יין יש. ספרים יש. נייד. מטען. פרינטים של ההרצאה. שגיא – יש. עמית – יש. אני – יש. נדבי נשאר בבסיס לצערי. נכנסים לרכב ונוסעים שעה קודם. מספר הודעות אחרונות בנייד למחפשי חנייה בתל אביב ועוד כמה מילות תודה לבאים מרחוק. שוב. כי זה לא ברור מאליו. נסענו.

למתבונן מהצד זה יכול היה להיראות כעוד הרצאה, מאלו שאני כל כך אוהבת להעביר בנושא עיצוב, בנושא שינוי שאני חיה ונושמת מאז שאני זוכרת את עצמי ולבטח מאז שהפכתי עצמאית. תכננתי את זה כך שיתן ערך, שיתן כלים לספר את הסיפור של כל אחד עם הסבר כיצד העיצוב מספר סיפור בעצמו, כיצד הוא שינה אותי, שינה את המציאות ואיך הכל בא לידי ביטוי עם נושא כה טעון.

 

עידית נבו, עורכת הספר, נושאת דברים ואני שלולית
עידית נבו, עורכת הספר, נושאת דברים ואני שלולית

עבורי  זה היה ערב אחר. במקום עמוק בלב, רציתי שיקרה כבר מזמן (גם אם לא הייתי מודה בכך ישר). רציתי שיקרה אחרי שכמה אנשים יקראו ויגיבו ואקבל תגובות. רציתי שיקרה לאחר זמן בריא כזה. רציתי לספר לעולם כיצד העיצוב (שהם מילים ודימויים הבונים רעיון יחד) בעלי כוח ועוצמה. רציתי לספר לעולם כמה עיצוב יוצר שינוי. לא רק בעבודה. בעיקר בחיים. במקומות שצריכים משהו שיגע עמוק עמוק בפנים.

בערב עצמו היה לי ברור שלא אדבר רק על הספר. א. מי שרוצה שיקרא בקצב, במקום ובזמן שנוח לו. ב. אם אנשים מגיעים ומפנים זמן ואורזים עצמם לצאת מביתם הנוח, במיוחד בשעת ערב, אני חייבת להעניק להם משהו שיקחו איתם מלבד הספר. משהו שיהיה שונה מהתחושה שעולה בקריאת הספר. לשמחתי הרגשתי שעשיתי זאת (ולא כי אני עפה על עצמי אלא כי אלו היו התגובות).

ליאת פישמן, מקריאה מהספר ״שניים הפוך בבקשה״
ליאת פישמן, מקריאה מהספר ״שניים הפוך בבקשה״

עם זאת, היה ברור שנדרש לקרוא מהספר כדי להסביר כיצד המילים והוויזואלים עובדים וכיצד נבנו לשם כך. זה הרגיש כל כך מוזר. עד כדי כך שהזעקתי את ליאת פישמן, חברתי המחזאית, הבמאית והשחקנית המוכשרת לתפקיד. ולא יכלתי לבקש משהי יותר מוצלחת ממנה. כשאני קראתי נחנקתי. שהיא קראה הקהל החסיר פעימה. 

4 שנים אחרי אני רוצה להקדיש פוסט זה רק לתמונות של מי שהגיע. לומר תודה גדולה. ריגשתם אותי וחיבקתם אותי והותרתם חותם אוהב ויקר בליבי, כזה שלא חשבתי שארגיש עד כדי כך. התמונות אומרות הכל. מהחתונה אין לי כאלו תמונות!

בפוסט הקודם, שמספר כיצד התגלגלתי לערב הזה, אני אומרת שהמילים בספר עשו את שלהם לכן כל השאר בונוס.
בפוסט הזה אני רוצה לומר שההשקה עשתה את שלה אבל כל אחד מכם הוא הבונוס הענק של אותו ערב. אז תודה. תודה. תודה. והנה אתם. צילומים:

 

 

 

 

תם ונשלם. ערב שכולו טוב, אהבה, אופטימיות, לימוד, קריאה, הרצאה, המחזה, תיאטרון. 

תודה לך אחותי, מיכל עדה-פורטנוב, שבלעדיך לא הייתי שורדת יום (ושאין לה פייסבוק). לך, זה שתמיד לצדי כבר 25 שנים Amit Mishan ולך שגיגוש Sagi Mishan ששם כמה שנים פחות, שתומכים בדרככם המיוחדת!
תודה לך עידית נבו עורכת הספר, שנשאה דברים שגרמו לי לדמוע. אחריך לא רציתי להמשיך כדי לא להרוס את המחמאות. עידית את מוכשרת ונדירה. בלעדיך הספר לא היה הספר.
תודה ליאת יקרתי,Liat Fishman Lenny המחזאית, הבמאית, השחקנית וכותבת מוכשרת בעצמך, חברתי עוד מימי התיכון, שהפחת רוח במילים בדרך שגרמה לי לבכות. ליאת – היית הליהוק הכי טוב של השנה. לא יכולתי לבקש יותר ממך כדי לצלוח את פרץ ההתרגשות הזה.
תודה Yossi Zwecker הצלם האגדי והמוכשר על הצילומים, הפתעת אותי עם השחור לבן אבל זה נהיה אומנותי יותר ממה שציפיתי.
תודה לGil Berger חבר אמיתי שהתייצב באהבה לתיעוד האירוע בוידאו. שבשקט בשקט עבד לו שם בפינה אחרי יום עבודה מתיש. 

שניה לפני הסוף – תודה נוספת כי כל זה לא היה מתקיים ללא נגה, מתולעת ספרים שהאמינה בספר, החליטה שהוא ראוי להימכר בחנות ואיפשרה לערב הזה לקרות. תודה מיוחדת לעילאי, גם הוא מתולעת ספרים, שהיה אחראי על סידור וארגון המקום של הערב. תולעת – אתם הכי אוהבי ספר ואדם שהכרתי. תודה לכם על היותכם.

את התגובות המרגשות, המביכות והאוהבות שומרת לעצמי כמו ששלחתם בפרטי.

אוהבת אתכם, 
תמיד עם אחד סוכר,

מינה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן