מה ששטף דם מפתיע גורם לך לראות

4 פועלים שנפלו בזמן עבודה מושטים בדחיפה לכיוון החדר: 2 על מיטות ו-2 בכסאות גלגלים. אחד לא מבין מילה והחבר שלו הפצוע השני מתרגם לו הכל לערבית. פניהם משדרות סבל אבל קול לא מושמע. זה שעל הכסא דווקא מדבר באמהרית והאחרון שקוע עמוק במיטה. המאבטח סב סביבם להפגין שהכל בשליטה. יש אבטחה.

איש בשנות ה-70 לחייו אוחז בגבו ובקצב אנחות, קללות ויללות כאב הולך הלוך ושוב מחלונות הקבלה לאשתו שמנסה להסביר לו שתכף, תכף יהיה טוב. ״שב״, היא אומרת לו. זו שישבה לידה דווקא מעודדת אותו ללכת: ״לך לך זה טוב. הדם זז״. בין שתיהן הוא צועק על הפקידה שהוא בכאבים כבר מהלילה ולא הגיוני שיחכה את כל המספרים של אנשים ללא כאבים כמו שלו, פשוט כי כל השאר יושבים בשקט.

קול נוסף של אדם צעיר קצת יותר, משהו בשנות ה-60 שלו, חוזר פעם רביעית, במבטא רוסי כבד ובטון בס, על אותם פרטים של ת.ז. וגיל ומצבה של אשתו וצורח על הפקידה: ״למה אני צריך להגיד לך את זה עוד פעם ועוד פעם? תרשמי כבר״.

חותך אותם איש זקן עם ארשת פנים של צדיק. הוא אוחז ביד אחת את יד אשתו ובשניה בתיקים שמטים את גופו לכיוון הרצפה מרב משקלם. כנראה שהאשה ארזה חצי בית והוא לא נראה הטיפוס שמתווכח. גם הוא הולך מצד לצד, מבולבל.

כשלבסוף הגיע תורי נפתח לי תיק, צורפו המדבקות עם מספר ונשלחתי לתחנה הבאה – לאיש המכוון את אלו שסיימו את פתיחת התיק לכיוון הרצוי. האיש עם העגיל.

לאיש המכוון עגיל זהב מנצנץ באוזן שמאל שפשוט משך את העין הבריאה וטשטש את קליטת ההוראות שנשמעו משהו כמו: ״את צריכה קומה 1 E אגף ח׳. תלכי פה ישר עד המעליות. תגיעי ל-  E תפני ימינה ושמאלה ושוב ימינה ואז שמאלה ותעברי את כל האותיות ותגיעי לח׳.״

במקום להאזין היטב להוראות בהיתי בעגיל. בזווית העין הצבועה אדום קלטתי שהאיש כותב במרץ כך שהייתי בטוחה שאוכל לעקוב אחר ההוראות שבטח כתב על התיק. אז זהו – שלא. תנועות הכתיבה התמצו ב- E1 ח׳. מאחר שמקרה החירום שהיה אחרי כבר הושיט לו את התיק הרפואי יצאתי למסע. אני אסתדר. כמובן שטעיתי בדרך. בחרתי קודם קומה 1 ואז חיפשתי E כשמסתבר שצריך לרדת ל- E  ואז ללכת לקומה 1 (זה למקרה שחס ושלום, טפו טפו טפו, תמצאו את עצמכם במיון באיכילוב). כל הזמן הזה חשבתי על הזקן והתיקים. מה אם הוא צריך לגרור את עצמו, את אשתו ואת התיקים בכל הקומות, הפניות והאגפים ללא הבנה של מילה אחת בעברית?

הרופאה בדקה אותי במהירות הבזק: ״יש לך שטף דם חיצוני שלא פגע בעין״.
לא כדאי לבדוק לחץ תוך עייני?״ אני שואלת. אבי היה פוקד עליה לעשות את זה כמומחה בתחום, בלי לשאול כלל.
״טוב אני יכולה לבדוק אם את רוצה לבדוק: לחץ תוך עייני 17״.
בשלב הזה החלטתי שגוגל ימשיך מפה והוא אכן הראה לי שזה בנורמה – בין 10 ל-21. אם יש לכם מעל 23 אתם בבעייה).
״יומים שלושה זה ייספג אל תדאגי. לכי לנוח״. היא הוסיפה בקול מרגיע ואני תהיתי מה זה לנוח?