הספר מתורגם לרוסית – סיפור מדבר

הרבה אנשים נגעו בספר והוא נגע בהם. הרבה מעבר למחשבותיי ומעבר לשפתי. פה ושם שאלו אותי אנשים האם ניתן להשיג אותו בשפות נוספות. הרעיון נראה לי רחוק שנות אור. עוד לא הפנמתי שאני מוכרת את הגרסה העברית אז עוד שפות?

הספר שחולק בשיבעה הגיע גם ליידיה של נגה פישר (Noga Fisher). נגה הציעה את עצמה לתרגום הספר לאנגלית, כך יוכלו חבריה לקרוא אותו. התרגשתי מאד. עבדנו במרץ, שיננו, שייפנו והתאמנו כמה טקסטים להומור לא ישראלי. ויום אחד נולד לו אח אנגלי לספר בעברית: Two Coffees, Please.

לפני כשלושה חודשים אחותי, מיכל פורטנוב עדה, שאלה אותי אם אני מעוניינת לתרגם את הספר לרוסית כי מישהי בעבודה התלהבה ממנו וחשבה שזה יהיה נחמד. לא חשבתי על זה הרבה. זה בעיקר נראה לי מגניב אז הסכמתי מיד. פרופ' מריה גורליק שעובדת איתה שידכה

לי את קסניה צרקובסקיה  (Ksenia Tserkovskaya). התכתבות קצרה ביננו הוציאה אותה לעבודה.

כמעצבת אני רגילה לקבל תרגומי שפות ולעמד אותם כמעט על אוטומט. כשזה נוגע לספר שלך, ספר שאתה כתבת אתה שם לב הרבה יותר לניואנסים בתרגום. הכול הופך אישי וכל שינוי בטון יכול להשמע צורם, גם אם הוא תורגם נכון. היו פעמים שהייתי צריכה לשכתב את הכתוב כי חוש הומור בעברית לא תמיד מיתרגם או מובן בשפה זרה. באנגלית לא היתה לי בעיה לעשות הגהות. אבל ברוסית? איך עושים את זה ברוסית? הרי אני לא קוראת רוסית? אני רק מבינה את השפה כשמדברים אלי!

הפתרון הגיע בצורת הקלטות. קסניה המקסימה שלחה לי את כל הספר בקולה מלא האינטונציות והמנגינה שיש לשפה. השורה הראשונה שתורגמה היתה שורת ההקדשה להורי.

הקול שגמר אותי

האקורד הראשון של הבכי נשמע באוויר. את תחושותיי כתבתי לקסניה והיא ענתה לי כה יפה ומרגש שאתן להתכתבות לדבר

מכתבי לקסניה, בוקר חג המולד:

קסניה היקרה,
אני פשוט חייבת לכתוב לך. אני פשוט חיייבת לומר לך כיצד הצלחת לגעת בי ולגרום לי לבכות בבוקר חג המולד – חג שהוא בכלל לא שלנו אבל קיבלתי בו את המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל לשנה האזרחית החדשה.

יקירתי, כשהציעו לי לתרגם את הספר לרוסית אמרתי מיד כן. כי מה יכול להיות? איזה מגניב זה יהיה שיהיה לי גם ספר ברוסית – שפת הורי. אז המליצו לי עלייך התכתבנו קצת ופתאום זה קרה. יש לי תרגום מלא לרוסית, שאני כל הזמן דוחה מלעמד כי אני לא מבינה כלום מצירוף האותיות היפות האלו שמרכיבות שפה. אותיות שיכולתי ללמוד כל כך טוב עם אמא שלא הפסיקה לקרוא כל כך הרבה ספרים, אבל פשוט כל הזמן נלחמתי ברוסית הזאת. אני אהיה צברית. אני לא אהיה כמו ההורים שלי – עולה חדשה. כמה מטומטמת הייתי. אין מילה אחרת. ועכשיו הטקסט שוכב לי כבר כמה ימים ואני כל בוקר אומרת: ״טוב עכשיו אעמד את זה״ ואיכשהו מלא דברים ועבודה וילדים והחיים… נכנסים פנימה ואני לא נוגעת בזה. אבל אז הגיעו ההקלטות. אמרתי שאני חייבת לשמוע איך זה נשמע ברוסית. ההקלטה הראשונה היתה הקדשה להורי לגולדה ויצחק פורטנוב. הקראת את זה כל כך יפה. קודם בעברית ואחר כך ברוסית. לא יכולתי להפסיק לבכות. זה נשמע שאני מדברת אליהם בשפה שלהם ברוסית. בשפה שהיתה תפאורת חיי בכל כך הרבה שנים של ילדות. שנים שתמיד עמדו בידיים פרושות לתפוס אותי למקרה שאפול.

קסניה יקרה, את לא מבינה איך אני מתרגשת. לא יודעת איך ומה יקרה עם הספר הזה, אבל אני כל כך שמחה שתרגמתי את זה לרוסית ובמיוחד שאת עשית זאת. לא סתם תרגמת, השקעת מעצמך לשבת ולהקליט את זה. אני יודעת שזה ממש לא היה במסגרת הפרוייקט.
שתהיה לך שנה נפלאה, שהמילים שאת מתעסקת איתם יגעו בעוד אנשים ויהפכו למעשים ואני אשתדל לעזור לך להפוך לעולה חדשה צברית ממש בקרוב.

המון המון המון תודה, חג שמח וכל טוב,
בהוקרה,
מינה פורטנוב

דבריה של קסניה טסרקובסקיה:

״אני חושבת שכל מי שקורא את הספר שלך מיד מרגיש עד כמה הוא משמש לך משהו כמו רמקול, דרך להגיע להורייך ולהגיד את כל מה שלא הספקת לומר. חשיבות השפה בסיפור שלך, ובמיוחד של השפה הרוסית, ניכרת כבר מהעמודים הראשונים. לכן כשהתחלתי לעבוד על התרגום, למעשה לא חשבתי עליו כעל פרוייקט, אלא כעל המעשה המיוחל של בן אדם אחר שאני מסוגלת לממש והוא (את) לא. כשהבנתי שבעצם לא תהיה לך גישה לטקסט אלא אם אקליט אותו, לא התלבטתי אפילו שנייה אחת, כי רציתי שתשמעי את המילים שלך. כפי שאמרת, את כותבת כי ככה את מקשיבה לעצמך. אני גם קצת כותבת ולגמרי מאותה סיבה, אז אני יכולה לתאר מה את מרגישה. אני ממש שמחה שדווקא לי התמזל להיות מוליך מילים כזה, בינך לבין הורייך. מקווה שעכשיו הם מבינים אותך עוד קצת יותר טוב.״

שלך ק.