איך הפכה ניו יורק לקבוצת המיקוד שלי?
פוסט שהוא אוסף. זוכרים את הנסיעה לניו יורק בעקבות החלום (אם לא זה ממש כאן)? החלטתי ללקט את כל אותם אנשים מדהימים של אמצע העיר. אותם אנשים טובים באמצע הדרך, שצילמתי בניו יורק. אנשים שהסתקרנו לרגע. עצרו. הקשיבו למישהי שמסתובבת עם ״כוס שניים הפוך, בבקשה״ ביד ושואלת אותם שאלה אחת: את מי הייתם בוחרים להזמין לקפה שבאמת משמעותי עבורכם?
ממש בלי לשים לב ניו יורק הפכה לקבוצת מיקוד. אךקבוצת מיקוד אינסופית, נטולת ציניות, משתפת פעולה ותמימה במינון נכון של אנושיות. אף אחד לא אמר ״אין לי זמן״. לאף אחד לא היה אכפת ״מה יוצא לי מזה״ או ״מה את הולכת להרוויח מזה״. אנשים הודו לי. כן לי. שגרמתי להם לעצור לרגע ולחשוב מי האנשים המשמעותיים עבורם בחיים. והקשבתי לסיפור שלהם. ללילי, למארק, לסטפני, לאיירין, לסוזאן וסטיוארט, לאנדי, לאיירין וליעקב.
לאנשים היה אכפת איפה משיגים כזו כוס, כדי להעביר את זה הלאה. והם דיברו. הם שיתפו. היו שם עיניים וחיוך. היתה שם אותנטיות והבנה. והיתה שם מינה (אני) אחת מאושרת. כן. חפרתי. שאלתי. צילמתי. שתיתי קפה בלי סוף, דיברתי עם זרים, ספגתי בלוני חמצן של השראה והייתי השראה לאחרים. פעם, אכתוב את סיפורם של כל אחד ואחד מהם.
עד אז, אני מזמינה אתכם לקחת קפה, להתבונן טוב באנשים המקסימים האלו, ולנסות לדמיין. אותם ואתכם. את מי נראה לכם שהם
רצו להזמין לקפה? ולשאול את עצמכם: את מי, שמשמעותי עבורי, הייתי בוחר להזמין עכשיו לקפה?
כל כך הרבה כוח ועוצמה היו בשיחות עם זרים. לפעמים נדמה שקל יותר ליצור אינטימיות עם משהו זר שלא תראה מחר. משהו שחיוך שלו לשלום אישר שהוא פתוח שתפנה אליו ותשוחח. תודה ניו יורק. היית כל כך טובה אלי. לא יכולה לחכות כבר לפעם הבאה.
להתראות בנתיים, שלכם עם אחד סוכר, מינה.
עשיתי לי אח”צ של קריאה בבלוג שלך. זה הפוסט הראשון שאני כאן קוראת היום
.
איזה יופי, איך את לאט לאט מפיצה את הבשורה שלך.
מאז שהכרתי אותך ואת המיזם מקרב הלבבות הזה שלך
אני הרבה יותר מודעת לזמן שחולף
ולהוריי שלא נעשים יותר צעירים, כל אחד בדרכו או דרכה.
אימא שלי, שכנה שלך, לא שותה קפה.
גמני לא
אבל שתינו אוהבות מאוד אמנות ותרבות
לפני שחלתה, כשעדיין היתה עצמאית, תמיד קינאתי בכמות ההצגות-סרטים-קונצרטים-תערוכות שהיא פוקדת
ואני מנועה מחוסר זמן פנוי.
עכשיו היא לחלוטין תלויה במישהו שיקח אותה.
כשמתאפשר, אני לוקחת אותה
לפעמים מרוב עומס ודחיות אנחנו מפספסות דברים שהיו חשובים לשתינו
אבל עשיתי לי מטרה – להוציא אותה לתרבות
אושר לשתינו
.
בךי קשר, אני מתגעגעת אלייך
חן יקרה. מתקשרת.
מינה, ”שניים הפוך” עושה חיים משוגעים בעולם ופותחת דלתות ולבבות. אוהבת
תודה יקרתי. אכן. משתדלת להצמד לכוס. אוהבת גם
אוי מינה מינה
רק לפני יומיים הכרנו ב ״שניים הפוך, בבקשה״ על רקע ניו יורק אהובתי וכ”כ התחברתי אליך, לקונספט שלך ,לאנשים היפים שאת מציגה פה.
רציתי לשתות איתך את הקפה הראשון של הבוקר (וגם את השני ), אבל לא הצליח לי, כי רציתי ללגום ממנו בנחת כמו שאני אוהבת…וככה הגעתי ללילה ואיך שאני נהנינת
תודה על כל הטוב הזה
תודה רבה טובה. הפוסטים שלך על ניו יורק הפכו לרשימות חובה. בסוף ניפגש בניו יורק
מינה יקרה, הפוסט שלך כל-כך מרומם ופותח לב. רעיון וביצוע מקסימים ובאמת, מדהים לראות באיזו קלות אנשים שפנית אליהם שיתפו איתך פעולה. את פשוט אלופה!!!
תודה אוסנת. אני חושבת שזה האנרגיות שהייתי בהן שם יותר מכל משפט או פניה:)
מינה את יודעת שאני אוהבת תמונות, הכי אוהבת.
את יודעת שאני יכולה דרך תמונות להסתכל על אנשים ולהגיד עליהם המון דברים, כמו האנשים שמצולמים כאן בתמונות והם לחלוטין שמחים להיות קבוצת המיקוד שלך..
את יודעת שאני גם אוהבת לדבר עם זרים? מצליחה בחו”ל לעשות את זה יותר טוב מכאן…
כבר מצאתי לנו כמו נקודות ממשק להפגש לקפה אהה…ואני גם מתה על קפה שכחתי להגיד.
חושבת שאת פשוט נפלאה, מלאת חזון, אומרת ומבצעת. חולמת ומגשימה.
ניו יורק מה יותר מניו יורק לקפה… לקבוצת מיקוד, לתמונות…לספלים שלך, המקום המושלם מבחינתי.
אני חושבתי שהכוסות שלך צריכות לחבוק עולם… בהמון שפות, לעשות חיבורים שהם גם ממדינה למדינה.
עלו לי הרבה דברים בראש כשראיתי כאן הכל. זו ממש התתחלה של זה וזה מרגש ברמות!
ניו יורק אהובתי היא לא רק סטייט אוף מינד, ניו יורק איטס דה בסט פלייס פור ניו ביגינינגס!!
תודה תמרי. יאללה עוברים לניו יורק? סתתתתם. אין לי מושג על איך זה ממש לגור שם. יותר על מקום לחלום בו. אני כל הזמן חושבת (וקצת יודעת) למה זה עבד בכזו קלות שם ובאמת רוצה לנסות איך זה יעבוד בתרבויות אחרות. בארץ אני צריכה להחזיר לעצמי את הבטחון קצת. אבל זה סיפור אחר. מתה על התגובות המושקעות שלך. תודה ובאמת קפה….
פוסט מעניין ביותר, בדיוק השבוע עשינו בת מצוה לביתי ואמא של בעלי הגיעה אלינו בפעם הראשונה מאז שלא היתה אצלנו כמה שבועות בגלל עניני בריאות, היא שתתה בכוס וישר שאלה עליה, אז כנראה שיש משהו אישי בה שמושך אנשים ….
וואו מיכל. איזה כיף ששיתפת את זה. את לא מבינה כמה זה מרגש אותי. אחד הקשיים שיש בקריאה הזו שאת לא יודעת מה באמת יעשו עם זה הלאה. המון תודה על כך. תמסרי לאמא של בעלך תודה.
גדולה מהחיים!!!!
איזה רעיון מעולה ותמונות נהדרות, את נראית זורחת ופורחת, ממש במקום שלך.
נורא יפה שהאמריקאים עם ה”תודה על הזמן שלך” יודעים להעריך את הזמן שלקחת להם להפנות מבט לרגע פנימה וכמעט ציפיתי שיהיו בועות דיבור של התשובה של כל אחד מודבקות על הצילומים. בלי פירוט מיותר רק – סבתא שלי עליה השלום, דודה רותי, האיש שחייך לי במוזיאון כשהייתי בדיכאון וכו’, זה פשוט מסקרן.
ומעניין לראות מה היה מוציא מסע כזה בארץ. (מהאנשים וגם ממך) מחכה לבאות.
תודה מותק. בטיפול. אני על זה 🙂 יש הרבה סיפורים קצת אישיים. לא כל כך ביקשתי רשות לשתף. אומנם הם לא סודיים אבל עוד לא סגורה מה עושה עם זה.
מינה יקרה שלי את מלכה! אמיצה ומעוררת השראה עם החיוך והרעמה הג׳ינג׳ית האנרגתית שלך!
כל הכבוד על קבוצת המיקוד הניו יורקית שלך, הצילומים מהממים אף הם, בא לי ניו יורק איתך…
טוב בינתיים אסתפק בקפה בת״א
תודה תודה על כל המחמאות עדנה יקרה שלי! כבר רוצה לחזור לשם. וכל הכבוד שקראת 2 פוסטים ביחד:)