נוף אופטימי של עתיד דרך עיצוב, מחקר וטכנולוגיה. שבוע העיצוב ההולנדי, איינדהובן 2019
זהו פוסט על עתיד,על אופטימיות, על מפגשי עולמות. ההפתעות מתרחשות במבנה העיקרי העצום של התערוכה ב- Klokgebouw, ניחשתם נכון הוא היה בעבר של פיליפס (יכולים לקרוא פה על הקשר של פיליפס והמקום).
תחת השם ״נוף אופטימי״ אוצר מנהל האמנות בס ואן טול, מסטודיו מולר ואן טול (Bas van Tol, Studio Muller van Tol) תערוכה הכוללת מעצבים, אולפנים, חברות ואירגוני חינוך ותרבות, כשהמשותף לכולם: בדיקת גבולות העיצוב, הטכנולוגיה והחברה בשיטות מחקר ומתודולוגיות עיצוב. קיים כאן מבט מגוון של מוצרים ומושגים חדשניים, חלקם מיושמים וחלקם בשלב הקונספט. הרבה רעיונות ספקולטיביים לעתיד. התפיסה האינטראקטיבית מתחילה בכניסה, באפשרות ללמוד על הדברים באמצעות סריקת QR-Codes עם שמות פרוייקטים ואיזורים.יש גם מפה עצומה.
בתוך האולם כל המסכים והטקסטים תלויים על לוחות מחוררים, כחולים, שניתן לראות דרכם. מטרתם לסמל אופטימיות וקישוריות. הרעיון הוא שכל התחומים צריכים לחבור יחד, אך לשמור על גבולות וסדר. זה חזונו של באס טול: ״שינויים גדולים אינם מונעים על ידי פוליטיקה, אלא נובעים מהחברה, בתנאי שיש להם את התמיכה הדרושה. בכדי לממש שינוי – חשוב שאנשים יחלקו דימוי דומה, ברור וחיובי של העתיד. כאן נכנסים המעצבים עם תפקיד עוצמתי – באמצעות עיצוב ניתן להמחיש ולהראות שינוי, מה שלא נתין להראות בדרך אחרת. העבודה המשותפת לעתיד חיובי היא המסר המרכזי ב- Klokgebouw 2019.״
טכנולוגיה אנושית או אנושיות טכנולוגית?
הטכנולוגיה מאפשרת טיפולים חדשים ותהליכי טיפול יעילים יותר. טיפולים מסויימים יכולים אף להתבצע בצורה מדויקת יותר על ידי רובוטים מאשר על ידי בני אדם. האם הטכנולוגיה תקבע את איכות הבריאות? ואיך נשמור עליה אנושית?
Deep – שילוב של אומנות ומדע
Deep הוא פרוייקט שנועד ללמד אנשים טכניקות לשליטה ברגשות בסביבה בטוחה ותומכת. הפרוייקט נעשה ונבחן מזה 4 שנים, בשיתוף פעולה צמוד עם מדענים מ- Radbound University ומ- Games for emotional and Mental Health Lab. המדענים הציגו יעילות נפלאה בשימוש בטכנולוגיה זו להתמודדות מקרי חרדה בבני אדם. ישר עולה בי מחשבה על תושבי הדרום בארצנו, מה היה קורה לו היינו מאמצים טכנולוגיה זו פה.
רומנטיקה במעבדה
Lab Romanticism – IVF Ritual/ Lisa Mandemaker
דוגמה קלאסית ומיוחדת של החזרת הגורם האנושי דרך טקסיות לתהליך טכנולוגי שיש בו מן הסטריליות והניתוק.
״הפריה מלאכותית״ או ״הפריית מבחנה״ (IVF – In Vitro Fertilization) היא טיפול שכיח בטיפולי פוריות מתקדמים, בו מפגישים ביצית וזרעון בתנאי מעבדה במקום בחצוצרה בגוף האישה ואחר כך מחדירים את העובר לרחם. מאחר והקסם הזה הוא למעשה קליני לחלוטין וההפריה נעשית בתנאי מעבדה, כשההורים העתידיים אפילו לא נמצאים שם, נעדרת האינטימיות המשויכת לתהליך.
״רומנטיקה במעבדה״ יוצרת טקס אישי המגשר בין ההמתנה, ההפריה וההריון. תוך כדי מעקב, מגע ואינטמיות של משחק בחול מוזזים הכלים. כלי הזכוכית נולדו, כשהשראה מכלים במעבדה. 2 הגולות מסמלות את הביצית והזרעון, הזזים זה לצד זה בתוך כלים קטנים, מסמלים את זמן ההפריה – בין 3-5 ימים. כאשר כל הכלים נכנסים זה לתוך זה כבובות בבושקה מועבר הכלי למרכז והעובר מוחדר לרחם. תם זמן הפריה.
שולחן הלחנה – צלחות שרות ואוכל מדבר
Composition Table, Creative Chef Studio
אנשים שנהנים מאוכל, מוסיקה ומהרגשה טובה הם כבר מתכון לאושר. כאן הלכו שלב אחד הלאה למיקס חדשני עוד יותר.
ג׳ספר אודינק, טן קייט וסיסקו שאפינס הלכו עם זה עוד יותר רחוק עם מיקס חדשני של אוכל, טכנולוגיה, עיצוב ובינה מלאכותית. כל דבר על השולחן שסורקים מנגן מוסיקה, אפילו האוכל. מפת השולחן – תופים, הראנר- בס, המפית והסכו״ם – גיטרה, והצלחת – קולות רקע.
The Plug – מוות מתוכנן, לחיות ולא רק להיות חי
A Planned death, Having a life, not merely being alive/ Marije de Hanns
זוכרים את הפרסומת של אלפא רומאו ב- 2017: “זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי”? בפרויקט זה מתייחסים ל״לחיות ולא רק להיות חי״, על ידי מוות מתוכנן של חולי דמנציה.
על מנת למות בכבוד, יותר ויותר אנשים מתכננים את המוות שלהם. אבל דמנציה מסבכת את התוכנית. אדם שמבקש שירדימו אותו חייב לסבול באופן בלתי נסבל ולאשר את הבקשה בשעת המוות עצמה. מה שלא ניתן ליישום עם חולה דמנציה. אי אפשר לבקש את זה מראש, חברת ״The Planned Death Company״ מ- Marije de Hass״ מאתגרת את המוות בדיוק בנקודה זו.
למוצר שלושה כלים: ערכת האבחון, קו הזמן וה- ״Plug״ מאפשרים בחירה עצמאית של הסוף במקרה של דמנציה, מבלי להציב רופאים או בני משפחה במצב קשה.
ג׳ינסנג של המילניום Millennium Ginseng
Asian tradition meets Western science / Kuang-Yi Ku
ג׳ינסנג הוא סוג של שורש המשמש תרופה ברפואה הסינית המסורתית. הג׳ינסנג שנחשב יעיל כתרופת אנטי-אג׳ינג גדל פראי בטבע, אך בגלל השימוש הרב בו, הוא נמצא כעת בסכנת הכחדה. התואם המלאכותי, זה שגודל על ידי בני אדם נראה ״יפה ומסודר״ מדי כדי לשכנע את המאמינים בצמח להשתמש בו. השאלה: כיצד ניתן לשמור גם על הגיוון הביולוגי וגם על התרבות המסורתית?
קאנג יהי-קו ניסה לפתח סופר-על של ג׳ינסנג, במחשבה שאם יפתח משהו מלאכותי דומה הוא לא ישכנע מספיק להתשמש בו במקום בטבעי הפראי. זה חייב להראות יותר טוב מהמקור. הדרך לפתח משהו קיצוני שכזה היה לגדל את הצמח בתנאים קיצוניים, במילים אחרות להתעלל בצמח. ה- ״What if״ היה קשור לתנאי הגידול. זה הגיע עד נסיונות לגדלו בתנאים כמו שקיימים על הירח, שעל פי המסורת הסינית מקושר עם אמונות חיי נצח. נסיון נוסף היה במכונת זמן המקצרת את זמן הגידול.
טיפול אנושי או אנשים מטפלים?
בעתיד נצטרך, יותר ויותר, לדאוג לעצמנו ואחד לשני. כיצד אנו יכולים ליצור רשת לא רשמית של טיפול? כזו ברמה של שכונת מגורים, כזו שעובדת עם גופי רפואה רשמיים? שגם מחליפה אך גם משלימה אותם?
KlusPlus שמח לעזור
KlusPlus, Happy to Help/ Nicky Liebregts & Manon van Hoeckel
ככל שאתה נהיה מבוגר אתה זקוק ליותר עזרה, ומצד שני מבוגרים עם כל שנות הנסיון שלהם יכולים להציע עוד הרבה דברים. ניקי ומאלון תיעדו את הכשרונות של האנשים בחדר ואז בדקו מי יכול להנות מהכשרונות של האחרים. כך נוצרו חילופי פרוייקטים בקהילה בין צעירים למבוגרים. הפרוייקט בנה מערכות יחסים בין מבוגרים לצעירים וחיזק את הקשרים בינהם.
״עשה זאת בעצמך תחנות בריאות״ Make Health Station
מקום פתוח לעיצוב והפקה של מוצרים ושירותים בתחום הבריאות עבור תושבי השכונה. מטרת המקום לפתח חוסן ולהעביר את משקל הטיפול הבריאותי לשטח הקהילה. הפרוייקט הוא קודם כל מקום פיסי שמשמש מרחב פתוח לאנשים מקצועיים בתחום הבריאות, וביחד עם התושבים הם מציבים ופותרים אתגרים יחד עם מעצבים ומייקרים.
שיפור חיים והפיכתם לנעימים יותר מתחיל עם המחשבה שזה אפשרי. הרבה פעמים הפתרונות ידועים לאנשי המקצוע אך הם צריכים תגובות מהשטח ובטחון בדרך שלהם בהקשר לכך. ״Make Health Station״ משמש האב מרכזי שגם מעורר השראה וגם מאתגר את התושבים לפתור את בעיות הבריאות כיום. המקום נגיש מבחינת כלים, ידע לכל אוכלוסיית האזור.
העובדה שאנשים באים ודנים בבעיות עם אנשי מקצוע ומנסים לפתור בעיות הופך אותם מפסיביים לאקטיבים במה שנוגע לבריאות. יחד ניתן ליצור חדשנות בבריאות. בתמונה שגיא משוחח עם אדם שלימד עצמו לתכנת על מנת להמציא מכשיר ש-8 תנועות בלבד בעצם מרכיבות משפט ונותנים הוראות לכסא הגלגלים כיצד לנוע.
שלמות אנושית או אנושיות מושלמת? Human perfection or
התערבות חדשנית, תרופות ואיברים מלאכותיים מאפשרים לנו להנדס יותר ויותר את הגוף. אבל כמה מושלם אנחנו רוצים את זה? האם לא הפגיעות שלנו היא מה שהופכת אותנו לאנושיים?
Out of Order
ראיתם פעם נדנדה שחורה? בדרך כלל נדנדת הקפיץ היא בצבעים שמחים ומזמנים, הנותנים למשתמש חופש להתנדנד קדימה ואחורה. נדנדה זו שונה. היא שחורה ודביקה ומוציאה את כל החשק מהשמחה מהמשחק. הגמישות והקפיציות נלקחו ממנה. ככה מרגיש דיכאון. הפרוייקט מערער את מה שאנו רגילים לראות בכמה מוצרים ומעורר בנו מחשבה האם זה מה שעושה אותנו אנושיים? החוסר שלמות הזה?
רוקמים צלקות ומספרים את הסיפור שלהם
live encounters, Embroidered Scars and their stories/ Joost van Wijmen
צלקות הם עדות מקפיאה של אירועים דרמטיים. חוויה אישית שהותירה חותם על העור, כל אחת עם סיפור משלה. ג׳וסט ואן ויג׳מאן שהיה מלא פליאה מהשינוי שהצלקת הותירה על הגוף, הח לאסוף אותם מ- 2015. בעבודה ״מפגשים חיים״ הוא מעתיק את הצלקת על שקף ורוקם אותם על בד משי. התוצאה: אוסף אישי של צלקות רקומות, בצירוף כתב יד של הסיפור האישי. פרוייקט המעלה דיון על נושאים אוניברסלים סביב אינטימיות ופגיעות.
שף או ווטסון?
The Eatelier, Food design Studio – Chef versus Watson
מה האימפקט של פוטנציאל שימוש בבינה מלאכותית כמו הווטסון של IBM בעולם הקולינריה? על ידי שילובים מתקדמים של אוכל – טכנולוגיה ושימוש מתקדם במדע, המשפיע על היתרונות הפיסים והמנטליים של מרכיבים מסויימים, פותח אלגוריתם שחושף את הקשרים בין המרכיבים.
חזון מפתחי הפרוייקט: אוכל הוא תחליף לתרופות: אוכל יכול להיות מעוצב עם תוספי מזון, מרכיבים או שיטות הכנה כך שיתמוך במטרות בריאותיות ובצרכים תזונתיים. כל מנה יכולה להיות אופטימלית ואישית, וכזו המבוססת על מטרות הרפואה והטעם הרצוי של האדם. בתמונה מרכיבים צירופי אוכל שיכולים לגרום לשמחה על פי בחירה מטבלת ההרכבים.
שינוי כיוון – מיסגור (Reframing) העתיד
Shit – Reframing Futures של Design Unite הוא איזור המייצג מפגש של מחקר מדעי, טכנולוגיות ושינוי כיוון של צרכים וחלומות של החברה בקשר לעתיד. קבוצה זו מדברת על כך שעיצוב הוא כוח אדיר שהולך ותופס תאוצה ועם הכוח באה אחריות של המעצבים. אחריות לשתף פעולה ולעבוד יחד. להתאחד. להבין ולהגיב טוב יותר לעולם שמשתנה בקצב מסחרר.
הדרך לחקור את העתיד הוא גם באמצעות מיסגור – בחירה להציג ולנסח שאלות בהקשר מסויים, בחירת שאלות מסויימות ולא כאלו שדנו בהם עד היום. שאלות כגון: במה שונה מחקר עיצובי ממחקר מדעי? למה צריך לשתף פעולה? למה יש צורך במקרי עיצוב במחלקות טכנולוגיות בתוך אוניברסיטאות? ועוד ועוד. זו תערוכה שופעת שאלות, תהליכי מחקר ושיח. להלן מספר דוגמאות:
מחשבה ToGo
עלו פה הרבה נושאים בהרבה תחומים. אני יודעת שאני מציפה אתכם בהמון חומר עד רמה של ערבוב וכאוס אבל זה העולם שלנו ואני משתפת את ההרגשה שלי דרך עיניים עיצוביות. מפה תחשבו רק על שאלה אחת. איזו שאלה אתם לוקחים אתכם למחשבה? אם הייתם צריכים לתעדף פרוייקטים, עם מה הייתם מתחילים? אם הייתם מעצבים או בוחרים לעבוד עם מעצב כיצד הייתם מגדירים את התפקיד שלכם ושל המעצב בשינוי?
מאחלת לכולנו המון אופטימיות, מחשבות של What if לגבי עתיד טוב יותר ושתמיד נבחר להפוך אתגרים להזדמנויות.
להתראות עד הפוסט הבא.
שלכם, בעיצובית מדוברת,
מינה
הקליקו על התמונה על מנת להגיע לפוסט הפותח ולבחור לקרוא על פוסטים נוספים משבוע העיצוב:
זה היה פוסט מאוד מורכב, אבל ברגע הנכון צלחתי את כולו ובהנאה. יש לי כמה תגובות, גם הם ברמה של אוספים.
אני זוכרת שכשנכנסו המחשבים לעולמות העיצוב, עדיין התעקשו על התחלת לימודי העיצוב המסורתיים – עם עפרונות, סכיני חיתוך ושרטוט תוכנית על הנייר – “כי רק ככה אפשר לחוש את מה שעושים”. שנים שאני לא נזקקת למתווכים האלה, אבל אולי כי הגוף זוכר. אבל האם מי שנולדו לתקופת הטכנולוגיה החדשה גם חשים את מה שהעיצוב עושה?
הסרט “בלייד ראנר”עלה לי כתגובה לשאלות שלך. עכשיו כשהוא חוגג יובל כלשהו, השאלות של טכנולוגיה צפות ועולות.
לפעמים צריך מעצבים כדי לפתור בעיות סבוכות. כשמכשיר ה MRI היה חדש, ילדים סירבו בתוקף להכנס לתוכו על מנת להבדק. רופא בעל יכולת חשיבה עיצובית הדביק תמונות בתוך המכשיר ובכך שידל ילדים להכנס לתוכו – רוצה לומר, שטכנולוגיה לכשעצמה לא מספיקה. היא צריכה להיות מעוצבת במידת אדם על מנת שתוכל לשמש.
תמשיכי תמשיכי. אני נהנית.
מורכב בהחלט. שמחה שצלחת את כולו ועוד יותר שעשית את זה בהנאה. האמת שכל נושא פה יכול להחזיק פוסט ודיוון וכבוד משל עצמו. מאחר והכל היה מרוכז בשבוע שכזה ניסיתי לפחות לחלק את זה ל-8 תחומים (שגם ככה אני במירוץ לזכור ולהעלות את הכל עם מתן כבד להם). יכול להיות שאחזור בהמשך לחדד כמה נקודות. ולגבי התחלת לימודי עיצוב מסורתיים עם עפרונות וכו׳ אני לגמרי חושבת שזה נחוץ. זה מה שמפתח את הקשר עיין יד מוח שעושה את כל ההבדל לעומת הטכנולוגיות שאולי מייצרות דברים מתוחכמים אך אנו הם אלו שמכניסים פנימה את ה״נשומה״. אם נתת כדוגמה את ה- MRI חכי שתראי את הסרטונים של פיליפס על טכנולוגיות עוד יותר מסובכות. עוד כמה פוסטים מפה. נשיקות ותודה שהקדשת לפוסט את זמנך.