אתונה פעם שניה, נובמבר 2024 – 5 ימים ביקום מקביל
בית » עיצובית מדוברת » אתונה פעם שניה, נובמבר 2024 – 5 ימים ביקום מקביל
הקדמה
שנה לא כתבתי בבלוג. הסתכלתי בטיוטה שהתחלתי לפני חצי שנה. לא סיימתי אותה. היה זה ביום ה-160 למלחמה. כתבתי על לונדון שביקרנו בה בספטמבר 23׳ – והפסקתי אחרי 2 פסקאות. לעצמי אני כותבת פה ושם.
שנה אחרי שכל המלחמה הזו החלה. שבוע אחרי שחזרתי מחמישה ימים נפלאים בעולם מקביל, אני כותבת עם רגשי אשמה, שצפים תוך כדי הקלדה. נסעתי להתנתק על מנת להתחבר מחדש. כמו כבל חשמל שמוציאים מהשקע ומחזירים ופתאום הכל עובד. כזה. להתנתק ולהתחבר מחדש לחיים הנורמלים. לעצמי.
שבוע שעבר חגגתי יומהולדת. 7 בנובמבר. המתנה הענקית שקיבלתי ליום ההולדת היתה השיחרור של החובש הקרבי שלי. סוף סוף הילד סיים מילואים. סיים בחמישי. בשישי כבר היה כרטיס טיסה. אחרי שנה של מלחמה והפגנות (למעשה כבר שנתיים כאלו), אחרי מתח, עיניים דומעות ושינה טרופה עשיתי אנטר ורכשתי כרטיס, לעמית ולי, להכי קרוב, פשוט והעיקר לא כאן – לאתונה. לא תכננתי יותר מדי. חשבתי רק לשתות קפה, לקרוא, לנשום. אבל שם חזרתי לעצמי. התעוררה האנרגיה. וחיפשתי עוד…
נכנסתי לאתרים בחיפוש אחר מקומות אחרים מאלו שגילנו בביקור הראשון (כאן וכאן) אבל לא מצאתי הרבה מלבד כמה בתי מלון מיוחדים. אז מה עושים באתונה פעם שניה? איפה אמצא אוויר אחר וטוב, אחרי שלא נשמתי שנה? בדיוק על כך הפוסט: אתונה פעם שניה, נובמבר 2024 – 5 ימים נפלאים ביקום מקביל.
מה שאפיין את הביקור הפעם היה מינון מוצלח של טיול אורבני – דירה מפנקת, אוכל, אוכל, אוכל וסיור גרפיטי עצמאי לטבע, הסיטוריה וארכיאולוגיה, ירוק, אוויר, שקט, ציפורים. אבל לא כזה שצריך שעות לנסוע עד אליו אלא אחד ממש קרוב ואחד שנמצא חצי שעה גג ממרכז העיר. מוזמנים לקרוא לפי הסדר או ישר לקפוץ למה שמעניין לכם:
תוכן עניינים
דירת סוויטת דלוקס במקום מלון
פעם קודמת ישנו ב-Ergon House. האמת, היה קשה למצוא משהו שמשתווה לזה. מאחר שחלפו להם כמה שנים והזמנתי דקה לפני (החלטנו לנסוע תוך יומיים) לא מצאתי חדר ל-4 לילות ברצף ובטוח לא במחיר הגיוני. התחלתי לבחון מלונות בסביבה. לאחר חיפוש ארוך, מצאתי. סוויטה דלוקס בבניין דירות בשם – Haya Suits Hotel. ההמלצות על המקום ועל המיקום היו גבוהות בצורה חריגה והמחיר – סופר אטרקטיבי. הזמנתי. שניה אחרי זה (במקום לפני) נכנסתי לגוגל earth והסתכלתי על הבנין. קיבלתי חום. שיפוצים ממול. אבל כאמור ההזמנה היתה יומיים לפני ההגעה כך שאי אפשר היה לבטל. רתמתי את כל האופטימיות שבי לחשוב שיהיה בסדר אם רק אחשוב ואאמין שכך יהיה. העיקר נוסעים. מקסימום ניקח שם מלון אחר…
לעיר הגענו ממש מהר באוטובוס אקספרס. היה משהו נעים לזהות את הסביבה שטיילנו בה פעם קודמת. כמו לחזור לסוג של בית. פניה מהירה לסמטה ממש ליד, והופ הבנין משמאל. כמעט צרחתי מאושר.
לא רק שלא היו שיפוצים ממול. מול לבנין ניצבה לה מאפיה, שנדמה שנלקחה מסרט צרפתי, כשריח של שמרים משייט לו מעל לכל הרחוב. המאפיה כללה מסעדה צמודה ומעל שניהם מלון. כל הקומפלקס הזה שייך גם לקבוצת -Ergon. החברה יודעים לעבוד. על המאפיה בהמשך.
הכניסה לדירה היתה כרוכה בקודים ופתיחת מנעולים אבל זה הלך ממש טוב משום שהתכתבה אתנו, לאורך כל הדרך, כריסטינה מטעם הדירה. עלינו לקומה החמישית. גם שם הטכנלוגיה והקודים קידמו את פנינו ולבסוף נכנסנו לדירה. לא האמנו. קיבלנו אשכרה סוויטה של הלייף עם 2 מקלחות ושירותים, פינת סלון ענקית וחדר שינה עצום (בפרופורציות לבתי מלון בעיר). אושר. אנחת רווחה. חיוך מאוזן לאוזן. עכשיו אני מוכנה להסתער על העיר. יותר נכון על המאפיה פה למטה.
מאפיה מתחת לדירה
יש מישהו שלחם לא עושה לו את זה? יותר נכון ריח של שמרים באוויר? קינמון שמחלחל לנחיריים? בצק שנמס בפה? הבנתם…
בקיצור לגן העדן הזה קוראים: 72 Bakehous. התורים בבוקר אינסופיים אבל זה שווה הכל. מאחר ואנו חיים ממש מעל, הצצה בחלון עוזרת לבחירת השעה לקנייה והקלוריות מתווספות.
כך הם כותבים על שקיות המאפים:
״ב- Bakehouse 72H אנחנו מתעלים מעל לנורמות ואנחנו יוצרים בדרך המסורתית. קרוב לשורשים שלנו, אנחנו מכינים את המחמצת בעצמנו, נותנים לה לנוח 72 שעות ולשים במיומנות את הלחם הייחודי שלנו. בין טכנולוגיה ומכונות, אנו שמחים להיות אנלוגיים ככל שניתן…״ כן אני זו שטקסטים עובדים עליה. לא סתם בחרתי בעיצוב תקשורת חזותית…
צמוד למאפיה עצמה ניתן לשבת ולהנות מקפה ומאפה או מארוחת בוקר.
ארוחות בוקר ועוד קצת
אז בואו נדבר רגע על ארוחות בוקר. יש את האלו שלא יכולים להכניס כלום עד הצהריים כזה. יש את המתאפקים כי הם עדיין סופרים את ה- 16 שעות עד הביס הבא ויש אותי.
אתם לא רוצים לשוחח איתי אם לא שתיתי כמה כוסות קפה ואכלתי משהו כמו שצריך לפני שאני מסתערת על היום. עמית זה משהו אחר. עמיתי הרץ למרחקים ארוכים (גם איתי) יותר דוגם אוכל כי מעניין אותו ממה עשוי הרוטב, אופן ההגשה, טריות הפרודוקטים… טוב לא ניכנס לזה. חוזרת לרעיון שאני צריכה ארוחת בוקר ובדיוק בשביל זה המיקום היה מושלם – 2 בניינים ליד- Ergon House. אין על ארוחות הבוקר שלהם. תציצו בתמונות.
העיר - שכונות שכונות וחנויות מתוקות בין כולן
הרעיון כאמור הוא לשוטט המון. מכל פינה עולה ריח קפה או מאכל אחר, בכל סימטה חבויה חנות קטנה ומעניינת. האנשים באותן חנויות אלו גם האנשים עמם אנו משוחחים. על המצב, החיים, על מה שיוון עברה בשנים האחרונות ועל הפריטים המיוחדים שהם מוכרים.
גרפיטי יווני - הבעת רגשות בכתב ובציור
אתונה מכוסה בגרפיטים. אבל ממש. מקור המילה גרפיטי מיוונית – גראפין ופירושה ״לכתוב״. ואתונה כתובה מכל עבר. הרבה האשטגים וסיסמאות של זעקות צער שמרוחות על כל קיר וקיר. המחאה הזו שבאה לידי ביטוי בכיסויי הקירות היא משהו שאי אפשר לפספס בעיר. ממש ברמת טקסטורה.
אחרי עשור של הגירה מטורפת ליוון (כי ראו בה שער לאיחוד האירופי), הפסדים בשל המשחקים האולימפיים (הרבה ייזמים השקיעו במתקנים ובניה אבל רובה נזנחה אח״כ), ומשבר פיננסי משמעותי יוון היתה בנקודה שהקירות צעקו במקומה.
נקודת מפנה נוספת היתה שנת 2008. עשרות הפגנות נגד שחיתות הממשל ועצירת מפגינים בידי המשטרה הפכו את העיר לחממה פוליטית אקטיבית שבה הכעס בא לידי ביטוי בריסוסי זעם שונים.
מאחר ואף אחד לא רוצה להיות באתונה בוערת ואיזורים שלמים (כיכר אמוניה, למשל) נזנחו החלו לתפוס את המקום אמנים.בשלב מסויים החליטו הרשויות להיפטר מתופעת הריסוס על ידי הזמנת אומנים מקומיים לצייר גרפיטי.
אתם יכולים להזמין סיור גרפיטים (יש מלא), אתם יכולים סתם כך לטייל ברחובות ולהיתקל בהם או שאתם יכולים לארגן לכם מסע עצמאי.
אנחנו עשינו זאת בעזרת המפה המדהימה שהכין דרור הדדי בה הוא מיפה את כל הגרפיטים באתונה עם קישורים לגוגל. לא הגענו לכולם. לחלק הגענו וכבר לא היה שם דבר ובחלק מהמקומות גילינו חדשים. היה נפלא.
כשחזרתי גיליתי מפה נוספת מפורטת עם הסבר על כל אמן: https://streetartcities.com/cities/athens
ובאתר מלא טוב על אתונה מצאתי חומר מעניין על הגרפיטי באתונה שכתב וצילם ארנון אריאלי.
התמונות הבאות הן חלק מתמונות שצילמתי בסיור העצמאי שעשניו
מרכז התרבות סטברוס ניארכוס באתונה – קיימות סביבתית בעיצוב מרחב ציבורי מודרני
מרכז התרבות Stavros Niarchos Foundation (SNFCC), שתכנן רנצו פיאנו (Renzo Piano), מעצב העל האיטלקי, הידוע יותר בתור האדריכל שעיצב את מרכז פומפידו, הפך לאטרקציה התרבותית המובילה באתונה.
המתחם נמצא בשכונת קאלית'ה, דרומית למרכז אתונה ונחנך ב- 2017. הוא כולל את הספרייה הלאומית של יוון ובית האופרה הלאומי, כמו גם שטח פתוח בחינם עם גן ים תיכוני ומים שהחיו את המחוזות שמסביב (נחפרה תעלה של 400 מטרים במיוחד). במקום שפע אירועים, הקרנות סרטים והופעת חוצות, קונצרטים ופעילויות ספורט.
עד כאן התיאור הבסיסי. רוצים לראות איזה גאונות של קיימות נבנתה שם? כיצד מחברים קהילה לים? כנסו לפוסט שהקדשתי במיוחד למרכז זה כאן
טיול היסטורי על הר הימטוס, אתונה
זוכרים שאמרתי שהפעם שילבנו אורבניות עם טבע אז הנה אחד הטיולים. טיול של 3-4 שעות הכולל טיפוס, הליכה ביער, גילוי מנזר עצום ומיוחד וכל זה בין עצי זית, עצי אורן ונוף משגע. הכל בהר הימטוס, חצי שעה מאתונה. המיקום שלו, קרוב כל כך למרכז אתונה שזה היופי הראשון. היופי השני זה יערות האורנים שלו ונקודות תצפית על כל אתונה, כבר מהרגע שמתחילים לטפס עליו. בהר כמה מחצבות עתיקות מהן יוצר והופץ השיש המפורסם בימי קדם, שגם שימש לבניית המקדשים והמנזרים במקום.
את הטיול עשינו עם מדריכה מקסימה ושופעת ידע בשם מאריאנה. כל הפרטים על הטיול ועליה בפוסט נפרד (כי יש לי להראות ולכתוב הרבה – ממש כאן
3 גבעות ותצפיות, כלא אחד, כנסיה ושכונה נסתרת – אתונה שלא הכרתם
טיול נוסף, הפעם של כמה שעות מהנות ובצורה עצמאית. אורך הטיול בערך 4-5 שעות, ההתחלה – 2 קילומטר ממרכז אתונה לנופים היסטורים, סיפורי מיתולוגיה ופילוסופיה של יוון. עוברים בו בגבעת הפניקס, גבעת אראופגוס, כנסיית Saint Demetrius Loumbardiaris, כלא סוקרטס, גבעת פילופאפוס (הר המוזות) ולקינוח שכונה יפייפיה בשם אנאפיוטיקה.
בגלל שאני רוצה לספר לכם על הכל גם לטיול הזה אני מקדישה פוסט משל עצמו:
3 גבעות ותצפיות, כלא אחד, כנסיה ושכונה נסתרת – אתונה שלא הכרתם.
תמו חמשת ימי אתונה... אך לא הסתיימה תחושת החופש
מקווה שהגעתם לפה אחרי שקפצתם לבקר גם במסלולים של הטבע ובפוסט הנפלא על הבנין שהוא אדריכלות נוף וקיימות גאונית. אז לסיכום, היה לנו טיול אורבני עם אוכל, דירה משגעת, גרפיטים ברחובות וכמה מסלולים מחוץ למרכז אבל לא יותר מדי. אם אתם מכירים עוד טיולים הקרובים למרכז או יש לכם רעיונות וטיפים נוספים מוזמנים להוסיף.
וואו. איזה כיף לחזור לכתוב… תודה למי שטרח וקרא עד כה.
שלכם, כבר בלי סוכר אחד,
מינה