היום יום הולדת
״יש הנוהגים, בעיקר נשים, שלא לחשוף בפומבי את גילם״ ויקיפדיה
חיפשתי בגוגל את המילה גיל. ויקיפדיה קפצה בראש להאיר את עיניי. מהר מדי עברתי מאור לחושך- נתקלתי במשפט שבכותרת: ״יש הנוהגים, בעיקר נשים, שלא לחשוף בפומבי את גילם״. היום יום הולדת אז בואו נדבר על זה. אני מצהירה בזאת כי אני גאה לגדול.
I’m growing old ! אני רוצה להאמין שאני גדלה להיות אדם טוב יותר, מעניין יותר, עם יותר אמפתיה, יותר נסיון ועם יותר פרופורציות על החיים. בקיצור אני יותר.
איך זה קשור לעיצוב?
עיצוב תקשורת חזותית זה שילוב של דימויים ושל מילים. שילוב נכון שלהם יכול לברוא עולם. יכול לשנות תפיסות אישיות, לשנות תרבות. יש להם הרבה מאד כוח. כאשר אנו משתמשים בביטויים בעייתיים – אנו עלולים לקבע סטריאוטיפים חברתיים. זה קורה לנו בכל יום הולדת. כשאנו משתמשים בשלילה ואומרים: ״אני לא מרגישה זקנה״ זה מראה כי אנו חושבים שלהזדקן זה לא טוב. אבל אם חושבים על כך- אנו בדיוק אותם אנשים. המהות שלנו נותרת זהה. אנו פשוט מבוגרים יותר. ומה זה בכלל להרגיש זקן יותר? רוב האנשים שנשאל איך הם מרגישים לא מרגישים בגילם.
באנגלית, לעומת זאת, קיים הביטוי – Growing Old. אתה מתפתח. אתה גדל. אתה משתנה. אני מכירה אנשים שקפצה עליהם הזיקנה (עוד ביטוי בעברית) בגיל 30 וכאלו שהמשיכו לקפוץ גם בהיותם בני 70. אני לא מוגדרת על פי גיל. אני מוגדרת על פי אופי, מיגדר, תחומי עניין, מה עברתי בחיים, אנרגיות. יש לי הרבה יותר במשותף עם אנשים סקרניים, יצירתיים ואופטימיים בגילאי 20 או 70 מאשר עם סתם עוד מישהי בת גילי.
תכלס, אתה מתחיל את תהליך ההזדקנות מרגע שנולדת ומסיים אותו במותך. ההתמודדות היא עם שינוי תמידי ולא עם זיקנה בנקודה מסויימת בזמן. אדם משתנה מגיל 30 ל-31 כשם שהוא משתנה מגיל 47 ל-48. כיצד הוא מתמודד עם שינוי בכלל, ועם שינוי גיל בפרט – עושה את כל ההבדל. בשנה האחרונה קרה לי שינוי גדול. אמי נפטרה.
זכרון של יום הולדת
אני בת 10. אבא שלי מסיר בזהירות את מכסה קופסת הקרטון המגינה על עוגת היום הולדת שהזמין מראש מקונדיטורית שקד, הקונדיטוריה הכי טובה ויקרה בקרית מוצקין (אז לפחות). אותיות מקצפת הבונות את המילים ״יום הולדת שמח״ מתחילות לבצבץ מתחת למכסה המתרומם. צבע הדובדבנים האדומים מנקד את האוויר והמילים כרוצה לסייע להקריא את הכתוב.
כולנו רוכנים מעל השולחן בסלון. מצטופפים לצפות בי מכבה את הנרות. פפפפוווו גדול, מחיאות כפיים. מזל טוב! רק בריאות ואושר״ ממהרת אמי לומר שניה לפני שיכבו הנרות כך שזו תהיה עוד משאלה לשנה הקרובה. אבי יותר פרקטי: ״עד 120, נו תתחילו לאכול כבר – זה נמס״.
48 שנה אחרי. חיפשתי תמונה אך לא מצאתי. התייחסנו לזה כעוד אירוע משפחתי, כזה שיחזור על עצמו כל שנה לנצח. לשם מה לתעד? סתם ״לבזבז״ פילם אחד מתוך ה-36 שיש במצלמה. עדיף לשמור לאירוע חשוב יותר.
13 שנה אין את העוגה של אבא שלי. יש עוגות אחרות, הבנים המקסימים שלי מכינים שלטים ובלונים, בעלי דואג שנחגוג במסעדה. חברות איתי על קפה. הכול בסדר. יום הולדת יש. אבל לא עם העוגה הזו ולא עם ההורים שלי. השנה גם אמי לא בין החיים. השנה אני יתומה שחוגגת יום הולדת. עוד מילה לעולם שלם של דימויים…
חזרה לשמחה – גשם, חברה וצילום
משפחה לא בוחרים אבל חברות כן ואין כמו חברות. לשמחתי לימור ואני בחרנו זו בזו. ישבנו אתמול בבית קפה, אחרי סבב גלריות, חוגגות את יום ההולדת שלה (לימור נולדה יום לפני), היה גשם, תאורה בעייתית אבל היתה אנרגיה של עקרביות באוויר. ביקשתי מלימור לצלם אותי ברוח הצילום הזה. אם כבר צילום אז חייבים עם סיפור והשראה. אז מה הסיפור של הצילום?
הצילום הפותח בו אני מופיעה הוא מחווה לצילום משנת 2013 של צ׳ינה מאחדו ( China Machado) עבור חגיגות 85 שנה ל- Cole Haan. צילום: Cole Haan. בתמונה היא כבר בת 83. גיל בו חזרה והמשיכה להיות דוגמנית מבוקשת. את אבדון כולם מכירים אבל את האישה שהיתה עבורו השראה במשך שנים לא בטוח. תכירו – צ׳ינה מאחדו ( China Machado). צ׳ינה היתה הבחורה הראשונה, הלא לבנה, שהופיעה בשנת 1959 על שער מאגזין האופנה Harper’s Bazaar. בהמשך המשיכה בדוגמנות והפכה עורכת ומפיקת טלויזיה.
ספירת מלאי
להתראות שנה הבאה
מינה יקרה, תענוג לקרוא’!!!!!!! רגע לפני שינה, הפוסט שלך שולח אותי עם משמעויות רבות להירדם אליהן, אל החלום.
וחוץ מזה שפיספסתי אתמול את יום הולדתך, אבל הברכות שאני מאחלת לך אינן נעלמות: שיהיה לך טוב מלוא החופן ושפע של משמעויות חדשות.
נילי
נילי יקריתי. תודה. יום לפה ויום לשם לא נחשב. אני כל השבוע במפגשי חברות כי לא הספקתנו בשבת… איזה כיף זה משפיע… מה שכתבתי זה המשך ישיר לספר שקראתי על איך להתבגר של אן קרפט ומרוב מהירות להעלות את הפוסט שיהיה מקושר ליום הולדת בכלל לא ציינתי את זה. אכתוב עוד פוסט על כך. היא מדברת על כיצד ההיסטוריה והתרבות שלנו בונה עבורינו תפיסות ומביאה מלא מקרי מבחן מהעבר. זה ממש מתחבר לרב תרבותיות שלך – שלנו… נשיקות
יפה מאוד כתבת עקרבית והכל אכן בר חלוף וזכות הבחירה זה אולי מה שנותן לנו את הטעם ומשרטט לנו את הנתיבים. השינוי הוא תמידי והוא עצם העיניין גם אם עוגת הקצפת משתנה ללביבת פטריות פורטובלו… הכל בסדר.
תודה יקריתי. אכן הכול בסדר.
מזל טוב ובריאות טובה. פוסט מקסים. שילוב של סיפור אישי צבעוניות בכתיבה ובתמונות שצורפו. חגיגת יומולדת לך ולנו הקוראים. התחברתי ולוקחת איתי כטיפ את הנושא של הגיל כאתגר לשינוי. לא הגיל הוא שרלוונטי, בכפוף כמובן לבריאות שהלוואי ותלווה אותנו שנים רבות – אלא מה ואיך אנו חוויים כל יום ביומו ואת השינוי שאנחנו מכניסים לכול יום בחיינו לצד התמודדות עם שינוי שחל בכול יום. המטאפורה של גיל כאתגר חיובי לשינוי. מאוד מעצים ומקסים בעיני. תודה
שמחה לשמוע. העצמה נעימה לך…
מזל טוב מינה!! עקרבית, היתי צריכה לדעת. רק לעקרבים יש אנרגיות כמו שלך ושכל כמו שלך. שמחה שקיבלתי מתנה השנה- לפגוש אותך!! מאחלת.לך המון שמחה, רגש, עליות, תובנות ובעיקר שתהיי את . נשיקוצ
תודה רבה יונית. תודה על הידע והסבלנות והשיתוף. הרבה בזכותך קם לו לחיים בלוג זה שמביא לידי ביטוי אני נוסף בי.
מזל טוב מותק!
את משהו!!!!!
מתי קפה???
❤️
אילה
תודה איילה. תורך לדעתי. תזמיני אני מתייצבת.