ורד מסונזון בביתה

ורד: ״אני גרה ברחוב שמעון בן שטח ביפו. תגיעי אלי הביתה. את יודעת על שם מי קרוי הרחוב״?
אני: ״לא. על שם מי״?
ורד: ״על אדם שגרם להרג של שמונים נשים ביום אחד״.

מאוחר יותר פתחתי ויקיפדיה. הסקרנות הציקה לי. מתברר ששמעון בן שטח היה נשיא הסנהדרין וככזה יזם מאבק כולל בתופעת הכישוף. במהלך המאבק באמת הוצאו להורג שמונים מכשפות ביום אחד, למרות ההלכה הרגילה האוסרת להוציא להורג יותר מאדם אחד ביום (רק אחד- מותר). טוב נו, תקופת אלכסנדר ינאי. בהמשך גיליתי שכל כך מתאים לורד גם לגור ברחוב עם סיפור וגם כל כך מתאים לה לפתוח כך שיחה. אל תדאגו תוך שניה יהיה נושא אחר.

 

אסוציאציה – נמלה – בית

כן זוהי ורד. ורד מוסנזון (בלי י׳). כבר בשיחת הפתיחה היא מדברת אסוציאטיבית. זו שפה שפותחת וסוגרת עשרות נושאים שחוט דק מקשר בינהם. אפשר לזרוק מילה לאוויר וישר יגיע סיפור. יש לה כל כך הרבה ידע, בכל כך הרבה נושאים. הסיפור יגרור שיחה נפרדת ואיך שתסתיים ורד תחזור לתחילת הסיפור הראשון. בסוף היא תסיים בצורה מדוייקת כל סיפור שהחלה, כאלו הותירה אחריו חוט בלתי נראה שמחזיר אותה אליו. נראה שהאסוציאציות היו לחלוטין בשליטה.

מתוך הספר ״מוטב עכשיו״
מתוך הספר ״מוטב עכשיו״

 

״נתקלתי בדילמה״ אומרת ורד. ״בתקופה שאני בדירה נכנסה רק נמלה אחת לבית החדש. נמלה אחת. כשנכנסת נמלה אחת, את יודעת מה קורה?״ שאלה. ״אלו הסיירות. הראשונות, שאחריהן באים גדודי הנמלים. להרוג נמלה זה לא מוסרי אז עקבתי אחריה ולבסוף נתתי לה ללכת״. ורד ניגשה לחדר השני וחזרה עם ספר. ״תקשיבי״ אמרה, מקריאה קטע על מחקר שלם העוסק בצוואר הנמלה. מחקר שנעשה באוהיו. על חתכים והנדסה לאחור (Reverse Engineering) וכיצד זה עוזר לה לסחוב משקל כה רב יחסית לגופה. ״וזו ההוכחה שקיים מתכנן קיומי״ סיימה ורד לקרוא באינטונאציה דרמטית. אני מאוהבת.

 

נמלה ובית
מתוך הספר ״מוטב עכשיו״

בית – אמלי – שלווה

הבית של ורד זה בית שצריך לראות לא לדבר עליו. התבוננתי בשקט, מנסה לקלוט את כל העושר הויזואלי מסביב. רואים שהיא חיה עיצוב ושפה. בכל מקום היה משהו שזרק אותי למקום אחר, לזמן אחר, לסרט אחר, לסיפור אחר. ורד הציעה לי סיור בדירה כמתווכת מדופלמת. התחלנו במרפסת כמובן. זו שצופה על כל הרחוב. ורד היתה הראשונה שפצחה בעציצים וגינה משלה, ומיד הדביקה בזאת את כל השכונה. ככה זה כשעושים משהו טוב בעולם היום. זה הופך ויראלי. היותה מקיבוץ נען במקור בטוח תרמה לנושא.

 

מבט נוסף על הגינה

 

בחדר השינה עצרתי מול הפוסטר הענק מעל מיטתה. לא יכול להיות שלורד ולי יש את הפוסטר של אמלי מעל המיטה. רק אחר. שלי ביפנית. צחקתי, או איך שאומרים במוסנזונית – רלוונטי ובלתי צפוי.

 

אמלי - פוסטר משותף לי ולורד
שימוש הוגן בכרזה : https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=219924

 

שלווה – ספרים – תה

את ורד מוסנזון כולם מכירים. הספר ״דברים שצריכים לעבור״ – הרהורים וציורים, שיצא ב-1980, נמצא אצל כל מי שאני מכירה על מדף הספרים. הספר הזה תמיד יזכיר לי את תקופת הצבא. עכשיו היא מנסה לקדם את סיפרה החדש אנטר בגיוס המונים ונידמה כי הוא נכתב כל הזמן, מעצמו, גם כשורד יושבת איתי.

דברים שצריכים לעבור
מתוך הספר ״דברים שצריכים לעבור״ והחתולה רוזה

 

את ורד פגשתי לראשונה ב- 2006. פניתי אליה בבקשת עזרה בעבודה על מייזם חדש שדרש מיתוג. לא הכרתי אותה קודם והיא ישר הזמינה אותי. כל כך התרגשתי מהנחמדות שהתייצבתי עם מתנה – ספר מיוחד של הקוסם מארץ עוץ. היא נתנה לי את הספר ״מפגש המזלות״ שכתבה. הדבר הראשון שורד הראתה לי זה את הספר של עוץ, כולה חיוכים מציינת כמה שהיא אוהבת אותו. החיוך הדביק גם אותי. המפגש אז הסתיים בשיחת קפה ארוכה בביתה ביפו, על ספרים. היום הבית ההוא הפך לסטודיו ״זהות ושפה״ שהיא שותפה בו, והיא מתגוררת לא רחוק משוק הפשפשים.

לפני חודש נפגשנו שוב. ורד הרצתה על גידול רעיונות ביריד של קרן שביט. החיבוקים הובילו שוב לחילופי ספרים. היא נתנה לי את ספר השירה ״מוטב עכשיו״ שלה. אני  נתתי לה, הפעם, בהתרגשות רבה את הספר שכתבתי ״שניים הפוך, בבקשה״. ההזמנה לקפה לא איחרה לבוא, אצלה בבית.

 

הספריה של ורד מוסנזון

 

תה – קומקום – צהוב

קפה בדיוק נגמר, אבל תה נפלא בכוסות נכונות היה. התה היה מושלם ונמזג מקומקום צהוב. צהוב זה צבע שמאיר נקודות בבית של ורד. וכמובן הספר ארגז הכלים הצהוב.

כוסות תה וקנקן צהוב

 

צהוב – רלוונטי – בלתי צפוי

ורד, שהייתה שנים קופירייטרית, ומנהלת קריאיטיב במשרדי הפרסום, ואחר כך כעצמאית, מיתגה והכשירה דורות של מעצבים. את כל הידע לגידול רעיונות ארזה בספר אחד צהוב – ״ארגז הכלים הצהוב״. ספר חובה לכל ממתג.

הספר הצהוב

כשסיפרתי לה על כוסות הקפה שלי אמרה בואי נבדוק את זה עם הפלס. היא ניגשה למטבח ושלפה פלס מיים ענק עם הקדשה אישית. את פלס המיים המיוחד הזה קיבלה ורד מתנה מאריק אלבו כמחווה לכלי הראשון בספר – פלס המיים URI.

פלס מים, ארגז הכלים הצהוב

 

״בצד ימין חרוטה האות R – הרלוונטי. בצד שמאל חרוטה האות U – הבלתי צפוי (Unexpected). ליד החלון של הבועה יש למקם את הספרה 1. פלס ה- UR1 משמש כלי ראשון לבקרה. אחרי שהנחת על הרעיון שלך את הפלס יש לראות: כל עוד הבועה ממוקמת בדיוק באמצע, בין הרלוונטי לבין הבלתי צפוי, אין אפשרות לטעות משמעותית.״ (מתוך הספר ארגז הכלים הצהוב). על מנת לדעת איך לומדים לעבוד עם הפלס ואלו כלים נוספים קיימים בארגז תצטרכו לקרוא את הספר.

 

בלתי צפוי – וואבי סאבי – סדקים

תשלפי קלף שנראה מה ייצא לנו. ורד ניגשה לקערית חימר קטנה מלאה בכרטיסיות מילים והושיטה לי אותם שאבחר קלף. לא הספקתי לשלוף וכמה ספרים נפלו, מעיפים איתם את קערית הקלפים לרצפה. ורד לא התרגשה וניגשה להדביק את הקערית. כאילו גורל הקערית ליפול כל יומיים, ותפקידה בקודש לאחות אותה שוב.
קערית שבורה וורד מוסנזון

 

״זה מדהים שאף פעם זה לא נשבר באותו מקום אלא נוספים עוד ועד שברים במקומות אחרים״ אמרה ורד. כמו אנשים חשבתי לעצמי. פתאום זה גם הזכיר לי את הוואבי סאבי – תמצית האסתטיקה היפנית. יופיים של הדברים הלא-משולמים, הלא-קבועים והלא-שלמים. היה המון יופי ורגישות בעובדה שורד טרחה וחזרה והדביקה את הקערית הזו שוב, למרות שכולה מרוצפת סדקים. נדמה היה כאילו היא מוחקת ומתקנת ועורכת ומדייקת את המילים שנכתבות, משמרת אידאולוגיה אסתטית שבירה בכל דרך ביטוי.

 

סדקים – נשים – הורים

צלצול בדלת. ״הי תכירו – איילת – מינה. מינה – איילת״. ורד עדכנה את איילת מי אני ומה אני עושה פה, איזה ספרים הבאתי לה מתנה ומה כתבתי. את איילת היא הציגה בתור במאית מוכשרת ביותר ואחת מחברותיה הטובות, ורד מיהרה להושיב את איילת ליד השולחן, הניחה בידיה את הספר שכתבתי ואמרה: ״נו מה את אומרת?״ לשמחתי היו אלו רק דברים טובים. גיליתי שגם איילת נפרדה מאביה בשנה האחרונה.
איילת דקל וורד מוסנזון

 אי אפשר לשבת ליד ספריה ולא לשוחח על ספרים. דיברנו על איזו תחושה מעבירה בנו כריכה של ספר. ״תראי את זה בבקשה״ הציגה ורד את הספר של אושו. ספר בפורמט קטן, בכריכה קשה. ורד שכבר אחזה את הספר בידה בחרה דף באקראי והקריאה:

״הנזיר שאל: כשעולם הצורות אינו נראה עוד. למה הדבר דומה?
ג׳ושו הציע צנצנת מים ואמר, מה זה?
על זה אמר, צנצנת מים.
ג׳ושו אמר, ממש לא לראות צורות״.

ספר נוסף בכריכה קשה ובפורמט קטן הוא הספר ״דברים שצריכים לעבור״ של ורד.

 

הספר דברים שצריכים לעבור
מתוך הספר ״דברים שצריכים לעבור״

 

ורד מספרת: ״הספר הראשון שלי הוא סוג של צירוף מקרים בלתי אפשרי. “הייתי בקיבוץ בחופשת גיוס, יצאתי מהחדר ונסעתי לדבורה״ (דבורה עומר היא אחותה של ורד שהיתה גדולה ממנה ב- 28 שנים). ״משהו שהייתי עושה בדרך כלל בחופשות.  גרתי ליד חדר אוכל, קומה שניה. ירדתי במדרגות ואז נזכרתי שלא הבאתי לדבורה שום ציור. דבורה אהבה את הציורים שלי והיתה ממסגרת אותם.  חשבתי אגזור לה מהספר שכתבתי משהו ואתן לה לבחור, יש שם הרבה ציורים. זה היה ספר עם דפים ריקים שהייתי ממלאה ומשרבטת בו כל הזמן, בלי לזכור מה, מתי ואיך. שמתי את המחברת למעלה למעלה בתיק.. ואז הגעתי לדבורה. איך שהגעתי לדבורה, טלי הבת שלה קראה לי לנסוע איתה לאיזשהו מקום. כשחזרנו  דבורה אומרת לי:

״תשמעי, היתה כאן מו״לית, והיא רוצה להוציא את הספר שלך.”
אמרתי לה: ״איזה ספר? לא כתבתי שום ספר.”
“אה, זה לא את כתבת״?  היא שאלה והצביעה על הספר.
“כן ” אמרתי , זה אני כתבתי, אבל זה סתם.”
“אולי זה סתם”דבורה אמרה” אבל רוצים להוציא אותו.”
אמרתי בסדר ושכחתי מזה.

התגייסתי, שלחו אותי לקורס שרטטות, תמיד התפעלתי מהדיוק של הצבא בהתאמת מקצועות. חודש וחצי הייתי שרטטת, אחרי זה עשו ממני מש”קית ועברתי לגור בחמ”ל. איפה את היית בצבא”?  ורד שואלת. “הייתי בנח״ל, גדוד931, פקידת מג״ד עם פטור מקפה״ עניתי. ״אה״ צחקה ורד. ״הנח״ל זה הדבר הזה שלוקחים חבורת צעירים, שמים אותם בקאנטרי קלאב ואומרים להם להעביר שנתיים?״ רגע אחד לפני שהשיחה עשתה חישוב מסלול מחדש לכיוון הפרחים, עוד הספקתי להבהיר שהיינו גרעין פרטי שמצא עצמו במקומות כמו חושניה ותקוע קורעים את עצמנו. וכך שיחה הובילה לשיחה.

גלשנו לשיחה על הורים, ילדים, חינוך ואהבות. לצחוק ולדמעות, לאישי ואינטימי. כזה של נשים שעברו דבר או שתיים בחיים. שיחת טלפון הקפיצה את שלושתינו לחדר העבודה. שם קיבלנו, איילת ואני, סקירה בזמן- זמן ורד.

 

הורים – זמן – עבודה

״תראו את זה״ אומרת ורד ומצביעה על תמונת יער קסום במסך המחשב, ״כך יראה המקום בו תהייה ההשקה של הספר״.

חדר העבודה של ורד

 ורד מוסיפה: ״היער הזה מזכיר לי שחיפשתי ארינמלים בתור ילדה. אתן יודעת מה זה ארינמלים, נכון״? שואלת, מרימה ראשה מהמסך.
ארמינלים של ורד מוסנזון

״ארינמלים אלו החיות שבונות את המכתשים בחול. הם בגודל חמישה מ״מ. לא יודעת למה רציתי לגדל דווקא ארינמלים. אה, אני יודעת למה, כי אמרו לי שיוצאים מהם שפריריות.״ איזו מקסימה הורד הזו וכמה היא מחוברת לטבע, אני חושבת לי, אבל רק מחייכת.

״זו תמונה שיאיר צייר. יאיר היה המורה שלי לציור בכיתה ו׳. הנערץ בגברים. הוא היה שכן  וצייר. ואחר כך הוא היה המלווה החברתי שלנו, בבית ספר״. מסבירה ורד.

 

הציורים של ורד מוסנזון

משה מוסנזון, ורד ואימה
ורד עם אמה ואביה – מלכה ומשה מוסנזון

 

פינה בבית של ורד מוסנזון

צלצול הטלפון והזמן שרץ כל כך מהר גרם לנו להמשיך את היום. ורד ענתה לשיחת טלפון בנוגע לאנטר, ספרה החדש, ואני לפגישה נוספת, כבר באיחור.

אנטר

“אנטר”, ספרה העשירי של ורד, נכתב לאורך 17 שנים. אגדה זמנית המתרחשת בטיבט, נעה על ציר הזמן בין 1722 ל- 2017, עוסקת בחיפוש, מציאה, איבוד ועיבוד. דנה, כמו תמיד, בטבעו של אדם.

ורד מוסנזון והציור הראשי לאנטר

 

“זו פעם ראשונה שאני כותבת, מאז מצאתי את עצמי במסע המטורלל הזה. אני אפילו לא כותבת אלא מדברת לסלולארי שלי שיודע להפוך את זה לדפי טקסט, מוכנים לעריכה. פלאי העולם הזה. מי אמר שקדימה זה רק ללכת אחורה. אפשר גם לצדדים. היום אחר הצהריים היינו אמורים להגיע, סוף סוף, אל ההר הזה. כבר שלושה ימים שאנחנו מטפסים בדרך לא קיימת, אין שביל, צריך לטפס על ההר הזה, שהוא רובו סלעים ובין לבין קוצים, כשלמטה זה ממש ממש רחוק והנהר זוהר בצבע כסף, הולך ומתרחק מאתנו באיטיות.

הבוקר הזה קפוא והרוחות צולפות, אפילו שזה אמור להיות כאן קיץ, וחוץ מזה שאנחנו סוחבים תרמילים ששוקלים שני טון, ואלה עוד הקלים, את התרמיל הגדול השארתי בג’יפ. אם הייתי חושבת קצת לפני שנכנסתי לסיפור המשונה הזה, הייתי לוקחת הרבה פחות. הייתי צריכה לשמוע לנינה, כשארזתי. אבל מי היה יכול להאמין. והסיוט הזה, שכבר נמשך שבועיים, עדיין רק בתחילתו. והרע ביותר עוד לפנינו.”

 

סוף – התחלה – מוטב עכשיו

 

תה אחרון עם ורד מוסנזון והספר מוטב עכשיו

זה היה צריך להיות רק 2 הפוך. זה הפך לתה. והתה זרם להשראה לשנה. אי אפשר לסכם את ורד לשורה, לפסקה או לספר אבל אפשר להיות בטוחים שעם כזה ידע, שפה, נסיון ודמיון הספר הבא יהיה מדהים ממש כמוה. אתם מוזמנים לקחת חלק ביצירה הבאה של ורד מוסנזון בלינק הבא, ומוטב עכשיו: https://www.jumpstarter.co.il/#58

38 Responses

  1. עגנון כתב “זה המרבה לשאול מעמיק לו שאול” ומהדהדים גם דברי קהלת על החכמה “הוא עניין רע נתן אלוהים לבני אדם – לענות בו”…לפעמים זה כל כך צודק – ואני שואלת איפה בקדנציית החיים שלי יש מקום לעצור את השאלות שכל אוהבים לשאול?????

    1. נעים להכיר אורליקס. קודם כל מאד מעניין נקודת מבט זו בעולם, במיוחד עולם העיצוב, שלדעת להגדיר את השאלה הנכונה מהווה חצי פתרון/ תשובה. אני חושבת שזה ענין של דרייב. אני לא יכולה לדבר על אחרים אלא על עצמי. הצורך לשאול נובע מסקרנות. לפעמים זה משהו שמוביל לעוד משהו שמוביל לעוד משהו. לפעמים לשאלות ולפעמים למחשבות. לעצור שאלות זו בחירה שלך. תמיד הבחירה בידנו. נדמה שלאור הצטוטים החכמים שאלת שאלה שהתשובה עליה ידועה בך מראש. תודה שעצרת להגיב.

  2. הנמלים חזרו בגדול – והעלו דילמה: האם נכון להרוג אותן או פשוט לתת להן לחיות ולנסות לשכנע אותן להסתפק במועט. שאלה.

  3. פוסט מלא בידע ולמידה…הרגשתי שאני מתעשרת ממנו ולומדת על טבע וארנמלים,על צבע צהוב ותוספת שלו להקפצת צבע בבית, על רעיונות וכיווונים, וגם על הדבקת חלקים מחדש…מקסים וכיף לקרוא אותך, מינה.

    1. תודה רבה דנה. שמחה שאהבת ושהצלחתי להעשיר אותך בעוד דברים. אחד הדברים שאני תמיד מתלבטת בו הוא מה בדיוק הערך שאני נותנת למי שקורא אותי גם בדברים שלא נתפסים כערך קלאסי, אם את מבינה למה הכוונה. שימחת אותי מאד. תודה.

  4. מינה איזה פוסט איזה ראיון. התמוגגתי. למדתי. החכמתי. נגעת בכל כך הרבה תבונה ורגישות במרואיינת המיוחדת שלך ובנו הקוראים קוראות. ריכזת אותי עם פלא היצירה של מיבנה הנמלה ושימחת אותי עם הקערה שעתידה להישבר בכל פעם מחדש וזה בדיוק יופיה . האופציות שהשבר מאפשר. תודה לדקות נדירות של קריאה. מעולה ביותר. מחכה לעוד כוסות של קפה תה וודקה .. הכל הולך . מהכל את מפיקה קסם ומדביקה אותי בו

    1. נויה, אני חושבת שהרבה מהקרדיט מגיע לורד שעולם הדימויים והשפה שלה כל כך עשירים ומלאי סיפור. אני רק התבוננתי והבאתי את מה שקלטתי. כל כך אוהבת את התגובות שלך – הן תמיד מושקעות ומלאות תשומת לב. תודה יקירה ואשמח מאד לקפה איתך.

  5. מינה – איזה כיף – הספר של ורד ליווה אותי כטינאג׳רית, הייתי קוראת בו כמעט כל יום.
    מרגישה שלקחת אותי פנימה לשחיה שלכן.

    1. שלי יקרה, בדיוק נזכרתי בתמונת ספרייה של הבת שלך. מצחיק איך ספרים יכולים להחזיר אירועים בזמן בצורה אקראית בלי התרפקות נוסטלגית. באמת קראת בו כל יום?

  6. אם אנסה לתמצת מהם יחסים בין אנשים, אגיע מהר מאוד לשיחות. שיחה היא אולי המפגש הכי ראשוני בין שניים.
    מפליא אם כן, כמה מעטים יודעים באמת לשוחח. לך יש יכולת טבעית, כמעט מולדת לפגוש אדם אחר ולשוחח. זה לא פשוט להעביר את ה-Feel של שיחה בכתב, אבל הצלחת להעביר את העונג של המפגש שלך עם ורד.

    יש לי את הזכות להכיר את ורד ואני יודעת לאיזה מסע מטורף יכולה לקחת שיחה איתה. ורד היא עולם ומלואו של ממש.
    נהניתי מאוד לקרוא ולהתחבר לשיחה שלכן.
    תודה 🙂

    1. כרינה, אלופת המילים שכמוך, לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב בעצמי. אני רוצה להאמין שבחירת תמונות מסויימות מספרות סיפור נוסף תת הכרתי ולכן הצלחת להתחבר ל- feel והכול התעצם. תודה על התגובה המדוייקת שלך.
      דרך אגב, מאד ריגשת אותי כי תמיד אמרו לאבי שיש לו כשרון לדבר עם כל אחד. תקראי את הספר שלי נראה לי שתאהבי

  7. מינה,
    איזה ראיון/פוסט/סיכום/ כתיבה משגעת.
    ככ מינה.
    הנגשת לנו את המפגש בצורה נפלאה שזרקה לאלפי כיוונים ומחשבות והיה מרתק.
    חיכיתי בשקיקה לסוף לראות מה יקרה.
    האמת,השארת אותי עם טעם של עוד

    1. אילנה, תודה על המחמאות. זו היתה באמת דילמה איך להעביר מצד אחד הרגשה של שיחה ולא ראיון קלאסי עם אדם אחר ומצד שני לספר עליו דברים שעדין לא סיפרו על משהו שכל כך הרבה נכתב עליו. תודה רבה.

  8. מינהל’ה,

    אילו השיחות הכי כייפיות, הכי ספונטניות, ככשואלים אותי מהי מטרת הפגישה (בעיקר הראשונה) אני אומרת לשוחח, ללמוד, להקשיב.
    אני אוהבת להתחיל משולחן נקי ולתת לדמיון וליצירתיות את הבימה. ככה זו היתה הרגשה שלי ובחל מאוד שלא הייתי שם איתכן.
    חוויה מרגשת, חושבת, מקשיבה ומרגישה.
    פשוט כייף אינטלקטואלי. נשיקות

    1. אביב יקרתי אני כל כך אוהבת את התגובות שלך. זה משהו שאני באמת מנסה בשנה האחרונה להפוך כל מטרה למשהו רחב יותר. גדלנו להיות נורא ממוקדים (אנחנו אנשי השיווק) ולפעמים לכוון למעגל השלישי באדוות מייצר דברים חדשים. תודה על התגובה המרתקת.

  9. פוסט נהדר, ורד מוסנזון פנים רבות לה ואת מינה הארת עבורינו זויות שונות ומשונות והגשת לנו כהשראה.
    את ‘ארגז הכלים הצהוב’ הזכרת לי בול בזמן לפתוח ולהשתמש בכלים הנפלאים שיצרה עבורינו

    1. אוסנתוש. אין שלמות בעולם – לא קראת טוב את השורה על הוואבי-סאבי 🙂 אבל בלי קשר לזה אני לא יודעת איך לומר לך בדרך אחרת שריגשת אותי בלי להשתמש במילה ריגוש.

  10. מינוש איזה פוסט מקסים ומפרגן. קראתי בשקיקה והוקסמתי מהרגע הראשון. את מתארת רגעים בצורה שאי אפשר לא לחשוב על הפרטים הקטנים. לדמיין את השיחה הקולחת. את הבית. אותי אישית הפלס משך וסקרן עד מאוד, אהבתי את השימוש של ורד בו כמדד. ובכלל.. ראיון מעורר השראה ואשה מעוררת השראה. את מהממת מינה.

    1. הגר המקסימה תודה יקריתי על המילים היפות. היה חשש מסויים להפגש ולכתוב על מישהי שכתבו עליה כל כך הרבה ושמחה שבעינייך צלחתי את זה. וכן ורד מרתקת. תתכונני לקפה יקריה.

    1. כמו שהסברתי בפייס וגם פה בבלוג אני מהמאמינות בשיחות לא בראיונות אבל זה לשם הדיוק. תודה יקרתי. אהבתי את התיאור שלך.

    1. תודה ורד, שהכנסת אותי באהבה, שיתפת אותי בפתיחות בעולמך וסמכת עלי. הבית שלך מקסים, היה נעים להכיר את איילת והשיחה היתה מרתקת. מסרי לה דש בשמי. המון תודה.

  11. מינה, איזה פוסט מעולה!! תענוג שבא לי טוב – בול לשבת בצהריים. כתבתי לך בפייס, ואכתוב גם כאן עכשיו אחרי שקראתי את הפוסט – ורד מוסנזון היתה מקור השראה ענק עבורי כנערה צעירה עם הספר הראשון שלה, שהיה (ועדיין) כזה בוסרי וענוג ומדויק. תענוג לראות אותה עכשיו, אישה מלאה בכל טוב כרימון, ואת שיקפת אותה כל כך יפה וטוב, והחיבור ביניכן נראה כזה טבעי וזורם. והתמונות כה יפות…
    הדבר היחיד שחסר לי הוא חוט אחד בלתי נראה לסיפור אחד שלא סיימת. או בקיצור – איזה קלף יצא לך בסוף, אחרי שהקערה תוקנה?

    1. איזו מיה את. תודה איזה כיף זה בדיוק ההרגשה שרציתי לתת לעומת ראיון רגיל. כל כך שמחה שנהנית ואת כזו נהדרת ששמת לב שלא צילמתי את הקלפים. אני לא יודעת למה אבל פשוט לא חשבתי על זה. זה היה כל כך מהר מרגע שהתפזרו על הרצפה כי הקערית נפלה שלא חשבתי על זה לעומק. יש לך עין משהו משהו. נשיקות

    1. תודה אביטל. יה צלמת שכמותך. לקבל מחמאה על מילים ולא על תמונות זו מחמאה גדולה עבורי. דרך אגב ניסיתי כל הזמן לחשוב אם זה מפריע או גורע שהתאורה שטוחה כי צלמתי בנייד ולא במצלמה רצינית אבל באיזשהו שלב ירדתי מזה. הייתי גם כל כך שקועה בשיחה שרק בסוף בכלל צילמתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא

דילוג לתוכן