• Facebook
  • LinkedIn
  • Pinterest
  • Instagram
migdala migdala
  • נעים להכיר
  • עיצובית מדוברת
  • מחברת מחשבות
  • פורטנוב משען
  • שניים הפוך, בבקשה
  • חנות
  • בואו נדבר
  • 0 פריטים₪0.00
  • נעים להכיר
  • עיצובית מדוברת
  • מחברת מחשבות
  • פורטנוב משען
  • שניים הפוך, בבקשה
  • חנות
  • בואו נדבר
migdala
  • נעים להכיר
  • עיצובית מדוברת
  • מחברת מחשבות
  • פורטנוב משען
  • שניים הפוך, בבקשה
  • חנות
  • בואו נדבר
  • 0 פריטים₪0.00
  • נעים להכיר
  • עיצובית מדוברת
  • מחברת מחשבות
  • פורטנוב משען
  • שניים הפוך, בבקשה
  • חנות
  • בואו נדבר

זמן קורונה שלי, מילים ותמונות

ראשי » עיצובית מדוברת » סיפור ויזואלי » זמן קורונה שלי, מילים ותמונות
CoronaTime260420Migdala1

יש לך זמן בשבילי? שאלה אותי לקוחה. השנים לימדו אותי שככל שאין לי זמן – יש לי יותר זמן. והיום? ברור. כל כך הרבה נחסך בנסיעות, בחניה, במעלית לפגישה, בהחלפת פרטים בקבלה, בלהפגש לקפה, בללכת למספרה. שינוי הוא מצב שהיה בזמן נתון ואינו קיים עכשיו או שצורתו או תוכנו אחרים משהיו. האם יש לנו באמת יותר זמן? האם הזמן שינה לנו משהו?

CoronaTime260420Migdala2

״זמן הוא מאפיין בסיסי שמתואר על ידי התמשכות הקיום בחלל ובמרחב״ כתוב בויקיפדיה. בחודש האחרון הכל המשיך להתקיים בחלל ובמרחב רק שהחלל והמרחב השתנו. אז כתבתי:

הזמן הפך למסטיק בזוקה שכולנו רוצים לדבוק בצבעו הוורד, כאופטימיות זהירה שמתגלגלת על הלב, אבל הוא הפך לעוס ומשומש, ואנחנו כבר רוצים להחליפו בחדש. אפילו הפתקית שנגיע לירח עד גיל 21 לא מעודדת כי סגרו לנו את השמיים וכבר לא נהיה בני 21. 

CoronaTime260420Migdala3

זמן אמא. היום לפני חמש שנים אמי נפרדה מהחיים. כן, חמש שנים לפני שנסגרו לנו השמיים, עכשיו אי אפשר אפילו לנופף לה לשלום על הדרך. חייבת להודות שלא הרגשתי עצב מיוחד דווקא היום. בתאריך עצמו. בהמון רגעים אחרים כן. ככה זה. געגוע וכאב לא כפופים לזמן. הם לא גרים בתוכנו בשכירות ועוזבים כשבא להם או כשהשכר דירה נגמר. הם דיירי קבע. כאלו שתופסים כמה חדרים, וגם סגר לא ממש חל עליהם.

תכננתי להגיע לתאריך הזה עם יוזמה חדשה, לכתוב פוסטים על קפה אונליין, על קפה וירטואלי. לא קרה. אליזבט גילברט כותבת שרעיונות לא מחכים שתגשים אותם. הם מוצאים דרך לליבם של אנשים אחרים שדואגים לכך.אתמול נודע לי במקרה שנספרסו ומאקו הולכים לפתוח קפה וירטואלי להרצאות. שניים הפוך בבקשה וירטואלי.

זמן קורונה. אצלי זה התחיל לפני חודש. באפריל. בהתחלה הכל היה כרגיל. אנחנו רגילים לעבוד מהבית כך שלכאורה דבר לא השתנה. עד שכן. החובש שלי שינה מיקום. שום דבר לא הכין אותי לזה, גם לא 25 שנות עצמאות של אי ודאות. המשכתי לעבוד כאילו כרגיל, אבל הכול לא היה רגיל אפילו לא בכאילו. שבועיים הייתי מישהי אחרת בעוד כולם נותרו זהים. וכולם בבית. כל הזמן. אז כתבתי:

כל אישה צריכה דלת.
פינת העבודה בבית לצד החלון הגדול היא מרחב המחייה שלי.
על לוח שעם מאחורי המחשב נעוצים מילים ותמונות שתומכות בי.
מימין חלון ענק ממסגר עץ ירוק בצבע דהוי, עייף.
כמה אצטרובלים מתלבטים אם לשחרר אחיזה או לא.
עורב שחור טבול בזפת, מטפטף טבע על אדן החלון, מביט בי מבעד לשמשה.
ממול סלון, חדרי הילדים, מטבח ובני בית שחוצים ופותחים מקרר בקצב אנושי.
עשר שנים אני מתכננת דלת שתבודד אותי משאר הבית.
כל השנים הצדקתי את חסרונה: היא תחנוק, תגביל, תכער. תחסום.
כל השנים הסתדרתי בלעדיה.
עכשיו, למרות היעדרה, מישהו פתח אותה וכל האוויר שנדמה שהחזיקה נשאב ממנה.
היא נפלה וננעצה על רצפה ללא דלת.

CoronaTime260420Migdala5

וכתבתי:

באינטרנט רצות תמונות של טרקטור חורש תלמים ושותל בהם ניר טואלט.

אני מתגעגעת לטרקטור ששותל בי תלמים של נשימות רגועות.

צריכה למדוד ולבחון רגשות ומה קורה לגוף שלי,
איפה בהם מופיע הפחד כשמאתגרים את האמיגדלה? 

 
CoronaTime260420Migdala6

זמן סגר וסדר. פתאום רואים חלונות מחו״ל רק בפייסבוק אחרי שחזרתי מפסטיבל עיצוב מטורף. פסח חלף לו כשכל המדינה בסגר, אבל ניצנים של תקווה נראו בארץ. האספרגוס שמיכל ומנקי ארגנו לשכונה ממיכל אחרת, פרחים שסיגל הזמינה לכולנו וחנות ביציים אחת שיצרה היסטוריה. אז כתבתי לי:

בתור של הביצים אנשים השתדלו לשמור מרחק ולא להתבלבל בין התור לביצים שהלך משמאל לימין לתור לירקן שהתקדם בכיוון ההפוך. מכונית משטרה חלפה כל מספר דקות וביקשה לשמור על מרחק בין האנשים. שני מטר מרחק בטחון. בטחון בעולם של אי-בטחון. שני קווים אנושיים של אנשים במסכות שלא ממש מבינים איך זה קורה, ואיך זה מתנהל בסדר כה מופתי כל כך לא ישראלי. 

11CoronaTime270420P_Migdala

זמן גלי.
הזמן הוא פקינג מלך/ גלי בללי

הזמן הוא פקינג מלך, סולטן
ראש הממשלה של כל ראשי הממשלות שהיו אי פעם
חזק יותר מיוליוס קיסר, דונלד טראמפ וסטלין ביחד.
אין לו חשש ואין לו פחד

אם הזמן יחליט שהגיע זמנך
אתה תימחק מהעולם ויישאר פה רק זיכרונך

לזמן יש המון ביטויים על שמו
מרוב שהוא חבל על הזמן
במשך הזמן הוסיפו עוד ועוד ביטויים
פסק זמן – זו דוגמא לביטוי שהוא גם טעים
בו בזמן שאני מדברת הזמן מתקצר
ואני ממהרת, צייתנית ואחראית
נותנת לו כבוד
לא מאחרת לפגישה ולא מבקשת עוד שעות לעבוד.
זמני קצר, יש מספיק לכולם.

גלי בללי, שנספתה עם תשעה בני נוער נוספים באסון הנורא בנחל צפית (אפריל 2018), כתבה בשנה האחרונה לחייה עשרות שירים מנקודת מבט רעננה, ביקורתית ומפוכחת. רבים משיריה עוסקים בפעילותה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתנועת הנוער ״כנפיים של קרמבו״. גלי, נערה חייכנית ואוהבת אדם, לא רצתה שישבחו אותה על הזמן שהקדישה לילדים בתנועה וביקשה שלא יקראו לה מלאך. לדף השירים לחצו כאן.

לסיום, שניה לפני זמן אחר, לדבר על זמן זה תמיד לצטט ממומו, או הספור המוזר על גונבי זמן ועל הילדה שהחזירה לאנשים את הזמן הגנוב:

״אפילו את שעות הפנאי שלהם היה עליהם לנצל היטב – כך היו סבורים – כדי שתספקנה להם מהר־מהר ובכל החיפזון את מירב הבידורים והעינוגים שבגדר־האפשר… אך בעיקר לא יכלו לשאת את הדממה. כי ברגעי דממה הייתה אימה יורדת עליהם, מפני שהיו חשים אז מה קורה לחייהם באמת. ועל־כן היו מרבים בהמולה, כל פעם שהייתה הדממה מאיימת להשתרר.

 מומו, מיכאל אנדה.

שלכם,
בלי מסכות ורק בריאות,
מינה.

מוזמנים להרשם לבלוג לקבלת עדכונים

פורסם ב: סיפור ויזואלי, עיצוב שינוי, עיצובית מדוברת, שניים הפוך, בבקשה תגיות: אספרגוס, ביצים, זמן קורונה, מסיכות פחד, עיצובשינוי, פרחים, קורונה, שינוי
« הקודם
הבא »

26 תגובות

  1. ינינה 15 ביולי 2020 בשעה 11:40 הגב

    אני אוהבת את פוסט הקולאז'ים שלך – קולאז' ויזואלי וקולאז' אסוציאטיבי – של מילים, מחשבות, והקשרים תרבותיים. תודה שהזמנת אותנו לזמן קורונה שלך . מבינה את געגועיך לאמא -אצלי זה כבר 16 שנים

    • Mina Portnov 15 ביולי 2020 בשעה 12:16 הגב

      הי ינינה, ברוכה הבאה לפוסט. נדמה שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי. הזמן קורונה באמת מתעתע בנו. תודה רבה על ההגדרה המעניינת שלך לקולאז׳ים. מצטערת לשמוע על אמך. מקווה שהמילים הן חיבוק טוב של געגוע.

  2. חן סיון 3 במאי 2020 בשעה 21:21 הגב

    תענוגות, הפוסט הזה שלך
    ראשית תפס אותי הפרפר-עטלף. תפס אותי חזק
    ואמא שלך, והבן שלך, וגלי ומילותיה על הזמן, ובכלל הזמן.
    את יודעת, הדרך שלי מהבית, דרך הגינה ואל כורזין עוברת גם דרך הצופים (אם השערים פתוחים).
    על אחד הקירות החיצוניים כתוב שיר שלה שאני קוראת בכל פעם שאני עוברת
    וכשאני חושבת עליה ועל אלו שאיתה, ה"אני לא מאמינה" עדיין חונק לי את הגרון.
    וכל האימאג'ים המורכבים האלה שבנית. תענוגות

    • Mina Portnov 3 במאי 2020 בשעה 21:37 הגב

      הי לשמוע ממך פעמיים ביום זה כבר בכלל משהו. תודה על המילים והפירוט ותיאור ההרגשה שלך. אעביר את זה הלאה. תודה חנצו׳

  3. אסתר גופר 2 במאי 2020 בשעה 20:34 הגב

    מינה מופלאה
    הודיה על השיתוף הקסום
    בחריש יצירות המילים והעיצובים שלך בתלמי הפז של נשימות רגועות

    חיבוק חיבוק והודיה עלייך
    אסתר גופר

    • Mina Portnov 3 במאי 2020 בשעה 9:35 הגב

      תודה רבה לך אסתר שאת פה והפכת את המשפט שלי לשירה ממש. רק בריאות יקרתי

  4. רבקה קופלר 2 במאי 2020 בשעה 7:33 הגב

    תראי מה שיצא מזמן הקורונה שלך! לי נוצר חור שחור גדול. אנחנו כאן מדברים כל הזמן על מחוגי הזמן שרצים קדימה ולא מתחשבים בקורונה, על תקתוק השעון שמודיע לנו שנלקחו מאיתנו חודשיים תיכף שלושה ומי יודע כמה עוד, על זמן שעובר ולא ישוב עוד ואתמול בדיוק חשבתי על כמה לא הייתי פרודוקטיבית בזמן הזה, על כמה כלום עשיתי וכששואלים אותי על שלומי אני עונה "עוד יום"… תודה יקירה על ששרטטת קווים לדמותו של הזמן.

    • Mina Portnov 2 במאי 2020 בשעה 9:46 הגב

      רבקה יקירה. את חייבת לקרוא או אם קראת לחזור למומו וגנבי הזמן. נראה לי שתקבלי זוית אחרת לכל הזמן. מוזר שאת אומרת את זה כי נדמה היה שאת פרודוקטיבית מתמיד עם טיולי הכורסא שלך בעולם. אולי זה כמו המילים של תהילה – הספקת כל כך הרבה קודם עכשיו תנוחי קצת שלא יגמר לעולם. לגבי הפרודקטיביות זה כל כך אישי. יש משפט נפלא שמלווה אותי לאחרונה – נמלה בתנועה מהירה משור מנומנם.

      • רבקה קופלר 3 במאי 2020 בשעה 9:10 הגב

        נראה לי שאנחנו צריכות לייחד את הפגישה הבאה שלנו הלוואי שתגיע במהירה, לנושא הזמן. יש לנו הרבה מה לדסכס בעניין…

        • Mina Portnov 3 במאי 2020 בשעה 9:35 הגב

          סגור

  5. מיכל מנור 1 במאי 2020 בשעה 16:58 הגב

    כמה שאת מרגשת ומוכשרת, מינה 🙂
    יש לי הרבה מה לומר על זמן קורונה…אבל אני עייפה ממנה….

    • Mina Portnov 2 במאי 2020 בשעה 9:48 הגב

      תודה יקרתי על מחמאותייך. לגבי העייפות – אני יכולה להבין אותך לחלוטין כאלופת התיירות והעשייה. ראיתי את הפוסטים הנפלאים שכתבת. אולי היקום סידר לך לנוח קצת מכמות העשייה הרבה שהיית בה לקראת עשייה נוספת.

  6. גלית בר 29 באפריל 2020 בשעה 11:17 הגב

    מינה יקרה,

    איזו מוכשרת שאת. נועדת לכתוב. גם לכתוב..וגם לעצב, מנסיון אישי נפלא איתך!!
    שאפו. המשיכי בעשייתך הברוכה.

    • Mina Portnov 29 באפריל 2020 בשעה 11:40 הגב

      תודה גלית יקרה, מחכה לראות את שלך כבר מופץ ונוגע באנשים. ממש ממש עוד קצת זמן. חג שמח

  7. ריבי 28 באפריל 2020 בשעה 22:21 הגב

    קורונה או לא קורונה איזה יופי של פוסט! הקולאז'ים מעולם אחר….

    • Mina Portnov 29 באפריל 2020 בשעה 11:39 הגב

      ריבוש יקרה, תודה רבה. בטח התכוונת שהקולאז׳ים הם מזמן אחר :). בכל מקרה הם גם סוג של כתיבה. כתיבה בתמונות. תודה יקרתי

  8. Edna Laufer Globus 28 באפריל 2020 בשעה 17:20 הגב

    מינוש באיזה רגישות לקחת אותנו לטייל בנבחי הארועים והזמן, הדמויות והנסיבות, תענוג את!
    ועיצוב הויז׳ואלים! יפיפים ורגישים כמו המילים שלך.
    גם לי היו עליות ומורדות עם הזמן, לא הצלחתי למלא את החלל בעשייה אפקטיבית וגם לא בעשייה נינוחה של פנאי, ידי היו מלאות בעיקר במיני מטלות בית שהפך למפעל אקטיבי ותובעני של זמן. לאט לאט הרפתי וזרמתי עם הקצב האיטי. עם צאת הפסח הכנסתי להילוך ראשון ונראה מה הלאה.
    הרבה בריאות ותמשיכי לכתוב!!! זה היעוד שלך ❤️

    • Mina Portnov 28 באפריל 2020 בשעה 17:41 הגב

      עדנוש! תודה יקרתי על המילים הטובות. את נראית לי עסוקה בפול ווליום לא משנה קורונה או לא, אבל אני יודעת שתמיד יש לך טבע לאיזון. ראיתי אותך בהילו ךאשון לשניה ומבחינתי את כבר בשלישי. סעי לך בקצב שלך. ראשון שלך זה בטח חמישי של משהו אחר. הרבה בריאות ולגבי ייעוד? ימים יגידו. תודה מותק. נשיקות ורק בריאות

  9. אורלי 28 באפריל 2020 בשעה 10:48 הגב

    מינה הדוברת המופלאה של עיצובית מדוברת, הויזואליציה של זמן קורונה מרגשת ומעיפה

    • Mina Portnov 28 באפריל 2020 בשעה 16:25 הגב

      הי לך, תודה מותק. אהבתי את ההגדרה שהצמדת לי 🙂

  10. יונית 27 באפריל 2020 בשעה 22:12 הגב

    אם היינו צריכים קורונה בשביל שתשלחי ניוזלטר עם הפוסט שלך, אז הללויה על זה. איך עכשיו נשאיר את ההשראה ונגרום לך לפרסם פוסט פעם בשבוע?? גאונות זה מה שיש פה. ג-א-ו-נ-ו-ת

    • Mina Portnov 27 באפריל 2020 בשעה 22:48 הגב

      תודה. תודה. בשביל מילים כאלו אני אשקול לעזוב הכל ולכתוב. בנתיים בואי נשאיר את הקורונה מחוץ למשחק ונתייחס אליה בהמשך רק כמטפורה ושיעור מטורף שאסור לשכוח, כל אחד עם השיעור שלו. וכן, כרגיל את צודקת, לא צריך לחכות למצבי קיצון לשלוח פוסט. אולי לא כל שבוע אבל הרבה יותר. זה עושה לי טוב בלב. קצת פחות לשעות השינה. נשיקות וחיבוק ענק

  11. נויה קומיסר 27 באפריל 2020 בשעה 21:40 הגב

    כרגיל את כותבת נפלאה. פוסט יפיפיה . חיבוק חזק ממני

    • Mina Portnov 27 באפריל 2020 בשעה 21:55 הגב

      תודה רבה נויה. חיבוק חזרה יקרתי

      • ציפי קופר 28 באפריל 2020 בשעה 16:10 הגב

        כתיבה מעניינת ומרתקת והתמונות מדהימות

        • Mina Portnov 28 באפריל 2020 בשעה 16:24 הגב

          איזה כיף שקראת! תודה יקרתי.

השארת תגובה

ביטול

נעים להכיר
הי, אני מינה. שמחה שבאתם. הגעתם לבלוג שהוא בעצם מחברת מחשבות בשפה עיצובית מדוברת. אני טיפוס של עשייה, אבל בדרך גיליתי שלדבר ולכתוב על דברים עושה לי טוב, אז פתחתי בלוג. אני מעצבת תקשורת חזותית וייזמית, בעלת סטודיו פורטנוב משען לעיצוב אסטרטגי. כתבתי ספר בשם ״שניים הפוך, בבקשה״ וייזמתי פרוייקט חברתי באותו שם. נשואה לעמית ואמא לשגיא ונדב.
רוצים לקבל הודעה על פוסט חדש?

אנא מלאו את פרטים הבאים ופוסטים חדשים ישלחו אליכם ישירות למייל. מבטיחה לעשות שימוש הוגן בפרטים אלו.

קטגוריות
  • חשיבה עיצובית
  • יש לי חג
  • נסעתי לטייל
  • שניים הפוך, בבקשה
  • שיחות על קפה
  • אינפוגרפיקה
מחפשים משהו מסויים?
Translate
פוסטים קודמים
  • צבעים של שינוי – כיצד צבעים יוצרים אימפקט?
  • הקונפליקטים הקטנים גדולים של החיים
  • רפי של הגן הנעלם בגבעתיים – ככה מתחיל Placemaking
  • זמן קורונה שלי, מילים ותמונות
  • Sustainable Design – שגרירות של עיצוב בר-קיימא
לסטודיו
migdala מיגדלה. הבלוג של מינה פורטנוב-משען. מאמינה גדולה בכוח העיצוב כמפעיל רגש המניע לפעולה!
פוסטים קודמים
  • צבעים של שינוי – כיצד צבעים יוצרים אימפקט?
  • הקונפליקטים הקטנים גדולים של החיים
  • רפי של הגן הנעלם בגבעתיים – ככה מתחיל Placemaking
  • זמן קורונה שלי, מילים ותמונות
  • Sustainable Design – שגרירות של עיצוב בר-קיימא
קטגוריות
  • חשיבה עיצובית
  • יש לי חג
  • נסעתי לטייל
  • שניים הפוך, בבקשה
  • שיחות על קפה
  • אינפוגרפיקה
עקבו אחרינו
  • Facebook
  • LinkedIn
  • Pinterest
  • Instagram
Copyright © 2017 Mina Portnov-Mishan
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס