סופש בברלין – בעקבות אליס בארץ הפלאות

מצאתי עצמי, ממש כמו באליס בארץ הפלאות, משוטטת ברחובות של יצורים מיוחדים ותמונות חסרות היגיון או שילובים של דימויים מנוגדים בטירוף. היו פה ארנב ומחילה, מפתחות זהב לדלתות קטנות, עוגות שהצמיחו אותנו, יערות עם זחלים, דוכסית, כמה אנשים בדמות הכובען המטורף והרבה לבבות. במקום נפילה לבור נפלה לה חומת ברלין. אנחנו עקבנו אחר האיש ברמזור.

מטה, מטה למחילת הארנבון

שנים חלפו מאז הביקור האחרון בברלין. אז היה זה מירוץ קלאסי בין אתרי חובה, אתרים יהודיים, היסטורים, הרבה אופניים וילדים. הפעם רק שנינו. לעמית היה יום הולדת. רגוע. קצרצר.

ובכל זאת מדובר על ברלין – עיר עם מטען הסטורי. הנסיון להבין את מה שהיה פה ובו זמנית להתעלם ולהנות מההווה העשיר הזכיר לי כל הזמן את אליס בארץ הפלאות.

כמו בספר כך גם במציאות – הבעיה הפילוסופית המרכזית היא בעיית הזהות. כשם שאליס לא מפסיקה להשתנות כך גם ברלין והיחס שלי אליה. אך האם היא איננה אותה אליס למרות שקטנה וגדלה? האם ברלין באמת השתנתה? ואם כן, מה הופך אותה למה שהיא היום?

מפתח מזהב ודלת קטנטנה שהמפתח מתאים לה

הדלת הובילה לחדר במלון. מלון אדינה אפארטמנט הוטל ברלין האקשייר מארקט (Adina Apartment Hotel Berlin Hackescher Markt) ממוקם על כיכר האקשייר מארקט (Hackescher Markt). מירב ויואב וינשטיין – אחלה המלצה! המוטו – מיקום. מיקום. מיקום. תוסיפו לזה אומנות בכל מקום, מטבח קטן ושימושי, בית קפה בפינה, סופרמרקט מאחוריו וסופרפארם בצד שני ואין טוב מזה.

מתכננים את הדרך. איך מספיקים להגיע לכל כך הרבה מקומות יפים בכל כך קצת זמן. אוף למה לא הזמנו עוד יום?

יוצאים לכיוון האקשר מרקט. קודם עוצרים לשתות קפה בסיבוב ליד המלון.

אין כמו עיר עם כבוד לכלביה.

לוגיקה בניגוד להגיון

התמונה על הקיר מזכירה את אנה פרנק. מבט לשלט מראה שזו אכן היא. אנו נמצאים ליד מוזיאון אנה פרנק (כן יש כזה גם בברלין) בבנין ההיסטורי ״בית שוורצנברג״ ליד חצרות האקה ( Rosenthaler Strasse 39, Hackescher Markt) . הפעם התרכזנו במסביב ולא נכנסנו. בתי מלאכה קטנים, מספר גלריות ושפע גרפיטי. השלט זועק סיפור יהודי, הקירות מכניסים אותך לעולם אחר, ואני תוהה האם כל הציורים האלו מוזילים את המקום או מושכים אליו קהל?

לרגע נדמה כי אין קשר בין השימפנזה הענקית שבגרפיטי לדמותה של אנה פרנק. אחר כך מזכירה לי השימפנזה את דמותה של דיאן פוסי – חוקרת הגורילות. הקשר – שתיהן גיבורות אמיתיות. האסוציאציה הבאה – הספר ״דיאן ואני״ בסידרה גיבורים אמיתיים של שירלי יובל-יאיר וד״ר טל בן-שחר אבל בוא נשאר בספר של אליס.

מישהו סרג פרצופים על אופניים ומשהו אחר רסס שלט שאי אפשר לפספס.

חצרות האקה – קומפלקס של חנויות ודירות בתוך שמונה חצרות פנימיות. עד מלחמת העולם השנייה החצרות היו עירוב ברלינאי של מגורים, עבודה ובידור. אחרי המלחמה האיזור הוכרז כאתר לשימור ובהשקעת ענק שוחזרו בתי המלאכה החנויות והמסעדות. ואיזה חנויות ומסעדות!

אחת החנויות שיכלתי לגור בה היא חנות הנעליים טריפן Trippen (השם מופיע בין העלים בצד שמאל). מותג נעלים גרמני של עבודת יד. חפשו באתר שלהם או בשופרא שמייבאים. גילוי נאות – יש לי 2 זוגות שלהם. אחד מהם בתמונה. אין דברים כאלו וכמה נוח!

האמפלמן – חנות הדגל נמצאת כאן. שפע מוצרים עם האיש האדום והאיש הירוק שברמזור שהיו מזוהים עם מזרח ברלין. קונספט שלם שהעביר את האיש ברמזור לאייקון תרבות.

מגרש הקרוקט של מלכת הלבבות

כל מה שדמיינתם עד היום על קניון. זה לא זה. ביקיני קניון זה הדבר האמיתי. קניון קונספט של עיצוב ופנאי. כל החנויות בנויות כחנויות פופ-אפ. חנויות נייר, עיצוב תעשייתי, אופנה, פרחים. חלום. אין דברים כאלו. בראש החנויות מככבת החנות של הוצאת גשטלטנט – הוצאת הספרים הגדולה ביותר בגרמניה. הרבה מהפריטים המופיעים בספרי האומנות שלה נמצאים בחנות למכירה! אתה יושב לך עם קפה וספר אומנות ופשוט צופה על גן החיות ממרפסת בית הקפה של החנות.

״קל מאד לשתות יותר, אם לא שתית עדיין כלום״

הגענו לאוכל. תכננו לאכול כל פעם במקום אחר אבל כל כך התלהבנו ממיסטר וונג ומהסושי בורגר שאכלנו רק שם.

“זה טוב ויפה להגיד ‘שתה אותי’, אבל אליס הנבונה לא התכוונה לעשות דבר שכזה בפזיזות. ‘לא, קודם אבדוק’, אמרה, ‘אם מסומן עליו ‘רעל’ או לא’: כי היא קראה כמה סיפורים קטנים ונחמדים על ילדים שנשרפו או נטרפו בידי חיית טרף, ועוד כל מיני דברים לא נעימים, והכל בגלל שלא רצו לזכור את הכללים הפשוטים שלימדו אותם ידידים, כגון ששיפוד אדום־לוהט יגרום לך כווייה אם תחזיק בו זמן רב מדי…”

המרק של מיסטר וונג –  זעק שנאכל אותו. הרעל היחיד שהיה באיזור היה צבע כתום רעל על הקירות מסביב. הריח שאפף את המקום, האווירה החמה, המלצרים הויאטנמיים הנמרצים שרק רצו לעזור, לסייע ולגרום לך להרגיש טוב כל השאר היה הפוך מזה.

ואיזה מרק. עמית ניסה לשווא לחקור ולהבין מה הוא מכיל אך כרגיל במקרים כאלו מרכיב סודי אחד קטן ואין לך סיכוי. המנות הנוספות והקינוח הוסיפו אש למדורה. טעים אש.

ועוד בתי קפה בדרך. אחד עם שם אחר. התרגיל בחשבון זה הלוגו ושם המקום 🙂

אליס הבחינה בדלת על אחד העצים

כל מבט לכיוון אחר מגלה עוד חנות, עוד סימטה, עוד חצר. החלונות נראים כיער עיצוב עשוי נייר וצבע. הנה עוד כמה מקומות פלא בין הרחובות.

״ריבת מחר״ או ״ריבת אתמול״

שבת זה יום של שוק פישפשים. Flea Market – Oderberger strabe  רהיטים, בדים יד שניה, תכשיטים והרבה עזבונות מבתים שמעוררים מחשבות…

היה מאד קשה לבחור תמונות מכל מה שצולם בשלושה ימים האלו. כל המקומות שהוזכרו נמצאים במפה המצורפת. קליק עליה יוביל אתכם למפת גוגל אינטראקטיבית ותוכלו לקרוא ולשמור לטיול הבא.

https://www.google.com/maps/d/viewer?mid=1oJVJN0dXYpDbP1ur3gl8M8VDNKo&hl=en&ll=52.5138912723923%2C13.388379450000002&z=13

״וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה״

אליס אומרת לעצמה: “אלוהים! כמה הכול מוזר היום! ועוד אתמול הכול היה ממש כרגיל. מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע: אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים? אה, זאת החידה הגדולה!”. היא משיבה לעצמה: ״הזיכרונות הם שיוצרים את האני״. אבל אם הזכרונות יוצרים את ברלין האם באמת אפשר להתנתק מהם לכמה ימים? אשמח לשמוע מה יש לכם לומר ואיפה ארץ הפלאות שלכם?

* כל הצילומים בפוסט צולמו על ידי מינה פורטנוב-משען. תמונות שאני מצולמת בהם צולמו ע״י עמית משען.