טיול היסטורי על הר הימטוס, אתונה

המקום לחיפוש חוויות באתונה ובכלל

יש חברות שהן באמת גאונות. הרעיון, הביצוע העיצוב, החשיבה, הדרך עבודה, והצמיחה. אחת כזו היא Airbnb. רובכם מכירים את השכרת הדירות אבל יש עוד חטיבה שלמה ומפאורת בשם Airbnb Experience ומי שלא ניסה מנוע חיפוש לחוויות בימיו.. אתם יודעים את ההמשך. בקיצור אני מאד אוהבתם אותם מאז שהשתתפתי דרכם, לראשונה בסיור אומנות בסאבווי של ניו-יורק – האתר שלהם הוא מקום עם מדריכים מעולם.

נחזור לענייננו – אני באתר שלהם ופתאום, לאחר שכל סיורי הגרפיטים היו מלאים, נתקלתי בסיור טבע והמילה הייקינג צמודה אליו ״3-4 שעות ביער הימטוס (Hymettus) בין מנזרים מימי הביניים עם מאריאנה״. ראיתי שלא צריך לנסוע הרבה (רציתי את המנזרים אבל חמש שעות ברכב פסלו את הרעיון) פלוס סיור טבע לשבור את המולת העיר, לפגוש ציפורים ועצים נשמע בדיוק מתאים. תוסיפו לזה מדריכה שנראית נהדרת ותספר לנו, אבל בקלילות, על היסטוריה יוונית וזה נשמע מתכון מנצח. בתוכנית נכללה גם ארוחת צהריים עבודת יד, אז בכלל… ואכן כך היה.

מאריאנה, המדריכה, פגשה אותנו בנקודה מסויימת בכיכר סינטאגמה ואספה אותנו ברכב שלה. תוך רבע שעה נסיעה מהעיר, הנוף השתנה והיינו מול יער.

מוכנים לטיפוס

טיפסנו על ההר, עוצרים כל פעם באיזור עם עתיקות ומקבלים הסבר מדהים על המקום. הגענו גם למנזרים מימי הביניים, שהם מהעתיקים, המפורסמים והעשירים ביוון (תכף אגיע לחלק ההסטורי). למדנו להכיר את החיבור העמוק שיש למאריאנה (Marianna), מגיל צעיר, להר עצמו בתור מי שגדלה למרגלותיו, וגם לטבע, לספורט ולטיולים ביוון ובעולם. עמית ישר התחיל לשוחח איתה על ריצות ואימונים. אבל הכי מרגש היה לפגוש משהי שויתרה על עבודה משרדית לטובת הדרכה בטבע. אפשר היה להרגיש את התשוקה וההתלהבות שלה למיתולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה ותרבות יוון כל סנטימטר עד גובה 1,000 מטר שהגענו אליו.

הר הימטוס (Hymettus)

שם ההר שעליו טיפסנו נקרא הר הימטוס. המיקום שלו, שקרוב כל כך למרכז אתונה, זה היופי הראשון. היופי השני זה יערות האורנים שלו ונקודות תצפית על כל אתונה, כבר מהרגע שמתחילים לטפס עליו. בהר כמה מחצבות עתיקות מהן יוצר והופץ השיש המפורסם בימי קדם, שגם שימש לבניית המקדשים והמנזרים במקום. האורנים הזכירו את ימיה היפים של הארץ, כשיכלנו סתם כך לקפוץ ליערות הכרמל, בלי פחד, בלי אזעקות. השוני פה היה הגודל, והטמפרטורה. 17 מעלות זה אושר שרק מי שבא מהקיץ מבין.

ההתרשמות הראשונה ביער, אחרי שהבנו שזה מזכיר את ישראל, זה הניקיון. מאריאנה התלוננה על פסולת שמשאירים מטיילים וישר שלפה שקית עבור שניים וחצי פריטים. עמית ואני הסתכלנו זה על זה וחייכנו. הלוואי שבארץ תהייה כמות פסולת בכמות כזו. מבטיחים שלא נתלונן.

בקיצור איך היער כזה מושקע, צפוף ומטופח? כבר בשנת 1899 (כן, כן – זו השנה) הוקם באתונה ארגון בשם Philodassiki Enosi Athinon שמטרתו ייעור מחדש של האדמות, עידוד חובבי יערות והגנה על הסביבה הטבעית והם אכן יישמו את מטרתם וייערו את הגבעות באתונה ובסביבתה.

בשנת 1945, נשיאה הארגון, קייטי ארגירופולו ז״ל, הרימה יוזמה ליער מחדש את האזור סביב המנזר הביזנטי של קסאריאני שתכף נדבר עליו בהמשך. מה זה אומר? נטיעה של יותר משלושה מיליון עצים בשטח של כ-600 דונם. מחצבות ישנות כוסו ונשתלו עצים, נפתחו דרכי יער, נוצרו אזורי מנוחה ובילוי, ועדרי העיזים נאלצו לעזוב את השטח. בשנים 1952-55 שוחזר מתחם המנזר של המנזר הקדוש של קסאריאני (המאה ה-11) בשיתוף השירות הארכיאולוגי. עשור אחר כך נשתל "גן בוטני" קטן, ובו אוסף מגוון ורב של עשבי בר יווניים, צמחים, שיחים ועצים. כיום משימת הארגון היא לא רק יצירת יערות חדשים, אלא גם הגנתם מפני מסיגי גבול. הדרך – עידוד והגברת מודעות האנושות לחשיבות היערות שלנו ושימורם, עם הרצאות וטיולים ביערות במסגרת החינוך הסביבתי שלהם, ולמעשה גם תורם לחינוך על המורשת ההסטורית, הדתית והארכיטקטונית של יוון. שלמות.

המנזר הראשון

התחנה הראשונה שהגענו אליה, כך פתאום באמצע קרחת היער, היה המנזר הראשון. מה שראינו היו השרידים של המנזר המקורי מהמאה החמישית (לפי העמודים) ששימש ככזה לפני שהועבר למקומו החדש והנסתר בשל תקיפות רבות (עוד קצת מגיעים אליו). בתקופות עתיקות נהוג היה לאתר את מקומם של מקדשים חשובים מהעת העתיקה, כאלו שנבחרו לקום במקום מסויים על פי האסטרונומיה או המיתולוגיה היוונית, ואותם הפכו למנזרים. מעניינת הבחירה לא להרוס ואפילו לא רק למחזר (recycling) אלא למחדש, יעני לעשות חדש (upscaling).

ניתן לראות זאת בכתובת שהמדריכה מצביעה עליה שנשמרה כמו שהיא כחלק מהקיר. אתם רואים בתמונה סצנת צייד. אם היה לכם חתיכת קיר עם סיפור בשיש הייתם שומרים אותה או נפטרים ממנה? היוונים, למזלנו דגלו במחשבה ברת קיימא יותר מאיתנו כיום, וניצלו כל משאב וחומר גלם.

ממשיכים לכיוון המנזר החדש והגדול - מנזר קאיסאריאני

בהמשך ההסטוריה, המנזר שעמד לו בולט על הגבעה, הפך מוקד לתקיפות והשתלטות פירטים שהגיעו מהים. היה צריך להחביא אותו וגם להגדילו כי האוכלוסיה גדלה. לכן, הוחלט להזיזו יותר פנימה לכיוון העצים. כשעומדים בנקודה של המנזר הקודם זה פלא שלא רואים את המיקום של המנזר החדש. כשטיפסנו לנקודה הגבוהה ביותר והיבטנו על המנזר מלמעלה גם לא יכלנו לאתרו. חוכמת העבר…

הדרך למנזר קאיסאריאני, המנזר החדש, עבר דרך מטעי זייתים, אבל מהזן הפראי. ההבדל בינהם שהיבול קטן יותר אבל השמן הרבה יותר מרוכז, איכותי ולכן יקר (גם ביוון, כמו בארץ, מחיר שמן הזית עלה פלאים).

ואז זה קרה. נעמדנו מול דלת עץ חומה, וכמו בגן הנעלם, נכנסנו פנימה לרחבה קסומה, נסתרת מהעין.

מנזר קיסריאני, הממוקם על צלע הר הימטוס, נחשב לאחד המנזרים העתיקים ביותר באטיקה והוכרז כאתר ארכיאולוגי. העובדה שזה אתר ארכיאולוגי מאפשר לכל איש ואישה להכנס פנימה. מה שאי אפשר לומר על כל המנזרים באיזור, שחלקם מאפשרים כניסה לגברים בלבד.

המנזר הוקם בתקופה הביזנטית אך יש לו היסטוריה ארוכה בהרבה כמרכז פולחן. בעת העתיקה, זה היה כנראה אתר שהוקדש לאפרודיטה, לפני שהשתלטו נוצרים במאות ה-5-6. ממערב שוכנים שרידי בזיליקה נוצרית מוקדמת גדולה, שמעליה נבנתה כנסייה קטנה יותר במאות ה-10-11.

המנזר נותר בידיים יווניות אורתודוכסיות, בניגוד לכנסיות ומנזרים אחרים שעליהם השתלטו אנשי דת לטינית (רומית-קתולית). בשנת 1458, כאשר הטורקים כבשו את אטיקה, הלך הסולטן מהמד השני למנזר, ולפי ג'ייקוב שפון (1675), רופא צרפתי מליון, קיבל את המפתח לעיר. במהלך תקופתו, הוא אירח דמויות רוחניות רבות ומשמעותיות כדוגמת אב המנזר איזקל סטפאנאקי, שהיה בקיא בספרות ובהיסטוריה היוונית, ובמיוחד בפילוסופיה אפלטונית. מ-1722 עד 1728 לימד שם תאופניס קוואלריס קורסים בדקדוק ובמדעים.

הכנסייה מעוטרת בציורי קיר מהתקופה העות'מאנית. משפחת בניזלוס העשירה סיבסדה את ציורי הקיר, שצוירו ב-1682 על ידי יואניס יפאטוס, מהפלופונסוס, לפי הכתובת על הקיר המערבי. הכיפה מייצגת את ישו פנטוקרטור. על הרוזטה הדו-חלקית, מתוארים: הכנת כס המלכות, הבתולה, יוחנן המבשר, המלאכים ופרסקו מורכב של ארבעת האוונגליסטים. על הלונטה של הקפלה, הבתולה Platytera מוכתרת, עם מלאכים יושבים משני הצדדים.

למרות שהציורים אינם בולטים בחידושים כלשהם בטכניקת הפרסקו, הם בכל זאת נותרו אבות טיפוס של ציורי הקיר מהמאה ה-16 שנמצאו בהר אתוס. במהלך המאה ה-17, פרסקאות הפכו פופולריים יותר ויותר בסגנון ובטכניקה.

המנזר שגשג בצורה יוצאת דופן בזכות גידול הדבורים וגידול הזייתים, אבל עיקר גדולתו היתה בזכות היותו מרכז ידע. במקום היתה ספריה בה נשמרו כתבי יד רבים, כולל כתביו של אפלטון לפני שהועברו למרכז אתונה על מנת שכל העם יהנה מהם. עם זאת, המנזר נסגר ב-1833, בעקבות צו המלך אוטו שהורה על פירוק כל המנזרים שיש בהם פחות משישה נזירים.

רעידת האדמה הגדולה של 1981 גרמה נזק חמור לחלקים ממתחם המנזר, במיוחד לבית המרחץ ולמטבחון. 11 שנים מאוחר יותר, מינה שר התרבות את הפילודאסיקי אנוסי אתינון, ארגון לא ממשלתי יווני, לנהל את שיקום בית המרחץ בפיקוח השירות הארכיאולוגי הביזנטי והמטה-ביזנטי הראשון ואת מתחם המנזרים (בין השנים 1952-1955) שתופס את כל אורכו הדרומי של הן. לפני השלמת השיקום, רעידת האדמה של 1999 קטעה שוב את העבודות, הפעם לשנים רבות. העבודות התחדשו בשלב מסויים אך שוב הופסקו מסיבות טכניות כלשהן.

כמובן שבאמצע המנזר, בעת ההסברים הופעל צבע אדום בטלפון (מי חושב על לכבות את זה?), סמסים מרגיעים מהילדים באו אחרי הרעש הנורא ואני מצאתי עצמי מסבירה למדריכה מה זה אומר.

המשכנו ללכת עוד קצת לכיוון הרכב חולפים על עצים אינסופיים, מסיטים קצוות שיער עם אוושת הרוח, מקשיבים לקולות הציפורים ומנהלים שיחות חולין. התבוננתי סביב, שאפתי ונשפתי עמוקות, לרגע אפילו עצמתי עיניים. ושוב עלה לי הכרמל, כנראה בשל עצי האורן. הכרמל של ילדותי ושל פעם – כמו סמל לתקופה שטיילנו נטולי פחד, נטולי חרדה, כאב או שכול. וקיוויתי קיוויתי ממש שעד שנחזור הביתה, לישראל, תשתנה המציאות ובאמת יקדשו בה את החיים יותר מהכל.