ר׳: אכפת לך שאשאל משהו?

אני: ברור.

ר׳: מותר לי לשאול למה השקה עכשיו? הרי לא סיימת לכתוב את הספר עכשיו. עבר קצת זמן.

אני: צודקת. זה קרה לגמרי במקרה. לא תכננתי שתהייה השקה. אבל כשהיקום מפתיע אותך בהשקה, את אומרת תודה גדולה, מחייכת, מרימה כוס קפה לחיים ומזמינה הרבה אנשים אהובים להידבק בטוב הזה.

 

 

קידום המסר של השניים הפוך ידע עליות ומורדות. ככה זה פרויקט שחי לו בנוסף לעבודה שוטפת. בתחילת יולי השתתפתי בארוע מעורר השראה שהוזמן אליו אומן מעורר השראה עוד יותר. יום אחר כך כבר הייתי בטלפון עם האמרגן שלו במחשבה לארגן ערב שבו אני מראיינת אותו על שניים הפוך בבקשה. שיחות וחידודים, קונספטים ושאלות התקיימו בטלפון. במקביל התרוצצתי למצוא מקום שיארח לפחות 50 מוזמנים. 2 חברות מקסימות נידבו את ביתם אבל רציתי סוג של בית קפה. התקשרתי ורצתי לבתי קפה שונים לבדוק האם זה מתאים. במקביל הייתי בקשר עם האמרגן המקסים והסובלני שלו בדיסקוסים על אופי הערב.

אחד המקומות שהתקשרתי לברר אם ניתן לשכור את המקום לארוע משלי היתה חנות הספרים ״תולעת ספרים״ במזא"ה 7. אם הייתם שם אתם ישר רואים מולכם עשרות ספרים מסודרים בצורה מעוררת כבוד. בפנים יש בית קפה קטן עטוף בחלון מעוגל ואופטימי. חלומה של כל חובבת ספרים.

 

 

אני: הי, יש אפשרות לשכור את המקום לערב שבו אארח אומן לערב ספרותי?

ע׳: לא ממש. המקום מיועד רק לאנשים שכתבו ספרים ואנו מוכרים אותם בחנות. אם לא כתבת ספר זה לא ממש רלוונטי.

אני: ואם אומר לך שכתבתי?

ע׳: וואלה. אז תשלחי את זה לבעלת החנות והיא תחליט אם הספר ראוי להימכר בחנות. בהמשך נדבר על ערב השקה אם זה יהיה רלוונטי.

אזרתי אומץ והעמדתי את הספר למבחן המקום. השאר היסטוריה.

 

 

ביום שהספרים הונחו על המדף בחנות העלתי את הפוסט הבא לפייסבוק (מובא פה חלקית):

כיצד מודדים הצלחה של ספר? תלוי את מי שואלים. לי תמיד היה נדמה שהספר ״שניים הפוך בבקשה״ הצליח כי אמי שוחררה ממצבה. כל מה שקרה בהמשך היה בונוס.
הספר נולד לפני 4 שנים אך הזכרתי אותו רק פה ושם. לא בעקביות. לא הרגשתי . שנה אחר כך עברתי לדבר על המסר: לקחת את יקרינו לקפה. עכשיו. לא מחר. לא בפנסיה. עכשיו. הספרים עצמם נותרו להם בשקט בבית מרפדים קירות שלמים בצבע תכלת. מדי פעם צליל הדואר הנכנס בישר לי כי מישהו התעניין ורכש את הספר דרך הבלוג מיגדלה. היו שנתקלו בו, הביטו בגב הכריכה ואמרו ״זה עצוב מדי, לא נראה לי שאני מסוגל לקרוא״. הבן שלי אמר שחבל שכתבתי על הכריכה האחורית כי לא ממש ניתן להגדיר את הספר. הוא שייך ליותר מדי קטגוריות. הוא קצת כמו החיים עצמם. גם וגם. כמוני. הוא לבטח לא רק על אובדן. הוא מלא מילים על רעב לחיים, על תקווה ואופטימיות, על יחסים משפחתיים על כל מורכבותם. הוא מלא איורים, תמונות ואסוציאציות לצד הכתוב. אבל הוא באמת לא לכל אחד. הוא לא לאנשים שמפחדים מהחיים.

השבועיים האחרונים היו מוזרים מתמיד. נדמה כאילו היקום החליט שהגיע העת. בעולם בו אנו רעבים לזמן נמצא זמן מתאים. הגיעה השעה לצאת מהארון. כמו כל דבר טוב גם זה קרה במקרה. לפני שבועיים החלטתי שאני מתכננת מפגש שניים הפוך ליותר אנשים פתאום התחלתי לקבל מכתבים מרגשים מאנשים שקראו את הספר. בין דמעות לעבודה שוטפת ולפגישות רצתי בין בתי קפה מבררת על הארוע. וכך במקרה, או לא, הגעתי לתולעת ספרים.
היום בבוקר התבשרתי שהספר ראוי להיות מונח בחנות הספרים שלהם. הספר שלי יהיה בתולעת ספרים. נגה, מהחנות, הייתה כה רגישה, קשובה, עדינה וכל מה שיכולתי לייחל אליו כמישהי שצריכה לחרוץ את גורל היצירה.

ולמה זה כל כך מרגש עבורי? כי אמי הייתה אשת ספר אמיתית. כי גדלתי בבית עם כבוד עצום למילה הכתובה. כי גדלתי בבית שמילים יצרו מציאות יותר מכסף. תודה למשפחתי שסופגת מילים כתובות וכאלו שלא, תודה למי שקראו, למי ששלחו מילים טובות ומחבקות ולחברות שתמיד האמינו.

 

 

חברים וחברות יקרים, זה אשכרה הולך לקרות (חמסה, חמסה, שום, בצל). אין לכם מושג כמה אני מתרגשת. אני מתרגשת להזמין אתכם לערב בו אדבר על מאחורי הקלעים של הספר. על עיצוב שמניע שינוי. על מילים שמשפיעות, על ערכים, על משפחה, על החיים. הכל עם הרבה ריח קפה באוויר, כיבוד ויין.

מתי: ב- 10 לספטמבר (יום שלישי – פעמים כי טוב) ב- 19:00.
איפה: תולעת ספרים מזאה 7, תל אביב.  

מחכה לכם שם עם שניים הפוך
מינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן