תיאור
״כאמא את מזמן לא כאן. את גם לא שם… רק לוח העץ בקצה המיטה שנושא את שמך מזכיר מי את… אולי אם היית נעלמת ביום אחד, כמו אבא, לא הייתי כותבת עכשיו… את משמשת לי מראה אנושית שקוראת לי להסתכל פנימה. משַקפת בלי מילים, בעיניים חודרות, איזו בת אני, איזו אמא, איזה אדם. את מזכירה לי בשתיקתך כי יש למצות את החיים עכשיו, לפני שייעלמו ברגע.״
שש שנים חלפו מאז הפכה אמי לצמח בניתוח מקומי. שלוש עשרה שנים חלפו מאז שאבי הלך לישון ולא קם בגלל דום לב.
בספר אני משרטטת במילים ובדימויים את דיוקן אמי, אבי ובני משפחתי. ברגישות ובנימה מפוקחת, שיש בה כאב עמוק לצד אופטימיות ותקווה, אני כותבת על יחסי אם-בת, אהבה, ערכים, כאב, גאווה וגעגוע.
אני מאמינה שהספר יגרום לכם להתבונן במבט אחר על יחסיכם עם הוריכם, על יחסיכם עם האנשים הקרובים לכם ועל עצמכם. אולי לפני שיהיה מאוחר מדי.
במידה ותרצו, אשמח לצרף הקדשה לכם או למישהו מסויים שתרצו להקדיש לו את הספר. כיתבו לי.
תודה רבה מראש,
מינה.
לילך דובנוב –
אני טובעת בספר שלך, בכל מילה, או, לחלופין – בספר שלי שלא נכתב באותיות ובדפוס, אך נכתב בנשמה כל יום מחדש. ובזכותך, לפחות לקצת, אני לא לבד. תודה על השיתוף, שהוא כל כך משמעותי לאחר, ותודה על המילים והתמונות שכל מילה וכל תמונה נפלאות (תואר הזוי לסיטואציה) בפני עצמן ונפלאות כמכלול. תודה לך!