שיחות קפה. שיחות על שניים הפוך, בבקשה. תה גם עובד כמובן, ומי שמתעקש גם מים. הכי חשוב זה לא על מה יושבים אלא עם מי. הקפה/ תה/ מים זה רק תירוץ. דרך אחרת להגיד אז מתי נדבר? תמיד ישבתי לקפה. בטוחה שגם אתם. אבל בואו נודה, לא כל השיחות היו כאלו שהשפיעו עלינו, שיחות ששינו בנו משהו. ואני לא מדברת על שינויים גדולים, מילימטר זה גם שינוי. אני מדברת על שיחות מהסוג שנגעו. לא תמיד בגלל מה שאמרנו, או על מה דיברנו. זה פשוט היה שם. קסם. משהו בכימיה, ברגע, באווירה, משהו כזה שאי אפשר ממש לשים עליו את האצבע.
אז מה שבא לי לעשות זה לחזור לאנשים שליוו אותי בחיי, שהכרתי לאחרונה, הרבה בעקבות הספר, וכאלו שאני עוד לא מכירה. גם קפה עם עצמי זה יופי. אין כמו לשבת לקפה. לשבת ולהיות נוכח ברגע. לשתות קפה ולהקשיב, להיות מוקשב, לדבר ולספר. ברגע הזה אתה צריך להיות שם ופשוט להנות. להנות ממה שמסביבך, מהשיר שאולי מושמע ברקע, מהריחות, ממה שלא תמיד נאמר, מהשתיקות. כן גם לשתוק זה בסדר. יש הרבה כוח בשתיקות טובות.
ולמה אני רוצה שיחות ולא ראיונות? כי בשיחה אף אחד לא נרדם. כי בשיחה גם אני מדברת ולא שולחת דף שאלות שכולם כבר שאלו. כי שיחה זה דיאלוג, וזה בעיני הבסיס ליחסים בין אנשים וליצירת אמון ופתיחות. כי זה אני, וגם כי בא לי.
אז יאללה, תכינו קפה ושבו לקרוא. מקווה שזה יעורר בכם חשק להזמין מישהו שחשוב לכם לקפה. עכשיו. לא מחר. שניים הפוך, בבקשה.
שלכם עם אחד סוכר מינה.
כל הכוסות שניים הפוך, בבקשה צולמו בבית המהמם של ליאת בלזר מהבלוג ״ככה אני״.