תפוח, דג ובלוג - ברכות ובלוג לשנה החדשה

כל שנה אני רוצה להוכיח לעצמי שהסנדלר לא הולך יחף. שגם לנו תהיה שנה טובה נפלאה ובזמן. לרוב אני מצליחה אך לא הפעם. אני יודעת שזה תירוץ, שזו לא סיבה, אני יודעת שזה לא מתאים לי, אבל איכשהו כשזה מגיע לאיחולי שנה טובה זה תמיד דקה 90. אני הרי אלופה בלנהל זמנים לכולם, בעיקר ללקוחות שלי ותמיד לעמוד בהם. אפילו להפתיע ולהקדים. אז למה כשזה מגיע לשנות טובות זה לא קורה? אולי זה הרצון למצוא איחול מקורי יותר, יפה יותר, חגיגי יותר? כזה שיהפוך את השנה החדשה לאחרת? סיום השנה הזו בהחלט היתה אחרת. והיא אפילו מתחילה בבלוג. אז קצת אחרי ראש השנה ויום כיפור, ודקה לפני סוכות, עדיין במסגרת חגי תשרי, אני רוצה לברך את כולנו. והברכה, כמו כל דבר בחיים, נחלקת לשלוש:

1. סוף – התחלה. ראש – זנב.

אני אוהבת ניגודים. אני מעצבת. ניגודים מכניסים ענין, צבע, קומפוזיציה, שוברים שיגרה. מעלים שאלות. הרבה פעמים השאלות שאנו שואלים את עצמנו חשובות יותר מהתשובות. ובחיים כמו בעיצוב – הרבה ניגודים. אמי שוחררה אחרי 6 שנים של צמח והפכה נצחית. אני, אנחנו, כולנו – זמניים. האם לחכות 6 שנים זה מצב פעיל או סביל?

בראש השנה מאחלים להיות לראש ולא לזנב. האם זנב הוא ההפך מראש? האם תמיד טוב להיות ראש? ואיזה סוף יכול להיות התחלה?

ולמה להראות נחש וחתול ולא דג? א. כדי לומר משהו אחר. ב. חתול – כדי שתמיד ניפול על הרגליים גם כשנחפש אחר הזנב. ג. נחש – נחש הוא סמל לריפוי, סמל לפרנסה. בקבלה אומרים שהרואה נחש בחלומו פרנסתו תמצא בשפע (אלוהים אומנם קלל את הנחש שיזחל על גחונו ויאכל עפר כל חייו, אך עפר יש בשפע ולכן הוא סמל לשפע). אז אני מאחלת לכולנו שפע פרנסה, בריאות ואושר מראש ועד זנב.

2. ציירו לכם קו

כולנו, גם אלו שלא מעצבים, עושים כל החיים סקיצות, מתכננים, מתקנים, מוסיפים, בשחור לבן, בצבע, עם תמונות, רק במילים. עשינו זאת שנה שעברה ונעשה את זה תמיד. בנקודה הזו בזמן אנו יכולים להביט לאחור ולבחון אלו קווים נותרו, אלו שונו, אלו היו תוצר של תת מודע ואלו של המודע. איזה קו מעלה בנו זכרון נעים שאנו לא רוצים לגעת בו, ואיזה אנו מעדיפים לתקן ואולי אף למחוק. היופי בסקיצה שתמיד ניתן לתקן, להוסיף עוד שיכבה, לשנות. שנת סקיצות מוצלחות לכולנו.