מרכז התרבות סטברוס ניארכוס באתונה - קיימות סביבתית בעיצוב מרחב ציבורי מודרני

מרכז התרבות Stavros Niarchos Foundation (SNFCC), שתכנן רנצו פיאנו (Renzo Piano), מעצב העל האיטלקי, הידוע יותר בתור האדריכל שעיצב את מרכז פומפידו ונמל התעופה של אוסקה, הפך לאטרקציה התרבותית המובילה באתונה.

זהו מתחם בשכונת קאלית׳ה, דרומית למרכז אתונה, הכולל את הספרייה הלאומית של יוון, בית האופרה הלאומי, ופארק של 21 דונם שכולו צימחיה ים תיכונית ותעלת מים עד הים. במקום שפע אירועים, הקרנות סרטים והופעת חוצות, קונצרטים ופעילויות ספורט והוא מהווה מודל מושלם לקיימות סביבתית וחברתית.

המתחם קרוי על שם סטברוס ניארכוס, אייל ספנות שנולד ב- 1909 למשפחה אמידה, גם היא בתחום הספנות. את רוב כספו צבר סביב משבר הנפט העולמי ב-1956 כשנסגרה תעלת סואץ והוא היה זה ששינע דלק ונפט לכל העולם. כשנפטר בשוויץ ב- 1996 תרם מחצית מהונו לקרן שנושאת את שמו ״קרן סטברו ניארכוס״. הקרן בחרה לבנות את המרכז המיוחד הזה. התכנון של הבנין נמשך מ-2008 ועד 2011 ואחר כך נבנה 4 שנים (2012-2016). הוא נחנך ב- 2017.

המקום מתאפיין בסגנונו של פיאנו של שימוש חדשני ומקורי של טכנולוגיות בניה , דגש על פיתוח פרטי בניין חדשים ומורכבים ובעלי ערך אסתטי, והכל בגישה אקולוגית של בנייה ירוקה. הפירוט בדרך…

ה- SNFCC הוא מתחם ירוק שאפתני וחדשני עם חותמת Leed פלאטיניום. המשמעות שיש המון סטנדרטים וחוקים על מנת לזכות בחותמת הזה. בנוסף, המתחם עטור פרסים בהנדסה הביו-אקלימית שלו, שימור האנרגיה וקיימות המים, מה שהופך אותו למודל של קיימות סביבתית בעיצוב חלל ציבורי מודרני.

חיבור מיוחד של קהילה וטבע דרך גן ים תיכוני

מרגשת ביותר החשיבה על החיבור המיוחד של הקהילה באיזור והטבע. מלבד העובדה שפיאנו החזיר את הים לתושבים הוא גם בנה עבורם פארק ים תיכוני. הצמחיה של הפארק כוללת עשרות עצים ושיחים כמו זית, חרוב, שיחי מרווה, רוזמרין ואזוב. הכל מסודר ומגוון, כשבינהם מפוזרים ספסלי אבן או כסאות לנוחות המטייל.

אין מה לומר – הפארק הזה וכל המרחב הוא יצירת מופת של אדריכלות ואדריכלות נוף. אפשר לטייל בו שעות, במיוחד עם הבריזה שמגיעה מהים.

לשתות קפה בין כסאות ושולחנות בצבעי הלוגו של המקום

את הקפה קנינו בפנים ויצאנו לרחבה הקרויה אגורה – נקודת המפגש בין כל האלמנטים והמבנים: הספריה, האופרה, התעלה והמדרגות לגג. התמקמנו על אחד מהכסאות ברחבה. שימו לב שכל הכסאות בצבע ירוק וכחול, כמו הלוגו שמדגיש את נקודת המפגש של הצמחיה – הירוקה והים – הכחול.

התבוננתי באנשים שישבו לצידי. המגוון הדהים אותי. אמא צעירה עם תינוק שהתרוצץ בין הכסאות, נוער בגיל העשרה עם קעקועים, ילקוטי בית ספר ופלאפונים, אשת קריירה שלבושה כעובדת הייטק מחוברת ללפטופ וחבורה שנראתה כמו הפרלמנט של ארץ נהדרת. בינהם תיירים כמונו. שום חייל לא נראה בסביבה. כן כשבאים מהארץ שמים לב לזה.

מבנה העולה מהאדמה

הפרוייקט החל ב-2006, עוד לפני המשבר הכלכלי של יוון. לאחר שפיאנו, בעל הסטודיו RPBW, זכה במכרז של הפרוייקט הרעיון החל לרקום עור וגידים. המיקום: חניון ישן שנותר מאולימפיאדת 2004. עלות הפרוייקט: 861 מיליון דולר. הקונספט: גישת מרחבים פתוחים וגדולים שנועדו לקרב את כל האנשים פנימה. המיים בתעלה הם מחווה לנמל הקדום ששיגשג במקום בעבר.

רוב חזית הבניין עשויה זכוכית. ואומר על הבנין רנצו פיאנו: ״עולה מהאדמה כמו חתיכה שנעקרה מקרום כדור הארץ״.

לצידו גבעה מלאכותית וממנה יוצא הגג של הספריה וגם של בית האופרה. גג הספריה מכוסה בצמחים ים תיכוניים, רובם מיוון. גג הבנין מכוסה בשדר פוטו-וולטאי המייצר 3GWH. הגג תלוי בבולמים כדי להתמודד בסופות הוריקן במידת הצורך.

האופרה הלאומית כוללת אודיטוריום עם 1,400 מושבים ועוד תיאטרון עם 400 מושבים. על גב האופרה חופה הנתמכת על עמודי פלדה דקים. לפי פיאנו ״החופה מייצגת ענף המרחף מעל הנקודה הגבוהה ביותר של הגבעה״.

המבנה בגובה 8 קומות ושופע נקודות תצפית ברגע שעולים במדרגות החיצוניות או במעליות לקומת הגג. משם ניתן לצפות על הנוף של העירוני וההררי של אתונה כולל פיראוס וקו החוף.

מאחר והבנין היה כל כך מסובך ובקנה מידה עצום, עבדו עליו בנוסף לאדריכל הידוע, רנצו פיאנו, גם Faithful + Gould מבריטניה שסיפקה שירותי ניהול פרויקטים Arup, שאחראית על הפוטו-וולטאיות על הגג, שייצרו תפוקת אנרגית שיא של 3GWh וחברת Expedition Engineering שתכננה את מבנה החופה השאפתני של הבניין.

חדשנות של חומרים

מה שהופך את הבניין למיוחד, בנוסף לגודלו, הוא חדשנות השימוש בחומרים. כל הבנין מחופה מחומר בפרוצמנט (Ferrocement). זהו חומר שעד כה השתמשו בו יותר בסירות או במיכלי מיים ולא בבניינים. החומר גם בדרך כלל משמש כחיפוי ולא כמבנה עצמו. הסיבות לשימוש בחומר:

האדריכל רצה שכל החלק על הגג יראה כענן מרחף באוויר. לכן היה צורך במציאת חומר שגם ניתן לבנות את כלו בצורה רציפה, ללא חיבורים כלל, וגם שישדר קלילות ויראה כמנותק מהמבנה פיזית – מה שתכלס הוא כזה.
האיזור עליו ממוקם הבנין נמצא באיזור שהוא בסכנת רעידת אדמה, דבר שהצריך מבודדי בסיס ענקיים שיתמכו בבניין. למרות שפלדה היתה הבחירה הטבעית היא נפסלה כי המעצב דרש חיבורים נסתרים. ולכן, בסופו של דבר נבחר החומר המיוחד – הפרוצמנט – חומר שהוא דק, אטום, יש לו אחוז חיזוק גבוה בהרבה מבטון מזויין וניתן לעצב אותו בצורה דינמית.

צמחיה של גן ים תיכוני

הצמחיה של פארק סטברוס ניארכוס כוללת רק זנים של נוף ים תיכוני, עם דגש על נוף יווני. כולם לוקטו ונבחרו במחקר יסודי לזיהוי זנים המתאימים לסטנדרטים שנקבעו, מה שהביא לשיתופי פעולה שונים עם משתלות יווניות וזרות. הפארק מתוחזק על פי סטנדרטים וכללים מדעיים ברורים – מתבצע מעקב והערכה של קצב ההבשלה והגדילה והעשרת הנטיעות על מנת להתאים באופן מלא לעקרונות המגוון הביולוגי והחוסן.

בפארק נשתלו: 1,439עצים, 128,000 שיחים, 164,000 דשאים ונורות. המדשאה הגדולה משתרעת על שטח של 5,070 מ"ר. ובסך הכל, הפארק מכסה כמעט את כל שטחי ה-SNFCC על שטח של 21 דונם.

מבחר הצמחים משקפים וריאציות עונתיות, כך שהמבקרים יוכלו לראות את השינויים המדהימים בצבעים, ניחוחות ומרקמים הנובעים מחילופי העונות וניזונים ממעט מים.

לעצי הזית והירקות התרבותיים של הפארק, ישנה אוריינטציה ברורה לשימוש בפרי המופק, לפני או אחרי עיבוד (למשל, ייצור של פירות טריים וירקות עונתיים, שמן זית ועיבוד שמן זית תוצרי לוואי, כגון סבון, הנמכר בחנות (SNFCC).

אור כאלמנט מרכזי וקלילות שמקורה בהקשבה

האור הוא אלמנט מרכזי וגוון מכריע בלוח הצבעים של פיאנו ומשרדו. צבע זה מכתיב מציאת שיטות חדשניות לפזר אור טבעי בחלל או כיוון גג כך שבניין חדש לא יטיל צל על פארק עירוני. משמעות העיסוק בשקיפות, יופי וקלילות למעשה יוצרת תפיסהה של חוסר משקל כך שבניינים שעלולים לחסום את המרחב הציבורי ״מורמים״, כך שיראו צפים ומתריסים מול כוח המשיכה. טכניקה זו מאפשרת למפלס הקרקע להישאר שטח פתוח בו אנשים, אור ואוויר ממשיכים להתמזג בינהם. מכאן

מאפיין נוסף של סגנון העבודה האדריכלי הוא תחושת הקלילות, שמקורה בהקשבה. מה שחשוב זה האתר עצמו והסיפורים סביבו ולכן הבנין מתוכנן מתוך מודעות לסביבה בה נבנה, מקיים דיאלוג עם הקיים בה, מקיים שימוש במסורות הבניה המקומית, ומתחשב בטביעת הרגל הסביבתית.

הספרייה הלאומית של יוון - האפוטרופוס של המורשת הספרותית היוונית

מבחינתי הגעתי להיכל הקודש. זה בכלל לא משנה שאני לא מבינה כלום ממה שכתוב. ההרגשה הפנימית היא שהגעתי למקום קדוש. מקום שקידשו אותו, עיצובית, רעיונית, פיסית. לצערי הכל ביוונית, למרות שפה ושם יש אנגלית, אבל עצם העובדה שמישהו נתן כבוד לעשרות המילים הכתובות זה מרגש אותי תמיד ועוד יותר בעודי עומדת בתוך זה.

האור הרך שחודר מהסקייליט למעלה, הזכוכיות שתומכות את המבנה ומשקפות את החוץ פנימה, מדפי העץ המסותתים, המדרגות התלויות כאילו מרחפות באוויר, כמות הספרים הבלתי נתפסת. אושר. תכירו – זו הספריה הלאומית של יוון.

הספרייה הלאומית של יוון היא האפוטרופוס של המורשת הספרותית היוונית, המגשרת על העבר, ההווה והעתיד.

בשנת 2018 השלימה הספריה הלאומית של יוון את העברתה מהבניין הניאו-קלאסי ההיסטורי של Vallianeio במרכז אתונה למתחם החדש שלה ב-SNFCC. עברו יותר ממליון ספרים ומגזינים ושלל כתבי יד מהמאה ה9 עד המאה ה-19. בנוסף עברו 720,760 פריטים מהאוסף. האוספים המיוחדים לוו על ידי המשטרה היוונית, על פי ההליכים המשפטיים הנדרשים להגנה ולמסירה בטוחה של השרידים הלאומיים שלנו.

לרגל הרילוקיישן, הספריה מארגנת מחדש את כוחותיה ונכנסת לעידן הדיגיטלי. בשלב זה היא מגדירה מחדש את יחסיה עם הציבור כמרחב ללימוד, מחקר וחינוך, כור היתוך לרעיונות ומקום פתוח ללמידה. במקום אוסף נפרד לילדים, בני נוער ומבוגרים בשילוב עם מגוון רחב של תוכניות חינוכיות ואינטראקטיביות.

TOMA 74 - תערוכה מדיקטטורה לדמוקרטיה

העבודה הנוכחית היא מיצב האמנות החזותית של התערוכה טומי 74- מדיקטטורה לדמוקרטיה, המוצגת בקומות 2 ו-4 של הספרייה הלאומית של יוון. התערוכה מתארת את המעבר לדמוקרטיה באמצעות שיתוף פעולה של שלושה מוסדות: הספרייה הלאומית של יוון, ארכיון המדינה הכללי, ו-ERT, הכוללים חומר ארכיוני ואודיו-ויזואלי. האמן אלכסיס פידציס, מציג את המיצב Phoenix Canariensis המבוסס על מחקר ודיונים עם צוות ארכיון המדינה הכללי וארכיון ERT.