.Geo-Design: Junk. All That Is Solid Melts into Trash – מציאות חדשה שיוצרת אשפה
כאשר אצלנו בארץ מתעסקים עם קשיות ושקיות ניילון, בהקשר של מיחזור, באקדמיה לעיצוב באיינדהובן מעצבים עוסקים כבר בתוצאות מרחיקות הלכת של הזבל. כן, בדיוק בשביל זה יש מעצבים. אנחנו טובים בחשיבה על ״מה אם…״
״יש מילה שמתארת את מצב העודפים של חומרי התרבות של הצרכן – קוראים לה – ג׳אנק (זבל). ג׳אנק זה לא משהו שקורה במקרה, זה משהו מתוכנן, מוחשי וצפוי״, כותבים אוצרי התערוכה על הקיר הראשון שאנו רואים בכניסה לתערוכה.
להרבה מאיתנו נוח להתעלם מכך שזבל הוא השביל שנותר לאחר הצמיחה והסחר העולמי, זבל הוא בעצם מוצר של התעשיה, סמן של הכנסות וסטטוס חברתי. זבל זה חומר, הרבה חומר. על שימוש באשפה בכלכלה המעגלית אדבר במקום אחר. גם על אחריות המעצבים בשלב תכנון האריזות. תערוכה זו מתרכזת בשלב הסופי, האחרון. היא מתרכזת באשפה, בפסולת, בזבל: כיצד הם נתפסים וכיצד הם יוצרים מציאות חדשה.
פארדוקס ושמו ג׳אנק
ג׳אנק או זבל הוא למעשה פארדוקס כי מצד אחד הוא סמן לצריכה וצמיחה ובלעדיו הכלכלות שלנו נחלשות ויכולות לטבוע, מצד שני אנחנו אלו שטובעים בו.
״GEO_DESIGN: Junk. כל מה שמוצק נמס לאשפה״ היא תערוכת מחקר עיצובי שבודקת את עולמות הזבל. התערוכה חוקרת את העבר, ההווה והעתיד של ייצור פסולת. היא מתעדת את המציאות החדשה שהאשפה יוצרת מבחינה גיאוגרפית ומבחינה ביולוגית, כאשר ההשפעות הן גם פוליטיות וחברתיות כמובן. המחקר חושף את המערכות הגלובליות, את הקפיטליזם, את הנופים החבויים שהאשפה יוצרת ואת אלו שבה. בנוסף חלק מהעבודות בודקות גם מה המשמעות שאנו מייחסים ונותנים להשלכת דברים.
המוזיאון עצמו נותן במה ל- 9 מפות של מחקר עיצובי היוצרים גיאוגרפיה של זבל. העבודות הם של סטודנטים מ- Design Acadmy Eindhoven והתערוכה בשיתוף מוזיאון Van Abbemuseum ובתמיכת Biz Eindhoven.
הנושאים בהקשר פסולת נעים מעבודות על ניהול יערות, על העברה או היפטרות של נתונים דיגיטליים, על הצטברות של אשפה או איסוף אשפה עד מסחר עולמי באשפה של פלסטיק. הגורמים המעורבים בתחום האשפה באים מתחומי האופנה, חברות הבנייה, תעשיית המכוניות, המטוסים בשמיים וכמובן אנו הצרכנים, המשתמשים, היומיומיים במוצרים. כל אלו חושפים את מערכת היחסים בין הפסולת לתעשיות העיקריות שמעצבות את חיינו.
הדיון באשפה יוצר מערכת יחסים חדשה בין מוזיאון ואן אבה, האקדמיה לעיצוב של איינדהובן והעיר איינדהובן עצמה ומזמין את המבקרים לבדוק את המקום של עצמם בעולם הזבל על ידי כך שנושא הפסולת לא נמצא רק בתוך המוזיאון אלא מפוזר בכל רחבי העיר בחנויות ומקומות בלתי צפויים. כך למעשה נתקלתי בנושא האשפה בתוך חנות בגדים ובחלון ראווה של חנות בגדים.
על מזבלת הדיגיטל GeoCities שמעתם?
מגוון פוסטרים אומנותיים היו תלויים בצורה מאורגנתבחלון הראווה לצד כותרת:GeoCities. בצד היה פוסטר שהסביר מה זה. GeoCities שנוסד ב- 1994, היה בין האתרים הראשונים שהציעו לכל אדם ליצור דף משלו באינטרנט הגלובלי, או במילים של פעם ב- World Wide Web. ב- 2009 קנו אותם !Yahoo וזמן קצר אחר כך הודיעו שהם סוגרים אותם. הם מחקו 38 מיליון דפים של משתמשים!!!
ארכיאולוגים דיגיטליים נשבעו למנוע את זה כמה שיוכלו. הפוסטרים שאתם רואים תלויים בתערוכה הם פרינטים מתוך עמודים שאותרו ו״ניצלו״ מאותו אתר עצום. תארו לכם שיום אחד ימחקו את אינסטגרם או את פינטרסט?
מה זו פסולת אלקטרונית? Hello, World/ Alice Guidi
פרוייקט שהאלמנטים שהרכיבו אותו היו תלויים וחבויים בתוך מבוך עשוי קרטון אריזה. שילוט וטלוויזיות הפגיזו אותי במיידע ובנתונים. אנלסיט המידע הכמותי: Diego Alberici וצוות הארכיב של GeoCities Archive היו אחראים לכל זה במיצג מרשים וגדול, שניסה להמחיש פיסית את מה שאנו לא מודעים אליו ונמצא אי שם בענן.
לגמרי ברור שאשפה היא לא רק זבל או פסולת אורגנית, פלסטיק או כזו שמזוהה עם הסביבה. אשפה היא גם דאטה, שפע נתונים וחומרים דיגיטליים שנזרקים. כמו אותם חומרים דיגיטליים שנזרקו על ידי Yahoo בעבודה הקודמת.
העיתונות שמלאה בציטוטים על הנושא תוקפת אותך מכל עבר. אין ספק כי זבל הוא מטבע מסחר בין יבשות.
- ״קנדה מסכימה לקחת בחזרה את האשפה ששלחה לפיליפינים לפני שנים״ NewYork Time, 2019
- “למה מערכת המיחזור העולמית הפסיקה לעבוד?” Financials Time, 2018
- “סין לא תפתור יותר את בעיית הפלסטיק העולמית.״ Wired, 2019
- ״להתראות GeoCities. אני מניח שהיו רק 50 הקלקות על האתר בשלוש שני האחרונות. זה קצת עצוב לאבד את ה- URL הראשון שהיה לי.״ Hello World, 2019
- GeoCities” היא חתיכת היסטוריה של האינטרנט, שירות שקיבץ יחד מתכנתי אתרים מעוררי השראה ואנשים שרק רצו שיהיה להם מקום מחוץ לעולם״ Hello World, 2019
- GeoCities” נרכשה על ידי Yahoo , ואני ציפיתי שהסינרגיה הזו תוביל בסופו של דבר לאבד את “GeoCities. Hello World, 2019
- ״ככל שמדינות מתפתחות מסרבות ליצואני פסולת פלסטיק, מדינות עשירות מחפשות פתרונות בבית״. The conversation, 2019
E-Waste – מערכת גלובלית של יבוא פסולת – היכן זה מסתיים?
צילומים מוגדלים באדיבות גוגל שנראים כציורים אבסטרקטיים מרתקים הם למעשה צילומי אוויר המראים את מיקומי האשפה במקומות שונים בעולם. כל מפה מציגה ריכוז על פי סוג אשפה. לדוגמה באיזה מדינה ״קבורים״ הכי הרבה מחשבים ניידים. באיזה מדינה ״קבורים״ הכי הרבה רכבים יד שניה וכו׳. פירוט על כל הנושאים האלו מופיע גם על פי סיווג האשפה בצורהת גלויות, מסודר כאלו היו אלו גלויות נופים של אתר תיירות מקומי.
אחת מהגלויות מספרת על פסולת אלקטרונית של מחשבים ניידים, שהם שיא הפסולת האלקטרונית. המיקום: גוויו (Guiyu) שבסין. שטח האתר הוא 52 ק״מ וגרים בו 60,000 איש שביחד מטפלים במעל ל- 150 מיליון טון של פסולת אלקטרונית בשנה. מחשבים ניידים מייצרים בשנה 500 טון של פסולת אלקטרונית!
גוויו הוא כפר שהפך ממקום עני שגידל אורז למקום ריווחי עם כלכלה דינמית, עד כדי כך שהפך ממש האב (Hub) של כלכלה ורווח בזכות הטיפול בפסולת. וכשיש כסף צצים ומתפתחים גם ארגוני פשע שרוצים להרוויח. אבל הרווח הוא לא רק בכסף הוא גם בעובדה שעוברים דרכם הרבה ידע ונתונים. מה הכוונה? למשל, בשנת 2011 ארגון המחקר הסביבתי באנגליה גילה במקרה שסוחרים סיניים בלתי חוקיים חדרו למערכת הדיגיטלית של הממשלה, למערכת בתי החולים ולשירותי הכבאות בעזרת שימוש בניידים ישנים של הממשלה מאנגליה שהגיעו לידיהם.
היבט נוסף הוא ההיבט הבריאותי. בגוויו עדין מגדלים וחיים על גידולי אורז. הבעיה שכעת אותו אורז גדל על אדמה המלאה באחוז רעלים מאד גבוה משום שמהווה מיטמנה לכל אותה פסולת אלקטרונית.
דוגמה נוספת היא ״מדינת הרכבים״ – לאגוס, ניגריה. ניגריה היא אחת המדינות הדומיננטיות של רכבים יד שניה. 95% מכל הרכבים במדינה הם יד שניה. במקביל יש לניגריה יבוא עצום של פסולת אלקטרונית היוצרת תעשיה לא רשמית שבה 100,000 איש מטפלים בחצי מיליון טון של פסולת אלקטרונית בשנה.
הממשלה שקלטה שקיים פוטנציאל כלכלי במיחזור פסולת מסוג זה החליטה להסדיר את הנושא באמצעות רגולציה ולהפנות כספים לתעשיית מיחזור חוקית ובטוחה. על פניו נדמה שזה ימנע הכנסת פסולת לא חוקית למדינה אבל זה לא ממש עובד. למה? כי המכוניות יד שניה והפסולת האלקטרונית עובדות יד ביד: מצד אחד מבריחים משתמשים במכוניות היד שניה כמארז לאותה פסולת ומבריחים אותה פנימה. מצד שני דוחפים מכוניות ישנות לתוך פסולת אלקטרונית שמובאת למדינה. ב-2 המקרים זה משתלם וחוסך המון עליות משלוח.
ממה עשויה המנדלה הבאה?
חול משותף מחומר מיוחד – Common Sand / Studio Plastique
בטכניקה של ציור חול עתיק ״סטודיו פלסטיק״ יצר מנדלה שמציגה את מעגל החיים שמתחיל במיקרו שיש לנו בכל בית וממשיך עם פסולת הסיליקט שלו (פסולת שמהווה חומר גלם בסיסי בכל מוצרי הזכוכית ובמוצרים חשמליים) – פסולת שלא ניתן למחזר.
המיקרו וחלקי הסיליקט שלו, מציגים את תמונת המציאות. עצם העובדה שהם אבני יסוד בכל כל הרבה מוצרים הופך אותם לאבני יסוד בתרבות היומיומית שלנו ולצערנו הם ממוחזרים רק לעיתים רחוקות.
“זבל של קולנוע”: Compute / Schimmel & Schweikle
מאז תחילת הקולנוע סצינות של הרס היו חלק משמעותי בסיפור. יצירה של הרס והפיכת אותם דברים שנהרסו לאשפה נראו כמשהו טבעי שאף אחד לא ממש ייחס לו מחשבה או תפיסה של ייצור אשפה. למזלנו אשפה זו הולכת ונחסכת מאתנו בשל טכנולוגיות חדשות.
ברגע שהחלו להופיע אולפני התלת מימד, כלים שונים פתרו את האשפה שלאחר הרס מבנים או רכבים ולא רק זאת הם חסכו עשרות שקלים לקולנוענים. בפרוייקט זה נבחרו עשרת הסרטים המובילים בהרס רכוש, שוחזרו בתלת מימד, תוכנות אנימציה והדפסה תלת ממדית על ידי Schimmel & Schweikle שהשוו בין הזמן שלוקח לבנות את הסצינות האלו לזמן שלוקח להרוס אותם.
פינוי אשפה בעזה – מערכת מבודדת של אשפה / Ines Glowania
תהיתי אם לפתוח את הפוסט עם עזה לאור העיתוי אך החלטתי שלא. לפחות לא פה. חשבתם פעם מה קורה עם האשפה בעזה? כולנו יודעים שמשאיות מישראל שמכניסות סחורה לעזה פורקות אותה במעבר הגבול ומשם משאיות מעזה מכניסות את המוצרים פנימה. אך מה קורה עם הזבל? בדיוק בכך עוסק פרוייקט מעניין, המציג נקודת מבט שלא חשבתי עליה עד היום, של אניס גלווניה (Ines Glowania) וכך היא כותבת: ״המצור הכלכלי של ישראל על עזה חוסם את כל נושא הצריכה. בעוד מוצרים יכולים להיכנס לתוך עזה הם אינם יכולים לצאת וכך נוצרת מערכת אשפה מבודדת וסגורה. התושבים שמוגבלים בשעות חשמל, בגז וברכבים מוגבלים בעצם בניהול האשפה. 365 הק״מ שם מתמלאים בזבל. הפעולה הפשוטה של ״לזרוק את הזבל״ מציגה תמונה מזוית אחרת של החיים במקום ומזהירה מהמשמעות של מערכת פינוי אשפה סגורה.״
אינס גלווניה סוקרת וממפה את עזה מכל עבר ומציגה מראה כללי של מערכת פינוי האשפה לצד ראיונות עם אנשים מקומיים, ראיונות שנעשו ברשתות החברתיות על ידי טארק אל הנדי. מצויין בפוסטר ששם המרואיין נותר בעילום שם מטעמי בטיחות. אין תגובה מצד ישראל או גורם אחר במקום לגבי הנושא.
מה קורה כשמצטברת כמות מוגזמת של אשפה?
נופים של ספירה פלסטית/ שחר ליבנה Landscapes of The Plastisphere
רצועת האשפה באוקיינוס הפסיפיק כה גדולה שהיא יוצרת ״יבשת״ חדשה של פלסטיק, טוענת בפרוייקט שלה שחר ליבנה. הררי אשפה אלו הם קרקע פורייה לחיים מיקרוביולוגיים שמדענים מכנים ספירה פלסטית (Plastisphere).
יותר מאלף מינים התגלו על רצועת פלסטיק זו מה שהופך אותם לקטליזטור אבולוציוני באוקיינוס.
במייצב משולב של וידאו, קול וריח שחר לבנה ממפה את המציאות ומזמינה את הצופה להרפתקאה באקוסיסטם חדש.
מחשבה ToGo
ג׳ורג׳ אליוט אמר: ״ כשם שמעשינו מעוצבים על ידינו, כך אנו מעוצבים על ידי מעשינו.״ ואני שואלת: מהי מערכת היחסים שלכם עם זבל? האם אתם מקדישים לזבל מחשבה? האם אתם מזלזלים בהשפעת המיחזור של האשפה שלכם על כדור הארץ? האם אתם יודעים מה ההבדל בין זבל לאשפה?
מוזמנים להצטרף ולהיות רשומים לבלוג כדי לקבל ראשונים את הפוסטים הבאים,
שלכם בעצובית מדוברת,
מינה פורטנוב
הקליקו על התמונה על מנת להגיע לפוסט הפותח:
לצערי אנחנו מפנים מהבית יותר מדי זבל, כל יום. למרות שאנחנו מפרידים זבל ברמה הבסיסית, ברור לי שאין לזה השפעה ששל ממש כי אין פינוי מופרד. הפרק על עזה מעניין ומרתק ביותר בעיקר בעיתוי של היום.
בתור מעצבת חשבתי לא מעט על עניין הזבל, ובכל פעם שעיצבתי מוצר מסויים שנועד להיות מתנה (באירועים וכו’) דאגתי שלאריזה יהיה שימוש חוזר בתור מוצר נוסף – ע”י קיפול והדבקה וכו’. זה לא רק היה מעניין ומפרה זה גם גרם להרגשה טובה.
איתך לגמרי וזה גם הכיון הכללי. לא מספיק כבת בכורה צריכה לקחת אחריות עכשיו אנחנו צריכות לקחת אחריות גם כמעצבים לחשיבה על כל השלבים וחוזר חלילה. לגבי האשפה עד עכשיו קישרתי את זה לעולמות תוכן מסוימים אבל לא הקדשתי מחשבה לחיים ויבשות חדשות שנוצרות. תודה יקרתי שלא חיכית לבינג על הפוסטים 🙂
יהיה בינג’ – קריאה שניה ברצף (אוף… לא הסברתי את עצמי קודם…)
רק את מסוגלת. תודה מראש!