כשהיינו צריכים לפנות את הבית של אמי, הספרים שלה נדחסו ל-22 ארגזי קולה ועמדו וחיכו שמישהו ייקח אותם. התקשרנו לעשרות חנויות יד שנייה. אף אחד לא היה מעוניין בהם. לבסוף בא איש נחמד מעין הוד. לאיש קראו זאב ורכובסקי. קרא עוד
בספר אני משרטטת במילים ובדימויים את דיוקן אמי, אבי ומשפחתי. ברגישות ובנימה מפוקחת, שיש בה כאב עמוק לצד אופטימיות ותקווה, אני כותבת על יחסי אם-בת, אהבה, ערכים, כאב, גאווה וגעגוע. אני מאמינה שהספר יגרום לכם להתבונן במבט אחר על יחסיכם עם הוריכם, על יחסיכם עם האנשים הקרובים לכם ועל עצמכם. אולי לפני שיהיה מאוחר מדי. קרא עוד
חגיגות תחילת שנה מרגישות עבורי קצת אחרת. אבא שלי נפטר מדום לב בשנה האזרחית החדשה, 2002. בשנה האחרונה כתבתי ספר כשהדרייב לכך היה מצבה של אמי. כתבתי גם על אבי. קרא עוד
הרבה אנשים נגעו בספר והוא נגע בהם. ואז הגיעה הרוסית. שפת ילדותי. השפה של הורי. על הגהות בשפה שאינני יודעת לקרוא ומה קול באוזניה יכול לחולל לנבכי הנשמה. קרא עוד
נדמה כי השבעה היתה אתמול כשחלקתי למנחמים את הספר שכתבתי, בעברית כמובן. כמה שבועות אחר כך המילים: ״את מוכנה שאתרגם את הספר שלך לאנגלית?״ הפכו לדיו. אמא שלי שלא הפסיקה לקרוא ספרות באנגלית היתה לבטח מאושרת. הספר שלי באנגלית! קרא עוד
15.4.15. תאריך יפה, סימטרי. בבוקר, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, הורדתי את הספר להדפסה ראשונה מלאה בדפוס דיגיטלי. בצהריים הטלפון צלצל. ״התקשרו מהבית אבות לבוא ולקחת את אמא עכשיו לבית חולים. שלוש וחצי שנים לא קיבלנו טלפון כזה. דווקא היום כשהספר יורד לדפוס? קרא עוד
הסיבה האמיתית שרציתי שהעריכה תסתיים היתה בחירת הכריכה והשם. רציתי לסיים את ההתלבטויות. יש לכם מושג כמה קשה להחליט על כריכה כשאתה הלקוח של עצמך? קרא עוד
הגעתי לסדנה לבנות חזון לסטודיו. סיימתי עם ספר השראה אישי בשם ״שניים הפוך, בבקשה״. כתם הדיו הראשון הופיע איי שם במקום בשם טל הדר, כפר-מונש. מכירים? גם אני לא. עד הקיץ של ״צוק איתן״. קרא עוד