איך בוחרים כריכה לספר שלך? חלק ב׳ בסיפור
הסיבה האמיתית שרציתי שהעריכה תסתיים היתה בחירת הכריכה והשם. רציתי לסיים את ההתלבטויות. אין לכם מושג כמה קשה להחליט על כריכה לספר של עצמך. הפתרון לכך הוא לוח זמנים. כשיש דד ליין אומרים עד כאן ומקבלים החלטות. וזהו. תמיד תהיה אופציה נוספת, תמיד יעלה עוד רעיון, תמיד יכלנו לעשות יותר אבל – לא. זה לא משנה. ההחלטה באותה נקודה בזמן היא ההחלטה הנכונה והקובעת. בזמנים כאלו בהם אני הלקוח של עצמי אני נזכרת כמה אני אוהבת את תפקיד ה״לקוח״. ה״לקוח״ יחליט. אני את שלי עשיתי. אני אראה לו את כל האופציות אבל הוא זה שיצטרך לבחור. הלקוח זוכה לראות רק חלק מכל מה שהכנתי משום שככל שיש יותר אופציות כך קשה יותר לבחור. אבל מה עושים כשאתה הלקוח של עצמך? הנה חלק מאופציות הכריכה שחיכו להחלטה:
שלושה חודשים אחרי
ה- 15 באפריל, ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה. בבוקר הורדתי את הספר להדפסה דיגטלית מלאה ראשונה. בשלב זה מקבלים ספר מוגמר שניתן להחזיק ביד. ספר שנראה ״אמיתי״. אפשר להרגיש את הספר, להריח, לדעת אם זה עובד לנו או לא. בשלב זה גם תמיד מוצאים שגיאות וזה הזמן לתקנם. בצהריים הטלפון צלצל. אחותי על הקו״ ״התקשרו מהבית אבות לבוא ולקחת את אמא לבית חולים עכשיו. משהו קרה והם חושבים שהמערכות קורסות. אני עולה על האוטובוס מחיפה. אתקשר כשאגיע לתחנה״. מה קרה אחר כך אפשר לקרוא בפוסט הבא: מיון של רגשות.
