למה לא כל יום גאים? שניים הפוך במצעד הגאווה 2017
יום שישי. חום איימים. תשע בבוקר. ממהרים לרכב כדי להספיק לתפוס חניה בתל אביב. הכבישים ריקים לגמרי, מפחד הפקקים. זה סימן שהעיר מחייכת אלינו. עמית מבסוט. אין פקקים שווה חניה שווה אושר. מצעד הגאווה של העיר תל אביב ה-9 ביוני 2017 בסימן הקהילה הביסקסואלית -"Let it B". אין כמו תל אביב הסובלנית להוביל מצעד שכזה.
זה התחיל בקפה עם עוד כמה חברים ואז ירדנו את כל שדרות בן ציון. הכבישים מתחילים להחסם, שוטרים מכל עבר לשם אווירת בטחון ועשרות בלונים. אנחנו בגן מאיר, מקום התחלת החגיגות. מוסיקה, אנשים בכל הגילאים והמינים והמגדרים, ביחד, לחוד, בזוגות ובחבורות. וכולם יפים יפים, כולם מחייכים מאוזן לאוזן. למה לא כל יום גאים?
מזמינה אתכם לקרוא קצת ולראות הרבה את מי פגשתי לקפה.
התמונה הראשונה שמורה למשפחה הפשוט מקסימה הזו: רון, רונן, שירה ומאיה. רוצים לקחת לקפה את סבתא ששומרת על אחיהם הקטן. תודה לכם שהסכמתם בכזו שמחה להצטלם, וגרמתם לאופטימיות של שיתוף פעולה עתידי.
בואכה קינג ג׳ורג – תומר. רוצה לקחת לקפה את דניאלה שכרגע בחו״ל . תודה תומר שהיית כל כך חייכנית. עשית לנו שמח.
תכירו את השוטרים. שחר אלוני ועמית מליחי מלפנים. לקח זמן עד שקיבלתי אישור מהמפקד שלהם שיצטלמו. אבל היה שווה. תודה הייתם מקסימים.
עינת גל. ״זה כל כך ברור שאנחנו שוכחים לעשות דברים כאלו״ אמרה אחרי שסיפרתי לה מה אני רוצה. ״אני רוצה לקחת את אח שלי״. תודה עינת.
רעות. ״מה זה?״ שאלה כשפניתי אליה והתחלתי להסביר את הסיפור. לא סיימתי והיא כבר קראה ״בטח. אני בפנים. הייתי רוצה לקחת את אחי לקפה. צלמי. ותודה.״ היא בחרה את התמונה. תודה רעות.
זואי סופלה או במקור ישי אברג׳יל. בהתחלה התלבטתי אם לגשת. ידבר איתי או לא? מתאים או לא? בלבביות, למרות המליון מצלמות שהיו מסביב הוא ענה לי בקול שקט: ״עכשיו כשאת שואלת, הייתי רוצה לקחת את אמא שלי לקפה, ולהגיד לה שאני מאד אוהב אותה. אני חושב שלא אמרתי לה את זה אף פעם״. אתם לא מבינים איך התרגשתי אחרי המשפט הזה. כמה טוב ואהבה הכוס מוציאה מאנשים. איזה אושר.
הכירו את אורית מור. ״הייתי לוקחת לקפה את כל הילדים שקשה להם, ויש הרבה כאלו״ אורית מנהלת קבוצת הורים, רעננה, פעילה בקהילה, מנהלת פורום ילדים. אתם לא מבינים כמה ילדים עצרו לתת לה חיבוקים. ובאיזה חום והקשבה חיבקה כל אחד ואחד. תודה אורית על נשים כמוך. מקווה שיצא לך לראות את הפוסט הזה.
אדווה. רוצה לקחת את אחותה הגדולה לקפה, אחת על אחת. עכשיו שהיא חושבת על זה מזמן לא נפגשו לבד. תודה יקירה.
הכוס בהפסקת קפה. גם לה מגיע. עבדה ממש קשה.
ג׳וזי. האשה באדום, רוצה לקחת את קארין חברתה לקפה. תודה ג׳וזי.
רחל ובתה שולה. רחל בת 86, הסבתא הכי מקסימה ומאושרת שפגשתי. כששאלתי אותה מה היא עושה פה ענתה עם חיוך גדול שהיא הולכת רק למקומות שיש אנשים שמחים, מחייכים ומאושרים ולכן היא פה. לא גאונות? רשמתי ואימצתי. היא גם אמצה אותי לליבה עם נשיקה ענקית וחיוך עוד יותר. רחל ושולה יקרות, עשיתן לי את היום. מצטערת שלא לקחתי מכן כתובת לשלוח לכן את התמונה, אבל השארתי לכן פרטים אז בבקשה תצרו קשר.
טיילור, אטלנטה. מתגעגע להוריו שלא ראה 6 חודשים והיה מאד שמח לקחת אותם אבל מאחר והם שם והוא פה כנראה שיקח את חברו מחר בבוקר לקפה.
ארז, את ארז פגשנו לגמרי במקרה מנסה למכור סיכות עבודות יד שהכין. ארז היה המורה למוטיבציה של הבן שלי. כן יש דבר כזה,מומלץ בחום – גם הרעיון וגם ארז. ארז לוקח את כל משפחתו לארוחה מחר, או יותר נכון הם לוקחים אותו לרגל יום הולדתו ויום ההולדת של אלון אחיו – שניהם נולדו באותו יום בהפרש 12 שנים. מזל טוב ארז!
גרמניה. כשהבנתי שהם לא מבינים מילה באנגלית ויתרתי אבל הם התעקשו להצטלם עם הכוס 🙂
נעם וסבתא שלה (כל כך התרגשתי מהסיפור ששכחתי את שמה.). סבתא של נעם היתה רוצה לקחת לקפה את הסבתא שלה פאני. כמו שאמרתי כל כך התרגשתי ממה שסיפרה ובגלל שאני מפחדת לטעות בפרטים אני לא משתפת. נעם וסבתא אם אתן קוראות את הפוסט אשמח לוודא את הפרטים. תודה רבה לכן. הייתן פשוט מקסימות.
נ.ב. לעצמי: תפסיקי להתרגש מדי מסיפורים אישים, תתכונני שישתפו אותך בסיפורים ארוכים, ותרשמי את הסיפורים בצורה מסודרת בעוד הם מספרים במקום להסתכל להם בעיניים.
שרון ועמנואל, אנגליה. מאמינים וחיים את הרגע. לוקחים זה את זה כל יום לקפה. הזוג הזה יצא ממגזין אופנה. נשבעת לכם. ככה נראית שלמות.
מפה נמשיך לחגוג. צילמתי עוד המון טיפוסים אבל הפוסט מוקדש לאלו ששיתפו. ולהם אני מודה. המון תודה לכל מי שנתן לי רשות לצלם ושיתף אותי בסיפורו. מקווה שבאמת תקחו את יקריכם לקפה. אם אתם מכירים משהו מהתמונות מזמינה אתכם להראות לו את התמונות. חילקתי את שם הבלוג שלי אבל לא לקחתי מאנשים כתובות. עוד לקח לפעם הבאה…
ומה אתכם? את מי הזמנתם לקפה לאחרונה? מי יקר לכם שמגיע שתבחרו בו?
תודה שאתם קוראים ועוקבים אחריי,
שלכם עם אחד סוכר,
מינה
פוסט נהדר צבעוני אופטימי ומלא אהבה. בהצלחה עם מהפכת הקפה שלך❤️️
תודה גלית. איזה כיף שקראת. מעדיפה לחשוב על זה כקריאת מודעות. מהפיכות לא תמיד מצליחות 🙂
מינה יקרה
.
גאונות שלקחת את הספל שלך למצעד הגאווה
אני חושבת על כל הגאים בכל הגוונים, שאולי זקוקים להזדמנות המתאימה לשתף בגאוותם את בני המשפחות
.
מוכנה לחלוק שהייתי אמורה השבוע לקחת את אימא שלי לתערכוה, רק שלאכזבתנו התערוכה נסגרה לפני שבועיים וחצי
אז לקחתי אותה לשופינג בעזריאלי
היא מאוד נהנתה (שתינו לא שותות קפה)
נהדרת שאת יקרתי. יודעת שאת מיחידות הסגולה שמקדישות את הזמן ועוד עם תוכן איכותי. להסתובב בעזריאלי זה לא פחות תערוכה. חלונות הראווה והאנשים יכולים להוות נושא לסיקור שנתי. תודה.
מינה, איזה פוסט שמח וצבעוני!!!! כייף לראות ולקרוא לאן המיזם המיוחד שלך לוקח אותך. כולנו הרווחנו!!!
תודה יקרתי. מקווה שנצא גם לסיבוב ונראה עולם 🙂
מינה, איזה רעיון אדיר, לקחת את עצמך ואת הכוס לסיבוב במצעד!! כמה אנרגיה ושמחה מסביב. אחלה תמונות ואחלה רגעים מרגשים. אני מקווה שנבטי הרעיון צמחו לפחות בחלק מהלבבות אליהם פנית 🙂
תודה יקרתי. מתרגלים לבדוק ליד הטלפון בתיק שהכוס גם שם 🙂
איזה פוסט אליפות מינה, וכמה קפה טעים יש בצילומים האלה, ואהבה.
חייבת לציין שהייתי מאד גאה
מקסים. ואיזה כיף לקרוא את ההתרגשות שלך מכל אחד שהסכים וכל הכבוד על האומץ בכלל לגשת לאנשים.
לבעלי ולי יש התכווננות כל אחר צהרים להיפגש לקפה (גם תה מתקבל בברכה) שם אנחנו משתפים אחד את השני במה שעבר עלינו היום.
זה אחד הרגעים האהובים עלי ביום.
כל הכבוד. אני עובדת עם בעלי 24 שעות אז ההתכווננות כלפי שאר העולם 🙂
מתרגשת עם כל קפה שמופיע בפוסט שלך ובכלל במיזם הזה שלך. הלב גואה . אוהבת את הסבתא שמחפשת להיות עם המאושרים החיוניים וכניראה שזה מה שגם מצאתי אצלך בפוסט ובמיזם. המון אופטימיות חיוניות אנושיות והדבר הזה שאולי במילה אחת הייתי מגדירה: הוקרה
לא מובן מאליו שאנחנו כאן ולא נהיה כאן לנצח. זמן קצוב. אז לנצל אותו נכון זה הדבר הכי חשוב שאני יכולים לעשות לא? הוקרה לאנושיות שבנו זה אולי הצעד הראשון? תודה ששיתפת. מרהיבה
איזו יופי של מילה בחרת לתאר את היום הזה. באמת הוקרה זו מילה שעד היום לא היתה בלקסיקון הזה שלי בהקשר לכוס. אני מוקירה את האנשים שחשובים לי ומודה על כל יום שהשמש זורחת וכולם בריאים, כן ואני יודעת שזה נשמע קיטש ופתאטי אבל למי אכפת! אחרי שעוברים דברים מסויימים בחיים מבינים מה חשוב. הסבתא הזו היתה פשוט מדהימה בנוף. היא הסתייעה בביתה ובהליכון וישבה מחייכת עם מוסיקת האוס ומליון צעירים קופצים מעליה. כזו אני רוצה להיות כל רגע ורגע. תודה נועהלה שחידדת דברים כתמיד.
אין כמוך מינה. איזו השראה שאת!
תודה אביטלוש. קורס הצילום עדין ברשימת ה-To do list