שלט הכניסה למלון שומאכר ואחת מהתמונות במלון

כל נסיעה לחיפה מעוררת בי רגשות מעורבים. לא תחושות של חזרה הביתה, למרות שאני במקור מקרית מוצקין, אלא הרגשה של מפגש עם מכר מהעבר. מישהו שלא פגשתי זמן רב ואנו יושבים עכשיו על שניים הפוך, באיזה בית קפה נעים, מביטים ומשוחחים זה עם זו. בודקים תוך כדי צלילה לתוך העיניים את אלבום התמונות הישן שמופיעים בו נמל, פיתות ובייגלה עם זעתר, ריחות מואדי ניסנאס, רחוב העצמאות וכרמלית שמביאה אותנו למעלה למעלה להר הכרמל. מחפשים אחר קמטים חדשים או ניצוץ שמספר את הסיפור שלנו, של כל השנים מאז נפגשנו פעם אחרונה.

עבודה של גיל גורן בלובי הכניסה

למעשה רצינו לרכב על הדילים הזולים של קפיצה לחו״ל אך איכשהו בגלל עבודה זה לא הסתדר, והאנרגיה, האנרגיה שכבר בעבעה בנו לעוף מהמרכז קצת היתה חייבת להתממש. עמית, שזורם באהבה עם הודעות מעכשיו לעכשיו נכנס איתי לרכב ונסענו. שעה וחצי ואנו ב״עיר נהדרה שכונה לחוף ים התכלת״, בועה קטנה של חו״ל – שעה וקצת מהמרכז.

שומשום היפתח

שער הכניסה למלון לצד יצירה של גיל גורן

רחוב לוחמי הגיטאות 25, חיפה. חניה יש מסביב למלון וניתן להכנס אליו דרך שביל ושער נוסף. מהחזית, לחיצה על זמזם פותחת לך שער ברזל לתוך חצר פנימית של גן פתוח וקסום.

בכל עצירה מול שלט, בכל לחיצה על זמזם מצפה לך הפתעה ובתת מודע אתה חושב מה יהיה שם? מה יפתיע אותי? אני אופתע בכלל? איזה ריחות יש למקום? צורה? צבע? רגש?

מוסיקה מתנגנת בו מתוך גווני הירוק, נוגעת ומלטפת את הכסאות הצהובים העדינים השתולים בו, מזמינים אותך לשבת ולהרגע. תחושת אירופה. ריח של פרש ויופי מרגיע. זה מה שהרגיש לי כשפסעתי פנימה.

״הגן המנגן״ לצד עבודה של גיל גורן

מלון שומאכר

המלון שמרגיש אירופאי שוכן במושבה הגרמנית הציורית. הוא הוקם במבנה טמפלרי בן שלוש קומות, המשלב אלמנטים ארכיטקטוניים מקומיים ואירופיים. למעשה הוא שייך לתקופה מאוחרת יותר של המושבה ולכן משולבים בו רוחות טמפלריות וקווים של אדריכלות מודרנית. אולי בגלל זה החוץ והפנים מדברים בשפה קצת שונה. 

שם המלון ״שומאכר״ הוא על שם משפחת שומאכר. אב המשפחה, יעקב שומאכר, דמות משמעותית בקהילה באותה תקופה, היה ממקימי המושבה לאחר שהיגר מגרמניה לאמריקה וכל זה בשנת 1869. אך לא הוא ואפילו לא בנו, גוטליב שומאכר, שהיה אדריכל, לא תכננו את הבנין. הבנין נבנה ב-1933. ילדיו של גוטליב גרו שם עד גירוש הטמפלרים מהארץ ב- 1939. הבנין עבר גיגולים רבים כולל הפיכתו לנטוש עד שבסביבות 2006 רכש אותו איש העסקים דוד בארי בשותפות עם ארומה ישראל לשם הפכיתו למלון.

על ההסטוריה, על עבודת השימור של האדריכל דגן מושלי שחיבר בין ישן לחדש ועל עיצוב הפנים ניתן לקרוא בהרחבה ב ״החיבור בין הישן לחדש, בין אבן לאבן״ של אביטל ברוידא ב- Xnet.

 

שלט המצביע לכניסה למלון
מבט מחלון החדר לכיוון הכניסה

פינוק משולב אומנות

הזמנו חבילה של חדר + ארוחת בוקר + מאסז׳ מיום חמישי עד שישי. לא הזמנו את סוף השבוע כי רצינו להיות בשווקים. את החדר שדרגנו לסוויטה (שהתוספת עליה ממש שולית) ופתחנו חלון של רוח סתווית לכיוון שער הכניסה.

בחדר חיכו לנו שוקולדים ובקבוק יין משובחים. אני יותר התלהבתי מהסבון שהריח נפלא בחדר האמבטיה. מיהרנו למאסג׳ (זו הביעה כשמזמינים מעכשיו לעכשיו) ונולדנו מחדש בזכות גלינה.

שוקולדים תוצרת בית ויין שחיכו לנו בחדר. ממול סבונים נפלאים בחדר הרחצה
מבט מהקומה השלישית לתוך החצר הפנימית השקועה מתכתבת לי רעיונית עם תמונה של גיל גורן מאיזור הספא
חזרה מהמסאז׳ של גלינה. התמונה ביציאה משם של גיל גורן
מדף ספרי אומנות - שיא הפינוק מבחינתי
ספרים, רבותי ספרים....
מעל מדף הספרים

 בקומה השביעית נוף ובריזה נעימה המשקיפה מצד אחד על גן הבאהיים ומצדו השני על נמל חיפה והעיר התחתית. מצאנו את עצמנו קצת באמצע אירוע חברות, כשעלינו למעלה, מה שישר העלה רעיון פעילות לעתיד. 

הגנים הבאהיים, נראים מגג המלון ובמלואם מהרחוב המקביל למלון, שדרות הציונות 80

אומנות במלון שומאכר

כל היצירות במלון הם של גיל גורן. עליו קראתי בעיתון הארץ והנה תמצית הדברים: גורן ש-25 שנה היה סמנכ״ל קריאייטיב במשרדי פרסום בתל אביב החליט יום אחד, בגיל 52, שהוא הולך לכבוש את עולם האומנות. הסגנון: נאו פופ ארט. הבנאדם למד לבד את התחום, צלם, הדפיס, בנה וחתך עבודות והחליט שהוא הולך לעבוד בתשוקה שלו. תקופה ארוכה של כישלונות לצד נסיעות רבות לניו יורק ולתל אביב הובילו לבסוף להצלחה.

״אני לא עושה דקורציה אלא אמנות קונספטואלית שמכניסה שמחה ומחשבה. אני לא עוסק בדיכאון או בעצב. המטרה שלי היא להוסיף חן לעולם” אומר גורן, וברוח זו מעצב יצירות בצבעוניות ונושאים אורבניים חזקים. את הקונפסט למלון שומאכר הוא עיצב לאחר שקיבל יד חופשית מדוד בארי, הבעלים, וכל היצירות מותאמות לכדי סיפור מלא על חיפה.

הקיר לפני היציאה לגג. עבודה של גיל גורן

למרות שכמעט כל המלון מלא ביצירות ובצבעוניות של גיל גורן קיים חלל נוסף לאומנות באיזור חדר האוכל. זוהי פינה שבה נותר שטיח אריחים מהריצוף המקורי וגם הקירות נותרו כפי שנחשפו בעבודת השימור. במקום תערוכת יחיד של קארין אנג׳ל, ילידת חיפה, גם היא אומנית לאחר שנים כמעצבת גרפית. שם התערוכה: ״סערות שקטות״. וכך היא כותבת: 

״סערה ושקט. ברוב המקרים, זה או זה או זה. או שאנחנו בעין הסערה, או שאנחנו מוקפים שקט. יש את השקט שלפני הסערה ויש את הדממה השקטה שמשתררת אחריה. וברוב המקרים אם לא כולם, השניים, הסערה והשקט לא מסוגלים להיות יחד, באותו מקום, באותו חלל, באותה יצירה. הנפלא בעולמנו הוא שיש מקרים יוצאים מהכלל, אותם רגעים שאתה רואה דבר מה ומבין שזה שונה, שזה אחר, שזה מפתיע ונוגע בפנים. היצירות של קראין אנג׳ל הן האלו. סערת רגשות ויצירה מוקפת בשקט פנימי.

חדר האוכל שמשמש גם כחלל תצוגה לאמנות נוספת מזו שבשאר המלון
יצירה של קארין אנג׳ל

ארוחת הבוקר של המלון היא במסעדת שטרודל, יום שישי בבוקר

במקום חדר אוכל המלון מציע שובר לארוחת בוקר באחת משלוש מסעדות שניתן לבחור. אנחנו בחרנו לאכול במסעדת שטרודל. המסעדה נמצאת גם בבנין טמפלרי בן 150 שנים למרגלות הגנים הבהאיים ברח׳ בן גוריון 39, חיפה. אם לא היה לנו שובר – לא בטוחה שהיינו בוחרים לאכול פה כי מבחוץ היא נראית לחלוטין מלכודת תיירים (אפרופו שיפוטיות). אבל מבפנים- חוויה אותנטית מחומרי גלם טריים ועונתיים. עמית הזמין את “הבוקר של אמא” – ארוחת בוקר ערבית המוגשת במגש כסף ענק עליו גבינה ערבית מטוגנת, ביצים קשות, כדורי לבנה ביתי, סלט חציל קלוי, שמן זית וזעתר, לחם סאג’ עם נענע, ירקות חתוכים, שתייה חמה וקרה. אני את השקשוקה. היה פשוט מעולה.

נ.ב. קוראים למסעדה שטרודל כי הם קמו ב-2006 כבית קפה קטן שהגיש עוגת תפוחים וקפה שהאמא הכינה. (על זה קראתי פה)

ארוחת בוקר במסעדת שטרודל ״הבוקר של אמא״
ככה מתחילים בוקר בחיפה - מסעדת שטרודל

עצירה קטנה בסיפור חוזר

רוצים ספר שקשה להשיג? נסו פה. סיפור חוזר ברחוב העצמאות

קצת על אוכל: יום חמישי בצהריים - איפה אוכלים?

בשלוש כבר תפסנו רעב ולמרות שהזמנו ארוחת ערב קפצנו לנמל למסעדה תאיילנדית אורגינלית. אכלתי בה בעבר עם לימור כך שבמלוא הבטחון כיוונתי את עמית למקום, מבטיחה לו שהוא הולך להיות מופתע ולהנות בטירוף. ההפתעה החלה מרגע שהגיע סודה עם כיתוב מתאיילנד. עמית שמתמחה בבישול הז׳אנר האסייאתי סיכם: ״הגדולה של מקום מתבטאת בטעימה הראשונה ממנה כדוגמת קארי ירוק. ברוב המסעדות האסיאתיות בישראל, זה ברמת מחית מהסופר בתוספת מרק קוקוס. אני לא יודע איך אבל הם הגיעו לטעם ולמרקם המושלם של המנה. מנה שנראית לכאורה פשוטה להכנה מגיעה לטעם המדוייק שלה כמו בתאיילנד, בול, זו אומנות. בשילוב עם הסלט והסטיקי רייס הם הגיעו לחוויה של בנגקוק אחד לאחד. מי שמחפש אוכל תאיילנדי ברמת הכנה מושלמת שיסע לשם. ציון 10״

ארוחת צהריים בצאנג בה, אוכל רחוב תאילנדי
הזמנו בקטנה כדי להשאיר מקום לערב. הגיע בגדולה.

ארוחת ערב - מסעדת LUX - המסעדה של השף עלאא מוסא

כמו שאתם מבינים לא ממש היינו רעבים כשהגענו לארוחת הערב. טעות. טעות. טעות. המסעדה הזו כל כך טעימה שאסור להגיע אליה שבעים. פשוט אסור. אכלתי בה בביקור הקודם שלי בחיפה עם לימור ומכיוון שרציתי שעמית יכיר אותה הזמנתי מקום לערב. 

וכך החלה המבוכה. המלצר שניסה להמליץ לנו על מטעמים לא הפסיק לשמוע מאיתנו שאנו ממש שבעים וממש מתנצלים שלא מזמינים הכל. בגלל שהיינו כאלו לא יכלנו גם לסיים את המנות שכן הזמנו לטעום. מצב זה רק הביא את המלצר לנסיונות עידוד מצדו: לא עבר זמן רב והוא הניח במרכז השולחן את ״ליילות בירות״ – מנה טעימה ברמות והוסיף: ״זה על חשבון הבית״ – האם יש מקום לזה? לא ממש. לא משנה כמה הסברנו לו שהכל מושלם ומבטיחים לחזור לאכול כמו שצריך לא הצלחנו להחליט אם הוא לא הבין מה שאמרנו לו או  ניסה לנחם אותנו בלי קשר. 

תבולה דג ים - בורגול, שקדים קלוייה וטחינה משכם, מסעדת Lux

ועוד קצת אוכל - שוק וואדי ניסנאס - מעמיסים אוכל הביתה...ו

נסיעה בלי שוק כלשהו היא לא נסיעה. לא עם עמית. מצוייד בתיק בד יצאנו לשוק לפני ארוחת הבוקר, לבנות רעב ולהצטייד לחזרה הביתה.

מוכנים לחזור עם עוד דברים טובים
גוונים של ירוק טרי

גוגל מפות מנווט מצויין אז אחרי שיצאנו מהמלון, אמרנו שלום לגנים הבאהיים, עלינו וירדנו קצת (קצת הרבה) והגענו לשוק. הריח, המוכרים שמסדרים מרכולתם, הנשים הוותיקות שמפרידות עלה מעלה ומגלגלות גפן. אושר ועושר. יצירת אומנות של החיים.

גוונים של ירוק טרי
סבתוש. כזה אוכל לא אכלתם!
סירים על סירים ועלי גפן ממולאים שנארזו הביתה

העיר חיפה - גרפיטי וקולינריה בשפע

חיפה מרגישה קצת כמו בועת סקיצה של חו״ל. מלאת איזורים איזורים של אומנות, גרפיטי, מסעדות, נוף מיוחד וים כחול. על העיר עצמה כתבתי בפוסט נפרד (בשל כמות התמונות). מה שעשה את המלון קסם זה העובדה שהוא ממוקם בין הגנים הבהאיים לנמל – במרחק הליכה ניתן להנות ממלא אוכל, גרפיטים, תרבות ואנשים.

רוצים לקרוא על המלצות על אוכל בחיפה? לחצו כאן
רוצים לראות גרפיטי מדהימים בחיפה ולגלות היכן ניתן למצוא אותם? לחצו כאן
רוצים רעיון לעוד חופשה של 24 שעות במלון בסגנון אחר? לחצו כאן

מחשבה ToGo

כמה משמח וקל לשבור שיגרה ב-24 שעות בלבד. איך אתם הייתם עושים זאת?

שלכם בעיצובית מדוברת,
מינה פורטנוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא

דילוג לתוכן