A New York State of Mina
I Had a Dream
חלום. התעוררתי מחלום. דודתי איירין ואני שותות קפה אצלה בדירה. במנהטן. ״השניים הפוך, בבקשה״ חדרו לי לחלומות והסרט מתרחש בניו יורק.
זהירות רגש זולג
בבוקר הגוף כבר לא יכל להכיל את הרגשות, הזכרונות, החלומות והתפרץ בבכי טוב כזה.
12 שנים חלפו מאז ראיתי את איירין. מאז הייתי שם. בניו יורק. תמיד נדחפו לראש הרשימה העבודה, הילדים, אירופה שקרובה יותר. שנתיים כבר מחכה לי הויזה לארה״ב שחידשתי. אף פעם זה לא בער כי כמו עכשיו.
ניגשתי למחשב. בהינף מקלדת הזמנתי כרטיס. היקום התאים עצמו. 350 דולר ונקודות שעמדו לפוג. הזמנתי. אבל אז ביטלתי.
גיליתי שכל הנקודות ירדו אך טיסה לא הוזמנה. התקשרתי לאלעל: ״כן. את הזמנת טיסה אבל היתה שגיאה במערכת. את רוצה לבטל? לא נחייב אותך.״ אני: ״כן. לא. כן. לא. כן.״ למחרת התקשרתי והזמנתי. עכשיו זה ודאי. כמה ימים לטייק אוף.
איך את לא רואה?
חזרה לבכי. יש לי קטע עם העיניים בתקופה האחרונה. עשיתי התמקדות וגיליתי שזה בעיניים. בהתחלה חשבתי שזה מרגיש כגוש בגרון. אבל היו אלו העיניים.
עדשות, משקפים, חזק מדי, מטושטש. אין כמו גוף שמרמז על נפש. מה אני באמת לא רואה? מה אני צריכה לראות? מה אני רואה ולא מבינה? מה אני לא צריכה לראות?
התחלתי לראות מולי וויזואלים של כוסות מצולמים בניו יורק. כן אני יודעת שזה נשמע מטורף אבל לא מתווכחים עם חלומות. נזכרתי בתמי שהעלתה מלא צילומי כוסות. גם אותה אני הולכת לפגוש בניו יורק. בנתיים התחלתי לבדוק איזה כנסים או סדנאות מתקיימות בניו יורק והרמתי טלפון לאפרת הרמל סער – חברתי שגרה 3 שנים בניו יורק. אפרת, שמאוהבת קשה בניו יורק, נרתמה מיד למשימה. מהסתערות על רשימת בתי המלון והסבר מדוייק היכן הם ממוקמים ומה יש ליד, ועד לאיזה מסעדות ובתי קפה אני חייבת, אבל חייבת, ללכת. אפרת הפכה לחברה הטלפונית,עוד לפני שהציעה עצמה. זו שבהיכון תמידי להציל אותך. תאמינו לי אתם רוצים מישהי כמוה. תראו למה היא חיפשה את רוני, הבת שלה.
ריח של ניו יורק
אחד הדברים שנחרטים בך זה ריח של מקום. לניו יורק יש את הריח שלה. ריח של נקניקיות מתובלות בחופש. הגשם שניקה והבריק את העיר לקראת בואי הקצין והחריף את הריח. עצרתי ולקחתי נשימה ארוכה. ״מינה תנשמי״ אמרתי לעצמי. ״את כאן״. כן. זה מריח ניו יורק. הדייסה שבישלתי כבר על האש.
השפעה וסמל למשהו גדול יותר
״דודה״ איירין היא לא ממש דודה. היא הבת של אחות של סבתא שלי אך ידועה בכינוי זה. הנסיעה לאיירין לקחת אותה לשניים הפוך היה בבחינת – To Walk the Talk. אבל היה גם לסוע לניו יורק.
הרגשתי שאני צריכה לחזור למקום עם האנרגיה הכי מזוקקת עבורי. חלמתי על זה. המקום שהזניק אותי לעולם של עיצוב, עולם של מסרים, עולם ויזואלי, העולם שהכול אפשרי בו. לניו יורק שאחרי הצבא. לנקודת הזינוק. ליציאה לעולם עם אמביציה ומוטיבציה של טיל. וזה היה שם בניו יורק. משם הכול התחיל.
למינה שארזה מזוודה, הדריכה נוער במחנה קיץ במישיגן כדי לממן טיסה והגיעה אחר כך למנהטן.
לחזור לעיר חסרת הגבולות. לאיירין שלקחה אותי למסיבות, למרתפי ג׳אז, למוזיאונים, למסעדות. לכל מה שלא ממש הכרתי בארץ. לשוב למינה שמתהלכת עם כיס מלא חלומות ומחפשת השראה באורות העיר הגדולה. זו שרצתה לנגוס את הביס הכי גדול בתפוח הכי גדול.
ציפיות יש רק לכריות
גודל הציפיות כגודל הזיכרונות. מלא דקות של שעות, ימים ושנים שמחכים למשהו. עמית חושב שהשתגעתי, שהוצפתי הורמונים, שאני אימפולסיבית חסרת אחריות ותקנה. הילדים לא מבינים מה עובר עלי. גם אני לא.
״There’s nothing you can’t do. New York״
הגעת ליעד.
לפגוש את איריין היה מרגש בטירוף. זה היה כאלו הזמן קפא. כאילו רק אתמול נפרדנו והופ אנחנו יושבות אחת מול השניה ושוב משוחחות. ושוחחנו שעות כל ערב. על סושי, על וייטנמי, על אוכל ים תיכוני. איך חיכיתי כל כך הרבה שנים? הרי זה כה פשוט.
אומרים שבסוף הדרך אנשים מצטערים על מה שלא עשו יותר על מה שעשו. לא רוצה להצטער על כלום.
קחו את האנשים, החשובים לכם באמת, לקפה. עכשיו. לא אחר כך. דברים נפלאים קורים בדרך.
שתיתי אתמול את ההפוך הכי טעים בניו יורק A New York State of Mina ואהבתי אותו הכל כלול
הי טובה, במקרה לגמרי ראיתי את הודעתך. חשבתי שסתם הגבת בפוסט שלך. תודה ומתרגשת להכיר מישהי עם כזה ידע על העיר 🙂
את כותבת כל כך יפה ומרגש!
תודה על התזכורת לעשות. לחוות. לחיות.
חג שמח מינה
כל כך שמחה שהבנת שזו רק תזכורת. אני רק שמה את זה כאן מחוויה אישית. כל אחד ראשי לתרגם את זה ולקחת את זה למקומות ולעולמות שלו. תודה ליאן ויום טוב.
מינה יקרה,
אנחנו כנראה חולקות אהבה מאוד גדולה לעיר הזאת, שאין כמותה. שאין על הריח שלה והרחובות והאנרגייה והכל בכל מכל והכל, המון ומליון והרבה.
לפני שנה וחצי נסעתי אני למסע שלי בניו יורק. כשחזרתי שאלו אותי איך היה בנופש, ועם דמעות שזלגו ולב דופק אמרתי שזה היה מסע, לא נופש. מסע לחיים שלי. אחרי ניו יורק השתנו לי כל החיים, לחלוטין. זו היתה נקודת מפנה בתקופה מאוד לא פשוטה בחיי.
יצא מזה גם פוסט שנקרא מקומות שהייתי- ניו יורק. אחד הפוסטים שלי שאני הכי מחוברת אליהם ואוהבת אותם וגם קהילת הקוראים שלי.
אני מספרת לך את זה כי כשקראתי אותך, הרגשתי שאת מדברת אותי על ניו יורק מאותו מקום, דומה ושונה, שונה וכל כך דומה.
יש גם כאן תחושה של מסע של געגוע לאיירין, אולי גם געגוע אלייך לפעם, למה שהיה, למה שצריך להשלים ולמה שגם יהיה. וניו יורק תמיד ברקע, מלווה, מחבקת מזכירה, עוטפת ותמיד אומרת לנו כשאנחנו חוזרים הביתה: באו אליי שוב ושוב ושוב. מחכה לכם.
אני כבר בגעגוע מטורף אליה. זוממת עליה והפעם לא למסע, לטיול, לנפוש בה לנשום אותה ממקום כבר אחר.
תודה שהזכרת לי את ניו יורק שלי והכרת לי את שלך, פוסט עוטף מרגש ויפה כל כך.
(וכמה לא מקרי שכוס הקפה שלי שכרגע לידי היא בספל שלך)
תמרי
תודה תמרי על התגובה המשתפת הזו. אני חושבת שכל טיול הוא סוג של מסע וכל הליכה לאיבוד היא סוג של למצוא את עצמך. זה דרך אגב היה אחד מהאיחולים שלי לבן שלי בבר מצווה. יש דרכים שמובילות אותנו לעורק האמיתי שלנו, של מה שצפוי לנו מבלי שנזדקק למפה או סימני דרך. תודה על התגובה המקסימה שלך. חג שמח.
מינה איזה פוסט מלא חיים! רואים את זה גם בתמונות, את קורנת! ואת עושה חשק לבעוט ולעשות ולעשות וליצור ולחגוג ולחיות. אמן 🙂 שמחה שנסעת ופתחת חלון לסירה הסוכרת שהתחוללה אצלך בפנים והובילה אותך לנסוע. חלומות? וואו
ניו יורק זה לגמרי חיים. אם זה מה שאני גורמת לך שימחת אותי מאד. מוכנה תמיד להוות השראה לדברים כאלו. תודה שלי ל.
נהדר! גרמת לי לחשוב איזו חברה מזמן לא פגשתי ולקבוע דייט מיד אחרי החג!
נפלא. תהיי בטוחה שתצרי רגע משמעותי גם לה וגם לך. תודה נעמה
איזה פוסט מעולה!!!
קודם כל גיליתי שלא הייתי רשומה לבלוג שלך ותיקנתי במהירות את המחדל.
ועכשיו לענין-
אני אוהבת פוסטים קצרים. קשה לי עם המון מילים אבל הפוסט שלך…
היה לי קצר מדי.
נגמר מהר ורציתי עוד. הכל עבר אלי- ההתרגשות שלך והאהבה של שתיכן וחדוות היצירה וההשראה שחזרה אליך
וכמה היית צריכה את המסע הזה.
עקבתי מהצד אחרי כל כוסות הקפה בפייסבוק וסופסוף הבנתי!!!
דרך אגב, זה בדיוק המודל.
לא מבינים כשאתה מדבר? לך תעשה. ואני מעריכה ומעריצה ושמחה שהלכת והראית לנו.
חג שמח מינוש
חירות מלאה של הגוף והנפש והיצירה והכל
מתה עליך
שלי שלו, שלה, שלנו. תודה מותק. אם את הבנת אז כנראה שהמסר בכיוון הנכון 🙂 לפעמים צריך לשנות מקום, אנשים, אוויר כדי לראות דברים שהתחבאו לנו במקומות ידועים וטעונים מדי. שמחה שאהבת, תודה על המילים המעודדות ושיהיה לך חג שמח ומאושר.
מינה ,
ממש כיף לקרוא אותך את מרגשת ברמות .
מאחל לך לגמוע את ניו יורק ואת הדודה המקסימה שלך כמה שיותר ולהגשים את כל החלומות
איזה כיף לשמוע. הגשמת חלומות לחלוטין באג׳נדה. חג שמח ושמחה מאד שאתה קורא את הבלוג. תודה עופר.
וואי, איזו דודה איירין!!!! מהתמונות היא מדברת! זכית. כן, למקומות יש את הריח שלהם, לגמרי! כל הכבוד על הגשמת חלומות!
תודה אוספת אוצרות יקרה, מאחלת גם לך להגשים את כל חלומותייך!
מהרגע הראשון אהבתי את סטייט אוף מינה". כתבת מאוד יפה על עצמך והכרתי דרך הפוסט הזה עוד הרבה מינה. ניו יורק ברקע ואפשר להבין מה היא בשבילך, אבל התיאור של העבר, ההווה והקסם שבמפגש המחודש, דודה איירין שלך הנהדרת (רוצה גם דודה איירין כזאת) – כל אלה הם תבשיל שעובר כל כך יפה בקריאה.
זיוה יקרה, תודה שטעמת את התבשיל ושמחה שאהבתי. אני חושבת שלהרבה מאתנו יש ״דודה״ שכזו שמסתתרת באנשים קרובים לנו שאנחנו פשוט לא טורחים לעצור ולהבין איזה אוצר יש לנו ושרק צריך סבלנות ולב רחב לראותה. תודה ויום טוב.
קודם כול, מינה, אני לא מבינה איך לא הייתי עד עכשיו מנויה של הבלוג שלך.
אז עכשיו כן
.
ועכשיו: הדמעת אותי מרוב התרגשות של העיר הזו, ושל ההגשמה של "שניים קפה, בבקשה".
את יודעת שהספל שלך על השולחן שלי, מזכיר לי אותך כל יום?
שאני לא מעזה להכניס אותו לשימוש יומיומי סבמטבך, שחלילה לא יישבר?
את יודעת שעם קריאת הפוסט הזה שלך, הפסקתי את מה שהקשבתי לו ועברתי לפלייליסט של שירי ניו-יורק?
אז יאללה, בואי נשתה קפה/תה יחד. כבר מזמן לא…
ועכשיו אני מתחילה לקרוא את הבלוג שלך בשיטתיות
טוב, אני אסלח לך בגלל הוידוי אבל אשמח מאד גם שתקראי וגם לקפה. יש לך פלייליסט משלך של שירי ניו יורק? קדימה אלי ומהר.
את רצינית לגבי הכוס? יש לי עוד כמה כוסות ובכל מקרה תהיה נגלה באה. אפילו סידרתי חנות בשבילם. עדין לא מפרסמת כי אין לי מספיק אבל אם היא תשבר אני אדאג לך לחדשה:) ערב טוב לך וריגשת אותי עם הדמעות.
גם אני מחכה להמשך יבוא… עלילות מינה ודודה בעיר הגדולה .. יש משהו בזכרונות מעצבים שמרגישים איתם הכי נוח כי הם משהו מזוקק שלנו. ניראה שנגעת בעצמך ובחלקים של עצמך שלא היית פנויה עד עכשיו לחזור אליהם. אז זה שיטוט מוכר שזה יתרון ברור ובשונה מהאקדח שמופיע במערכה הראשונה ומרמז על ההמשך שיגיע- דווקא כאן אין לי מושג איך הדברים יתפתחו אצלך וזה ממש מסקרן אותי . אז.. בהצלחה !! מחכה לך!! ושותה מהכוס שלך אצלי בבית המון המון קפה
וואו אני כבר מתחילה להיות בלחץ מציפיות ההמשך. מה שבטוח אין פה אקדחים רק מצלמות ומחברות שאני כותבת בהם. וכמובן הרבה כוסות קפה. איזה כיף שאת שותה מהכוס שניים הפוך – זה אומר שיש לך ״נ.ב.״ תמידי מול העיניים. עוקבת אחרי המודלים והשינויים שבך ושלך. ניפגש במערכה הבאה:) תודה נויהלה.
מינה, מינה, מינה.בדיוק פוסטים כאלה אני אוהבת לקרוא, גם מבחינת האורך אני מודה. קצר ולענין. זו גם העיר שלי ואני מתה עליה וגם שם יש לי משפחה. הכי כיף לטייל במקום שיש בו משפחה, הרגשה של חול אבל עם תחושה של בטחון ושל בית. בעיניי השילוב האולטימטיבי. דודה אחרים נראית קולית בטירוף אז והיום והמפגש לי עשה דמעות בעיניים והעביר הכי חזק את המסר שאת רוצה להעביר. הכי walk the talk:) נשיקות וחג שמח אלופת העולם
דמעות זה תפאורת הרקע שלי כבר שבועיים. העיניים, העיניים… (כתוב ממש פה למעלה). אני חושבת שכמשהו כמו פרוייקט שכרוך בלדבר עם אנשים תופס אותך זה מקצין דברים שקיימים בך בכל מקרה. כל כך שמחה שהתייחסת למסר על הכוסות. זה כל כך מתסכל לפעמים להגיד לאנשים משפטים ברורים וקלישאיים שבמקרה שלי באים ממקום של אחת שיודעת (לצערי) וניו יורק זרקה אותי למקומות אחרים לגמרי לגבי זה. תראי בהמשך. תודה אפרת ואני כל כך מדמיינת אותך אוהבת את העיר הזו.
גם אני מאלו שיורדים מהמטוס בניו יורק וחיוך ענק נפרס על פניהם. אוהבת את הריחות, את האנשים, את הקצב, את המראות . הכל.
הרגשתי שאני לגמרי יכולה לדמיין אותך דרך הפוסט.
מחכה להמשך.
ואני יכולה לדמיין את החיוך שלך. זה נורא קשה לשים את האצבע למה דווקא העיר הזו ולמה אחרים לא אוהבים אותה אבל זה לדעתי בעיקר מתרכז באנשים ובדברים שקורים לך בדרך שלא קורים במקומות אחרים. תודה שלי. ניפגש בהמשך.
מינה יה אלופה מארץ האלופות!! קראתי בשקיקה. בטירוף. בחשק עז לעוד ועוד ועוד. מרגישה את האנגיה שם באויר. איזה חלומות ואיזה הגשמות. ותעוזה. ואמביציה. והקפה. והכוסות. את משוגעת מהסוג הכי טוב שיש. עשית לי חשק על לנסוע לניו יורק וגם בכלל. יאללה תכתבי את ההמשך. לא יכולה לחכות כבר. גם לפוסט וגם לקפה איתך.
נראה לי שאם נהיה ביחד לא ישאר הרבה אוויר בחוץ. פוסט פוסט. משרד משרד. קודם תתארגני בבנימינה ונתחיל בקפה שם. אני הייתי בסרט של שכירות, משרד ועובדים. את עוד ילדונת עם ילדים קטנים. בטוחה שניו יורק תחכה לך או שתחתכי כמו שירי. החיים יגידו. תודה מותק.
ווידוי. מעולם לא הייתי בניו יורק. חייתי בארה"ב שנה וחצי, טיילתי בהמןם עולם, אבל ניו יורק, קאפיש. אני אולי פוחדת שאגיע ואז אדע כמה הפסדתי שזה לא קרה עד עכשיו ואתמלא בתחושת חרטה גדולה., או שהעיתוי המתאים פשוט עוד לא הגיע. בכל אופן, התרגשתי לקרוא אותך ועשית לי build up לפוסטים הבאים ולניו יורק בכלל.
כרינה יקרה, עד יודעת בכמה מקומות עוד לא הייתי? אבל אני מבינה אותך כי אפילו אני התביישתי לומר שלא חזרתי לניו יורק 12 שנים, ולמרות זאת יתכן שלא היית צריכה להיות עד עכשיו. הכול בסדר. כמו שכתבתי בכמה מקומות אחרים ניו יורק זה לגמרי State of mind. בטוחה שהיית בכמה ניו יורקים בחייך. אני למשל לא הייתי ביוון ואחרי הפוסטים שלך הם לחלוטין ברשימה.
יההה… איך בא לי ניו-יורק. בתקופה האחרונה אני מרגישה שזה ממש מה שאני צריכה. ניו יורק. עקבתי אחריך כל התקופה שהיית שם. התמונות, החוויות. הפוסט הזה השלים לי את התמונה. את אלופה שלא חיכית יותר, שלקחת את עצמך ועפת לניו יורק. בנתיים, יש שאני אשים את החלום שלי, כיף לחוות את העיר דרכך. מחכה לפוסט המשך… ☺
מה מעכב אותך?תודה שעקבת אחרי ועוד יותר תודה שכתבת את הדברים המקסימים האלו. ממש תכף מגיע הפוסט הנוסף. יאללה חפשי טיסה ותעלי עליה או שתחפשי לך את ניו יורק שלך במקומות אחרים. מאמינה שלכל אחד יש את ניו יורק שלו. תודה חמוטל.
מינוש,
איזה פוסט אדירררררררררררררררר. הרגשתי כמו להכנס לסרט, שכל החושים נטמעים בתוכו והעולם שבחוץ נעלם. לקחת אותי, כקוראת, יחד איתך בכל הניואנסים, הויזואליים, הטקסטואליים, הרגשיים, האנרגטיים.
כל דבר דורש את זמן ההבשלה שלו. היה לגמרי שווה לחכות.
לכתוב עוד משהו מעניין או מקורי על ניו יורק זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, ואת לגמרי הצלחת. עפתי על המילים והמשפטים שלך. כמה הברקות? וואו!
מחכה בשקיקה לפוסטים הבאים.
ניו יורק היא עיר מלאה אנרגיה, ואדרנלין, ומדד האנרגיה שלה הגיע לפיקים חדשים כשהיית פה.
ובעניין הדודה הפרטית, החלומות הפרטיים, הזכרונות הפרטיים, כמו שאמר קרל רוג׳רס, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית:
What is most personal, is most universal.
נשיקות וגעגועים. נפגש לקפה גם בבמזרח התיכון. חוויה מסוג אחר
תמי תמוש תמילה,
תודה גדולה יקרתי. לגמרי היה שווה לחכות. איזה הגדרות ופסיכולוגיה וקולנוע ורגש – כל מה שאת – הרעפת עלי. ביג טנק יו. איתך אני מוכנה להפגש בכל מקום בעולם לקפה אחרי מה שעברנו. עד לקפה הבא נשיקות וחיבוק לפחות בגודל של ניו יורק.
מינה
איזה מרגשת. כך ניראה פוסטר שמסביר איך מגשימים חלום
חג שמח יקרה
ירדנוש, השראה מקסימה שכמוך. כן הוראות הדרכה בלי פרינטבלס. אה? נשיקות וחג שמח. תחזרי בפוסט הבא.
מהכותרת סחפת לסיפור שכולו מינה אבל כולו כל מי שאוהבת את ניו יורק ומתגעגעת לריחות, לטעמים, לעוצמה ולמהירות של המקום המדהים הזה.
אני חייבת לשתף אותך שמאז ששמעתי את ההרצאה שלך בכנס של יונית צוק, על פגישות הקפה וכמה הן חשובות זה פשוט נחרט לי בראש ומאז אני מקפידה על מפגשים של לפחות פעם בשבוע עם האהובים עליי וגם יצרתי בהשראתך מפגשים של עצמאיות, סוג של בליינד דייט לבעלות עסקים, בלוגריות ונשים מלאות תוכן, שרוצות להיפגש אחת עם השניה ולא מוצאות מתי, אז תמיד אפשר לפנות קצת זמן והמפגשים האלו הולידו חברויות, שותפויות, היכרות מעמיקה יותר והרבה השראה – ולך מגיעה תודה ענקית על ההשראה ליזום בכלל מפגשים כאלה ולצאת מהקונכייה שלי שכל כך קל ונוח לשבת בה.
מקווה כמו שאחרות כתבו קודם, שיש המשך לסיפורים שלך על ניו יורק ושתספרי מה עומד מאחורי תמונת הקפה בטיימס סקוור..
מי את שרון? וואו איזה תגובה. את יודעת כמה פעמים כבר אמרתי לעצמי, עזבי, זה קלישאתי, כולם יודעים את זה, אין חדש תחת השמש, מי שירצה יילך ומי שלא לא. תתפקסי, תתמקדי תחזרי לסטודיו למה שאת טובה בו. אפילו כתבתי פוסט על זה – פוסט אחד אחורה – תחל שנה ומטרותיה. איזה כיף לשמוע שזה כן מחלחל. תודה שטרחת ופירטת וכתבת את כל זה פה. זה לא מובן מאליו. מחכה בשמחה להיות מוזמנת לאחד ממפגשייך. יום טוב והמון תודה.
מינה, בחרת את ה- שיר לפוסט הפתיחה על ניו יורק שלך. איזו סגירת מעגל מטורפת ומרגשת וכל הכבוד לך שהסכמת ללכת על זה. אף פעם לא הייתי בניו יורק. מקווה שאמצא את האומץ להגיע לשם. אולי בזכות סדרת הפוסטים שלך.
השיר היה מתבקש. זה או זה או זה של בילי ג׳ואל. ויש מקומות שחייבים להיות בהם. ניו יורק זה אחד מהם. ברור שאת אמיצה פשוט הרכבת משקפיים לא נכונים כשבחרת להתבונן על המציאות עד היום. מאחלת לך שתמצאי את ניו יורק שלך בכל מעשיך. זה לגמרי State of mind. תודה אסנת.
צמרמורת. פשוט עשית לי צמרמורת בפוסט הזה…כל כך סוחף, כל כך מרגש…הרגשתי את התשוקה שלך לעיר, את הגעגוע. הצילומים והגרפיקה שלך האדירו את התחושה. יהיה עוד פוסט נכון? כי אני יושבת כאן ומחכה…
ממש מרגש לשמוע שזה העביר בך צמרמורת. מאד קשה להעביר חוויה פנימית של היי מטורף. כמתבוננת מהצד על עצמי, נדמה היה לי שאנשים חשבו שאני מסוממת לגמרי. הייתי שבוע עם חיוך מרוח שקשה למוחקו אפילו עם חבילת טישו שלמה. יש עוד. ברור שיש עוד. תחשבי שאת בהפסקת פרסומת (וקניידלך). תודה מיכל.
מאוד אהבתי את הסיפור שלכן מינה. וכל החיבור וההצתה המחודשת של הקשר דרך הפרוייקט שלך… זה נכון, שבסוף אנחנו כנראה נתחרט על מה שלא עשינו, ומהפוסט שלך אפשר לראות שלעשות – זה הרבה יותר פשוט ממה שחושבים. מבחינתך ניו יורק היא אחד מהלבבות של ההרפתקאה הזו, אבל מבחינתי זו התפאורה, הסיפור שלך יפהפה בגלל ההתלבטות וההחלטה והביצוע שלך. שאפו!!
זה כל כך הרבה יותר פשוט שאי אפשר להאמין. במיוחד היום. ועם זאת בדיעבד אני חושבת שזה לא ענין של פשוט או לא. זה ענין של צורך פנימי כל כך חזק שעוקף כל מכשול וזמן וכנראה זה היה צריך להתעכב קצת. במקרה של ניו יורק ודודה שלי שניהם הנושא והנשוא וקצת קשה להפריד בינהם כי איירין כל כך כל כך ניו יורקית. תודה אילת.
מקווה שאת כבר על הפוסט השני…אין לי סבלנות לחכות.
את כותבת כמו בימאית משוכללת. אוהבת את זה ❤❤❤.
כבר שכחתי איך מריחה ניו יורק, אבל לא שכחתי איך מרגישים החלומות משם.
תודה שהזכרת לי קצת מזה וקצת מזה..
סחתיין עלייך שהקשבת לבטן – כי באמת לא צריך לחכות.
פוסט מקסים
אני על השני. והשלישי והרביעי. הכל במקביל. זה פשוט ארוך מדי הכל ביחד. אבל כל רגע נזכרת ומשנה משהו. איזה מחמאות – מאמצת בחום כל מילה ממילותייך. החיוך מרוח לי פה שעה על הפנים. תודה יקרתי. ריח זה משהו שמחזיר לך בשניה את הכול. האמת שתחושות חזקות מתחילות מהתמקדות (השיטה של יוג׳ין ג׳נדלין) שלמרות השם הפוך לגמרי מהתמקדות במטרה. יותר קל לקרוא לזה להקשיב לבטן/ אינטואיציה… תודה רבה ענבלי.
כל כך מרגש מינה! אלופת הגשמת חלומות. גאה בך שנטשת את ההיסוס והלכת עם הלב. חיבוק אהובה
חלום. חלום. תודה יקרתי. מתבוננת בך מגשימה חלומות שלך ושל אחרים. חיבוק
״מינה משמתהלכת עם כיס מלא חלומות ומחפשת השראה באורות העיר הגדולה״ כל כך אהבתי את התיאור הזה, הוא ריגש והקסים אותי, וישר נכנסתי לדמותי שלי בעיר הגדולה פה, תל אביב 🙂
האמת שאני תמיד מתהלכת עם חלומות אבל זה התחיל שם בניו יורק. תודה נתלי.
מינה עשית לי דפיקות לב ודמעות לקרא את הפוסט שלך, ממ שהתרגשתי עבורך בכל משפט ומשפט. גם אני רוצה דודה אייירין. מטורף ששמרת את כל הפתקים האלה כל השנים הללו ועוד יותר מטורף שלא נתת להתלבטות ולפאשלה של אעל לבלבל אותך. מחכה לפוסט המשך.
איזה כיף לשמוע שזה מרגש עוד מישהו. תמיד נדמה שסיפור אישי. דודה רק שלי תדבר רק אלי. אני חושבת שההזדמנויות האלו קיימות כל הזמן אנחנו פשוט לא נמצאים במצב רגשי/אישי להבין שהם בהישג יד. לראייה מספר השנים שנדרשו לי להתעורר. ההמשך ממש קרוב ומוקדש למישהי שאת מכירה.