מה זה שבוע העיצוב ההולנדי באיינדהובן? ומי זו איינדהובן?
מה זה שבוע העיצוב ההולנדי באיינדהובן?
שבוע העיצוב באיינדהובן או בשמו: Dutch Design Week Eindhoven הוא אירוע העיצוב הגדול ביותר בצפון אירופה ומאורגן על ידי קרן העיצוב ההולנדית (Dutch Design Foundation) שמציעה למעצבים הזדמנויות, תמיכה, פרסום ופלטפורמה לצמוח ולהשפיע. ואכן איזה זמן זה למעצבים!
בשבוע זה מוצגים עבודות ורעיונות של למעלה מ- 2,600 מעצבים עם מעל -350,000 מבקרים, בכ- 110 מוקדים ברחבי העיר. המוקדים עצמם נחלקו השנה ל- 9 אזורים ראשיים הפזורים בעיר, ולמסלולי תוכן ייעודיים.
מה שזה באמת זה יקום מקביל של חשיבה, התעמקות בפרוייקטים חברתיים ובנושאים שבאמת צריך לפתור ולטפל, שפע יופי אסתטיקה ואינסוף אופטימיות. והאנשים! האנשים! תשוקה ואנרגיה באוויר. גם אני בספירה אחת מעל. אבל חכו זה רק פוסט ההקדמה.
שבוע העיצוב כאן חוקר את העולם ודן באקטואליה, תוהה על העבר ומביע דעתו על העתיד. יש תחושת דחיפות באוויר. דחיפות של נושאים שצריך לפתור ומהר. דיגיטל, אומנות ואוספים, ביו-עיצוב, קראפט וחומרים חדשים, מגורים עתידיים, כישרונות, נושאים חברתיים וארכיטקטורה ומקומות ציבוריים. לכל אחד מהם תוכנן מסלול חקר נפרד. ולשם כך יש אוטובוס חביב שמסיע אותך ממקום למקום. זה אחרי שחיברו לך סרט עם נושא השנה ליד כך שגם אם תרים את היד לסדר את השיער תזכור איפה אתה. ״ואיך מתקלחים?״ שאלתי לתומי. אותה אישה שחתמה לי במכונת חום את הסרט הביטה בי ובטבעיות כלאחר יד השיבה: ״זה מחובר לך ליד כדי ש- 24 שעות לאורך שבוע תחשבי עיצוב״.
DDW מתרכז בעיצוב העתיד ובעתיד העיצוב
מטרת האירוע ״להראות כיצד מעצבים מרחבי העולם מעצבים עתיד חיובי במקביל לחיזוק מיקומם ומשמעותם של מעצבים הולנדים״ כותבים המארגנים. גישה זו שונה מהרבה ארועי עיצוב בעולם בהם ניתן ללמוד על מה היה והייצוג הוא רק של פרוייקטים שנעשו ולא נסיוניים או בשלבי מחקר.
כל מקבץ איזורי כולל תערוכות, אירועים, הרצאות, עבודות של בוגרי אקדמיה, שיחות ודיונים על ההווה והעתיד ולימוד אינסופי של האפשרויות והאתגרים. העבודות, שהופיעו בכל מקום אפשרי ממוזיאונים, חנויות ואפילו כנסיות, פוזרו על פי מסלולים ייעודיים בין כל המוקדים בנושאים: דיגיטל, אומנות ואיסוף, ביו-עיצוב, מלאכת יד וחומרים, מגורים עתידיים, כישרונות, עיצוב חברתי וארכיטקטורה עם עיצוב מרחבים ציבוריים. בכל מקום שהציג הופיעה קוביה ירוקה עם מספר. אותם מקומות גם הופיעו במפה שחולקה לכולם וחולקה גם בכל מקום אפשרי.
ההיילייט אלו הפרסים שמעניקה קרן העיצוב ההולנדית לפרוייקטים מצטיינים, הנבחרים על ידי חבר שופטים בינלאומי, גם על פי הנושאים המוזכרים במסלולים בנוסף לקטגוריות של פרס מפעל חיים, המעצב הצעיר, הלקוח הטוב ביותר וחביב הקהל.
שבוע העיצוב ההולנדי DDW הוא לא רק הולנדי הוא השתקפות של תרבות
DDW לא רואה בעיצוב הולנדי תווית לקבוצה מסוימת של מעצבים או אסתטיקה עיצובית, אלא רואה בעיצוב הולנדי השתקפות של תרבות האופיינית לכל הולנד ומקווים אף לעולם כולו. הם רואים בעיצוב ההולנדי גישה יותר מלאום. הם מזדהים עם גישה מוכוונת פתרונות, פונקציונליות, הומניסטית, פתוחה, בעלת הומור נטולת מחסומים היררכיים, ולא שגרתית. זה לא אומר שהפתרונות שלהם תיאורטים ולא קשורים למציאות, נהפוך הוא כל דבר מגובה במחקר ומיושם בבירור מלא ובמלוא הרצינות כלפי כל בעלי העניין המעורבים בפתרון הבעיה ובתהליך עצמו.
התמה השנה: ״אם לא עכשיו אז מתי?״
״אנו מוצאים עצמנו במקום מיוחד״ אומר הארטדיירקטור של הביתן Klokgebouw . ״בגלל שהיום זה עכשיו. רק עברנו את המציאות של אתמול ואנחנו מוצאים עצמנו ברגע זה, לפני מחר. חלון של הזדמנות. אתגרים גדולים יותר מבעבר לפנינו. מרגישים את הדחיפות? זה מטורף ומלהיב באותו זמן. אנחנו אופטימיים, אבל לא נאיבים. אז, מה התפקיד שלכם בכל זה? כשיגיע הזמן לפעול, מה אתם תעשו?״
על הפוסטר העצום הזה, השטוף צבעים אופטימיים (שעוד נחזור אליו בסיקור פתרונות מרתק לבעיות חברתיות) כותב ארט דיירקטור התערוכה ב- Klokgebouw, באס ואן טול (Bas van Tol, MüllerVanTol): ״שינויים משמעותיים לא מגיעים מפוליטיקה אלא מהחברה בתנאי שיש לה תמיכה רחבה. על מנת שנעבוד יחד ליצירת שינוי צריכה להיות לפנינו תמונה חיובית ומשותפת של העתיד. כאן טמון האתגר של המעצבים. הם יכולים לעצב שינויים מסובכים, להפוך אותם מובנים ולהציג אותם״.
דברים מעניינים נוספים כותב מרטין פאולן (Martijn Paulen) מנהל ה- DDF האחראי על כל שבוע העיצוב: ״אנו חיים בתקופה פרדוקסלית: למרות אינסוף האפשרויות מבחינת עיצוב, טכנולוגיה וחומרים אלטרנטיביים חדשים בימינו, הזרימה הבלתי נמנעת של נושאים מרכזיים גדלה מהר מאי פעם. הדחיפות של נושאים אלה רק תגבר, אך האם ההזדמנויות יגיעו באותה קצב?״
בשנה שעברה הנושא היה "אם לא אנחנו, אז מי?" שהדגיש את נושא קבלת האחריות וקבלת הבחירות של הרשויות, המשתמש, הלקוח והמעצב. השנה יש קריאה לפעולה שצריכה להתרחש עכשיו. אין מה לעכב את התוכניות, הרעיונות או החזון לעתיד. – אם לא עכשיו אז מתי?!
הוא נותן את אורות הרמזור בתור אנלוגיה למצב הקיים. המון אורות נדלקים בירוק – טכנולוגיות מתפתחות, כלכלה טסה, חינוך טוב, העולם הופך יותר פתוח לחדשנות, יש שינויים ושיפורים. אבל – הרבה אורות עדין עובדים בצהוב ובאדום לכן השאלה: ״'אם לא עכשיו, אז מתי?' רלוונטית יותר מתמיד.
דגשים לעתיד על פי דברי מארגני שבוע העיצוב הם מסרים לאימוץ אצלנו
העתיד מחייב חשיבה ועשייה בינלאומיים – למרות שזה שבוע העיצוב ההולנדי הם מתייחסים למעצבים שלהם כמעצבים הפועלים בסביבה בינלאומית. עיצוב העתיד הוא יעד בינלאומי. השאיפה של שבוע העיצוב להפוך מוקד בינלאומי עיקרי בו מוצג, נחקר ונדון העתיד. אין יותר חשוב מזה כמוטו לאימוץ בארץ.
העתיד דורש חיבורים – הקרן מבינה שרק על ידי חיבור מעצבים לעולם הלקוחות יחזקו את מיקומם ומשמעות עבודתם וזה מה שהם עושים כשדכנים. הדרך לעשות זאת היא באירועים והתאמות בינלאומיות
העתיד דורש אחריות – בקרן אומרים שכמעצבים הם אופטימיים, אך רוצים לקחת אחריות. אין יותר נכון מזה. גם אני, ואני בטוחה שגם מעצבים אחרים אופטימיים משום שהם ואנחנו מאמינים בכוחם של מוחות יצירתיים. וממש כמוהם גם אנו צריכים לחבר מעצבים לנושאים חברתיים באופן פעיל יותר בשנים הקרובות.
מי זו איינדהובן ומה הסיפור של העיר הזו?
כבר בחדר המלון Boutique Hotel Lumiere חיכה לנו ספר מאוייר מושקע בכריכה קשה, שמספר את סיפור העיר איינדהובן. בטקסטים ועיצוב של Janine de Goey מתוארת ההיסטוריה של העיר בפשטות, תמצות וחדווה. לזה קוראים חווית מותג. העיר הזו שהמציאה עצמה מחדש (בפוסט אחר) חשבה על כל פרט ופרט שמחבר את האנשים להבטחת המותג.
בשביל להתמצא במקום אחרי התארגנות קבענו סיור מקדים עם קלאודיה שמעבירה סיורים מקומיים באיינדהובן. קלאודיה מ- Free-walking-tour-Eindhoven נתנה לנו, בעיניים של מקומית, את כל הרקע כיצד איינדהובן הגיעה למעמד שהגיעה.
במסלול נעים בעיר, מלווה בסיפורים היסטוריים מפורטים של איך פותח איפה ומה פותח, כיצד הוקמו מעבדות חדשנות באותה תקופה, ומה קרה במלחמת העולם השניה, סיפרה לנו קלאודיה את סיפור העיר. טו מייק דה סטורי שורט – הכל מתחיל ונגמר בפיליפס אבל בכל זאת פסקה או שניים כי תראו איך בפוסטים הבאים זה יתחבר.
הסיפור מתחיל במקום שנמצא היום מוזיאון פיליפס: המפעל הראשון. ב- 1891 ג׳ררד לבית פיליפס החליט להגיע לאיינדהובן ולפתוח בית חרושת למנורות. הוא היה האח עם הידע הטכנולוגי ואחיו אנטון, שהגיע קצת אחריו, היה אשף המכירות והעסקים.
מפה הם הלכו והתרחבו על שטחים עצומים. באותה תקופה היה מסלול מוסדר לחיים. נולדת והלכת למערכת חינוך שהוקמה על ידי פיליפס, למדת באקדמיה של פיליפס, כדי שתוכל לעבוד במפעלים של פיליפס, והתניידת בשכונות של חנויות ועסקים שהיו לעובדי פיליפס. זה הגיע למצב שהיה צורך בהקמת גשר ייעודי מעל איזור שלם (Stripe S) כדי שהאנשים שלא עבדו בפיליפס יוכלו להגיע לצד השני של העיר מבלי להכנס ל״עיר של פיליפס״, עיר שבגלל האיסור כניסה אליו כונה ״העיר האסורה״.
המהפך היה כשפיליפס החליטו לעבור לאמסטרדם וחברת דף (זו של המשאיות) פשטה את הרגל. אז נקלעה העיר למשבר נוראי. הדרך שלה לצאת ממצב זה היה מיתוג חדש. בתהליך אסטרטגי ומיתוגי מדוייק ועם קשר עם כל בעלי העניין ותושבי המקום העיר המציאה עצמה מחדש וקשרה את שמה לטכנלוגיה, לחדשנות ולעיצוב.
קלאודיה חילקה לנו טיפים היכן כדאי לאכול או היכן מומלץ לשתות קפה וסיפרה לנו לפרטי פרטים מה עבר על העיר הזו, מה קורה איתה היום ולאן פניה מועדות. הסוד: שם המשחק: אסטרטגיה של עיצוב, חדשנות ומודרניות. היא מגדירה את איינדהובן כציור שנמצא בתהליך יצירה ושינוי מתמיד. אם ערים הולנדיות אחרות הן ציור שמן מושלם שהסתיים ואפשר רק להביט ולהנות ממנו, איינדהובן נמצאת באמצע הציור. היא עיר מודרנית, משתנה, יש לה מה שנקרא איינדהובן וייב והוא מהווה גם את הלוגו שלה ״The vibes״, לוגו שעובד כפלטפורמה מעולה למשחק ולדינמיות.
״Share the Vibe״
באיינדהובן יש תחושת אנרגיה באוויר ולכן הקונספט של: Share the vibe כל כך מתאים. המותג ״איינדהובן״ הוא סמל של אנרגיה, של משהו דינמי, שמישתנה, המסמן את כל הניגודים והאנרגיה המשתחררת. על פי קונספט זה קיים מתח במקום שיש ניגודים בין טכנולוגיה לעיצוב, בין רעיונות לפעולה, בין דמיון לעשייה, בין העיר שלהם לעולם וכך תוך כדי חיכוך זה בזה משתחררת לה האנרגיה. את האנרגיה הזו תושבי המקום מאמצים כנקודת התחלה לדברים שיתופיים. הסמל נולד ממשולשי הגגות ששימשו מפעל גפרורים שעל שמו כונתה איינדהובן ״עיר האורות״. רואים את ההשראה?
נושא הקהילה והיצירה המשותפת בעיר מאד חזק ולכן מוזמנים אומנים וכל אחד שרוצה להשתתף בוויב לכדי יצירה וכדי ״לחלוק את התחושה הייחודית של איינדהובן עם העולם." והרבה רוצים! ממפורסמים ועד מקומיים. ״זו עיר של קולקטיב, שיתוף והעשרה״ כותבים האחראים לכך באתר הפרוייקט.
ניתן למצוא בה סמטאות מדליקות, גרפיטים, בתי קפה, בתי מלון מעוצבים והרבה חדשנות.
אדריכלות שהיא סמל לעיר שאימצה ומעודדת תכנון חדש
The BLOB
במרכז העיר העתיקה של איינדהובן, בכיכר בשם 'ספטמבר 18' (התאריך בו שוחררה איינדהובן במלחמת העולם השניה), ניצב מבנה עתידני בגובה 25 מטר, מכוסה זכוכית ופלדה בשם The Blob. הוא עוצב בצורה אורגנית על ידי האדריכל האיטלקי מאסימיליאנו פוקסאס ומשמש כניסה לקניון ה- Admirant. המבנה הפך למזוהה עם איינדהובן כשם שהאייפל מזוהה עם פריס, גם אם חלק מהתושבים היו מעדיפים שמאפיין העיר לא יהיה קניון דווקא. בכל מקרה, במידה ותהיתם על פשר המילה The Blob ובכן המילה משמשת קיצור ל״חפץ בינארי גדול״ (The Binary Large Object ) והמשמעות: מקום המשמש לאחסון קבצים בינאריים גדולים במסדי נתונים. מבנה עתידי זה שהפך מזוהה עם העיר ומשמש עבורה סוג של מגדלור נמצא לא רחוק מ״מגדל האור של פיליפס״.
The Blob נמצא ליד Blob קטן שני, ולצד מבנה נוסף באותו סגנון, שלא תאמינו, משמש חניון אופניים תת קרקעי, עם שומר מעליות והכל, המאכלס עד 1,700 אופניים. ירדנו בשביל לראות שזה אמיתי.
מקומות נוספים שחייבים להזכיר הם האצטדיון והמוזיאון של פיליפס. פה אני בחרתי באיזור הסקייטבורד שמשתתף גם במסגרת שבוע העיצוב כמקום שעוצב עבורו הגל המשולם להחלקה.
באיזור שלם קיימת האימפריה של פיט היין איק, סטודנט שזכה לתהילה עם שולחן עשוי שאריות עץ, משם רכש את המבנים האלו כשאף אחד לא היה מעוניין והשאר היסטוריה. במקום בית המלאכה שלו, חנות עם דברים מיוחדים, מסעדה משובחת וחללים לפרוייקטים חברתיים שבהרבה הוא שותף פעיל. תזכרו את השם: פיט היין איק (pietheineek).
בניסיון להתפקס על שבוע העיצוב – תכנים אחרים הקשורים לתיירות כמו חנויות, בתי קפה ועוד מטעמים שגיליתי יחכו בינתיים. התעורר בכם החשק? תנוחו קצת ועד אז יוולד לו הפוסט הבא,
שלכם בעיניים מעצבות,
מינה פורטנוב
הקליקו על התמונה על מנת להגיע לפוסט הפותח:
מינה, קראתי את הפוסט בשוונג של ההתלהבות המדבקת שלך. גיליתי שבזכות העיינים המעצבות שלך, יש השתקפות
שמתרגמת את הטרימינולוגיה, שכלל לא מוכרת לי, לשפה כ"כ יפה וברורה.
לבשתי אופטימיות איינדהובנית
ממתינה לפוסט הבא
תודה רבה יקרתי. שמחה שהתחלת להבין טרמינולוגיות כי זה הדבר שהכי משמח אותי. לדעתי יש פער בין עולמות בטרמינולוגיות והבנת מהות החשיבה. במידה ורוצים ליצור חדשנות יש לייצר קו אחיד שכל העולמות יכולות לשוחח בינהם ואז נוכל לייצר דברים חדשים. תודה על הבהרת נקודה זו.
איזה תענוג לבלות איתך בשבוע העיצוב של איינדהובן!!! היינו לפני שנתיים ועף לנו המוח, זה שבוע עיצוב מעולה, הרבה יותר קונספטואלי ומיוחד מכל ה׳רגילים׳ בלונדון/פריז, כבודם במקומם מונח… תמונות מעולות מינוש!!
תודה מיוש! איזה כיף שטרחת והגבת גם פה. כן זה באמת היה ארוע עם תחושה שונה בעיקר בגלל ההתכווננות על עתיד העיצוב שמשתנה תוך כדי תונעה
ואו ואו ואו מינה. סליחה, אבל בהיעדר כלים טיפוגרפיים פה של צבע, גודל אות, הדגשות או אנדרליין זאת היתה הדרך היחידה שלי להביע התלהבות. ממש מדמיינת את הדם שלך מבעבע משמחה והתרגשות בשבוע המלהיב הזה, את המוח שלך עף לכל הכיוונים, ואת זריקת ההשראה החזקה שחדרה לכל נים. תמה מעולה וכל כך חשובה. עכשיו! תודה שהבאת לנו את הרוח. והדימויים. אין עליך. חיבוק!
הי לך, תודה שקראת ואיזה תגובה משמחת. האמת שזה היה מעל המצופה והדיאלוג התמידי שהיה דווקא עם שגיא על נושאים וזמן ואימפקט העצימו את כל החוויה. . תמשיכי לעקוב – זו רק ההתחלה.
אני נוהגת להדיר רגלי מפסטיבלים , ומערים שבהם מתקיימת "מהומה" כלשהי. אבל הפוסט שלך עורר בי רצון להגיע לאינדהובן דווקא בשבוע העיצוב. הייתי באינדהובן ביחד עם מיכל בן ארי דווקא בתקופה שקטה שלה – סוף החורף – והיא הצליחה לעניין ולרתק אותי. מכיוון שאני מגיעה דווקא מהתחום של הטכנולוגיה, מסקרן אותי לקרוא את הפוסטים הבאים שלך -שיעסקו בנושא על פי הכותרת.
ינינה יקרה, האמת שאני צריכה להוסיף לינק גם לפוסט שלך על העיר. יטופל. ולדברייך – יש הבדל בין פסטיבלים ״שזורמים״ בהם לבין קפסולה שבועית של תוכן שלאלה אני יותר משמחה לנחות בכל רגע נתון. הדיאלוג של הכוח של העיצוב ומהו עיצוב היום היה כה מרתק שבגללו ובגלל האנשים שעוסקים בו התפאורה שהיא העיר היתה נפלאה. אשמח שתמשיכי לעקוב ולהשמיע דעתך על הנושאים הבאים- נושאים יותר גלובליים אבל מוצפים דווקא באיינדהובן שנושאת את חוד החנית של הדיון בהם.
קראתי את הראשון וכך אקרא את הבאים אחריו, אבל מחכה לבינג' של כל הפוסטים כשיהיו באוויר. ההתלהבות שלך מדבקת.
מאוד מעניינת הסיסמא "בגלל שהיום זה עכשיו. רק עברנו את המציאות של אתמול ואנחנו מוצאים עצמנו ברגע זה, לפני מחר" כשאני חושבת על זה שהמילה "עכשיו" בימינו, כמעט ולא מייצגת אף זמן, כי הדברים קורים כל כך מהר, בהרף עין, אם ממצמצים – מפספסים את "עכשיו". אולי בגלל זה הבלבול עוד יותר גדול. תודה גדולה!
איזה כיף שקראת. המשחק של הזמנים ישר משך אותי גם. נושא הזמן ומה זה אתמול, עכשיו ומחר כל כך לא נתפס בעידן של היום. מה שאני אוהבת במיוחד זה העובדה שהתמה מתחברת כל כך יפה גם לנושא של שנה שעברה וגם לתחושת הדחיפות ששורה על כולנו בשנים אלו. ואין בעיה תקראי מתי שבא לך. אני יודעת שזה עושה לי סדר בראש ובאג׳נדות. תודה