איך נולד הפרוייקט?

שש שנים חלפו מאז אמי הפכה לצמח בעקבות ניתוח מקומי. 13 שנה חלפו מאז הלך אבי לישון ולא קם בגלל דום לב. ביום שהספר ״שניים הפוך בבקשה״ ירד להגהה ראשונה, קרסו המערכות בגופה של אמי. ארבעה ימים אח״כ בעוד אני יושבת בבית החולים לצד אמי צלצל הטלפון. היה זה בית הדפוס שבישר כי מאה העותקים של הספר שהזמנתי מוכנים. לא הספקתי לסיים את השיחה והאחות קראה לי פנימה שזה הסוף. שתי דקות אחר כך נפטרה אמי. אשת הספר גולדה פורטנוב כמו שוחררה בידי הספר.

באותו יום יצאתי בקריאה בפייסבוק לכולם שיקחו את האהובים שלהם לקפה. עכשיו. לא מחר. לא כשיהיה זמן. לא בפנסיה. עכשיו.

הספר חולק לכל מי שהגיע לשבעה ובשנה האחרונה אנשים המשיכו להעביר אותו הלאה. חשבתי שלרכוש ולחלק ספלים יהיה יותר נגיש, קליל ומניע לפעולה אז לפני חצי שנה התחלתי לייצר גם כוסות שניים הפוך כדי לעודד אנשים להזמין את יקירהם לקפה. הכוסות נבראו בעזרתה של שרון בונה רוקח, קרמיקאית מופלאה, שעזרה לי להדביק מדבקה, מדבקה ואחר כך ל״בשל״ אותם בתנור.

 

למה אני עושה את זה?

אני מניחה שכדי למצוא משמעות עמוקה יותר לאובדן של הורי. לתחושת ההחמצה הכואבת.

אני עושה את זה כי אני לא יכולה להתעלם מהפגישות שהיו לי עם אנשים זרים בעקבות הספר. לא יכולה לשים בצד את הקול של זו שהודתה לי על הקפה האחרון עם אביה רגע לפני שנפטר. לא יכולה להתעלם מאותם שכתבו לי כמה הם מזדהים עם הדברים שכתבתי. הדברים שבדרך כלל לא מדברים עליהם. כולנו נסחפים בקלות לשיגרת היומיום. בדיוק בגלל זה כדאי לעצור רגע ולחשוב מי חשוב באמת. כדאי להדביק פתקית למשהו כה ברור מאליו שלא מקבל את תשומת הלב המגיעה לו.

 

מה המטרה שלי?

להזכיר. לעורר מודעות. לומר שהכל פה ארעי. לשים אותנו בני האדם בראש סדרי העדיפות. לנקות את האבק מדמויות שהפכו לנו ברורות מאליהן. להזכיר כמה אנרגיה וכוח יש במפגשים פנים אל פנים. מפגשים אנושיים.

לקרוא לכם להקדיש זמן, אפילו באורך של כוס קפה לאנשים החשובים לכם. ועכשיו. לפעמים אין ״אחר כך״.

המייזם נולד מתוך סיפור אישי אבל הוא סיפורו של כל אחד. לכולנו אנשים שחשובים לנו. כאלו שמזמן לא הבטנו להם בלבן של העיניים.

בחיים הכל עניין של בחירה. הבחירה להקדיש זמן ולשתות קפה עם מישהו שחשוב לנו, יכולה להפוך לבחירה שתשנה לאותו אדם, או לנו, את מצב הרוח לאותו יום, או אולי לחיים שלמים. לפעמים דרוש אומץ לקיים את השיחות האלו, אבל לא חבל שאחר כך נצטער שלא עשינו זאת?

 

אז מה אתם עושים?

1. מתקשרים למישהו שחשוב לכם ומזמינים לקפה.

2. יושבים לשיחה עם מי שהזמנתם. גם שתיקה זה טוב. לפעמים זה כל מה שצריך. מתייגים את המפגש ב- #שנייםהפוךבבקשה או ב#TwoCoffeesPlease, רק אם רוצים.

3. מעבירים את זה הלאה. אתם יכולים להעביר הלאה את המסר, הספר או הכוס שניים הפוך, בבקשה. רכישות בחנות ממש כאן.

 

מה אני רוצה?

אני מחפשת אנשים, חברות וארגונים שיצטרפו לחזון ולעשייה של מפגשים אנושיים. אירועים שיעודדו תקשורת, אמפתיה והקשבה. הפרוייקט רק נולד ועלו כל מיני רעיונות כגון אירועים לאנשים שרוצים להזמין מישהו חשוב אבל לא יודעים איך לייצר אינטימיות, איך לייצר דיאלוג., אירועים לאנשים שאין מי שיקח אותם לקפה, אירועים לאנשים בודדים. 

אני מאד מקווה שזה יצליח. אנחנו רק בתחילת המסע.
מוזמנים להצטרף ולהציץ בדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/TwoCoffeesPlease

תודה גדולה,
שלכם עם אחד סוכר,
מינה פורטנוב-משען

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן