עצרתי קצת משום שכל כך הרבה דברים קרו בחודשיים האחרונים. אז אחרי כתיבה שסיפרתי על המקבץ הראשון, אני חוזרת לספר על מקבץ ההרצאות השני שעסק בביו-עיצוב. שילוב של ביולוגיה ועיצוב לשם עיצוב סביבה ואירועים בחיינו.

הראשון היה בוב הנדריקס, אדריכל וביו-מעצב מסטודיו הנדריקס. זהו סטודיו לעיצוב המורכב ממעצבים, מהנדסים ומדענים המתמקדים אך ורק בשיתוף פעולה עם אורגניזמים חיים.

הסטודיו שואף למערכת יחסים חדשה עם עולם הטבע בו הם ישקמו את מערכת היחסים הטפילית בין האנושות לסביבתה בעזרת הרחבת אופק הדמיון האנושי, על ידי חקר חומרים חיים. הם התחילו באיזוב ובפטריות. תכף תראו לאן הגיעו.

 

האזוב גבר על דינוזאורים

האזוב גדל על גגות, ממלא סדקים במדרכה ומהווה בית למגוון אורגניזמים. למרות שהאזוב הוא אחד היצורים העתיקים ביותר של כדור הארץ, כזה שאפילו גבר על דינוזאורים הוא נחשב כעשב שיש להסירו במקום להתייחס לערכו האקולוגי.

למעשה בתור בית גידול חיוני לחרקים ומיקרואורגניזמים הוא יכול לשפר את איכות החיים, להפחית רעשי תנועה ולהפחית את החום בקיץ, ממש כמו שהוא עושה בטבע בו לא הורגים אותו.

כוחן של פטריות

עד כה רוב החוקרים התרכזו בחקר הצמחים והאורגניזמים מעל פני הקרקע. כעת גילויים אחרונים מראים שהיצורים החשובים ביותר של כדור הארץ חיים מתחתינו – הפטריות. לאלו כמה יתרונות מיוחדים:

א. הן ידועות כממחזר הגדול ביותר של הטבע

ב. למעלה מ-92% מכל משפחות הצמחים משתפות פעולה עם מבני השורש של פטריות, הנקראים תפטיר (Mycelium). ייחודו של התפטיר הוא היכולת שלו לחלוק חומרים מזינים, לתקשר עם קרקעית היער ולשפר את איכות הקרקע. הכוח שלו להפוך חומר אורגני מת לחיים חדשים הופך את האורגניזם הזה לכוח המניע במחזור החיים של הטבע.

ההתנהגות שלנו הורסת את כדור הארץ שלנו, גם בחיים וגם במוות

בואו נודה. ההתנהגות שלנו גורמת לשינויי אקלים, דלדול משאבי טבע ואובדן מערכות אקולוגיות חיוניות. עד כדי כך שבכמה מקומות ברחבי העולם כבר איבדו יותר מ-70% מהמגוון הביולוגי שלהם (WWF).

אבל זה לא נגמר בזה. גם אחרי החיים, במוות, אנו מותירים צלקת על כדור הארץ בגלל הדרך בה נקברת רוב האנושות. זו קבורה שפולטת המון CO2 ומזהמת את הקרקע – תחשבו שהרבה אנשים שמתו היו חולים וכל מה שנכנס לגוף שלהם מתרופות ועד חומרים כימיים כעת מחלחל לקרקע.

מה אם נתייחס לגוף האדם לאחר מותו לא כפסולת אלא כקומפוסט – משאב רב ערך הנועד לעזור לחיים חדשים לשגשג? מה אם נוכל להשתתף במחזור החיים של הטבע?

האם האדם הוא פסולת או קומפוסט?

לחברה: Close the loop יש חזון: אנחנו פה להעשיר את הטבע. לחדש את יחסינו עם הטבע גם במחזור החיים. במקום לזהם את הסביבה שלנו בחומרים מתים, אנו משנים את המערכת על ידי גידול חומרים חיים המעשירים את הטבע.

מה אם נוכל להפוך את בתי הקברות שלנו ליערות פורחים?

החברה הצליחה להמציא את הארון החי הראשון בעולם – ארון מתים קל משקל שמתאחד עם הטבע תוך 45 יום. כך הוא משפר את איכות הקרקע ומאפשר לצמחים חדשים לגדול. החברה למעשה מגדלת 100% Loop Living Cocoon™ המבוסס על פטריות מקומיות וסיבי קנבוס ממוחזרים תוך 7 ימים בלבד. תהליך בר קיימא זה זכה בתעודת זהב ™Cradle to Cradle.  המוטו: בוא נסגור את הלופ.

2022DDW_231222_Part_2lectureECO16

לפרטים נוספים באתר: https://www.loop-biotech.com/

ובסטודיו: https://www.bobhendrikx.com/

הפרוייקט השני ששילב ביולוגיה עם עיצוב היה הפרוייקט של המעצבת לורן Raaijmakers שהתעסקה באבל:

''לגעת במוות'' מאת לורן ראיג'מייקרס

Touching Death Reconstruction Picture Credits: Lauren Raaijmakers

לורן  איבדה את סבא שלה בגלל Covid-19. תהליך האבל שלה היה שונה מזה שהכרנו לפני הקורונה. מאחר והיא לא יכלה להיפרד כראוי מסבה או לנסוע ולנחם ולחבק את סבתה, מפחד להדביק אותה גם כן, היא חיפשה להמציא משהו שיעזור לה להתמודד עם מותו. כך נולד הכד הסימביוטי כגישה חדשה לטקסי האבל ולחפצים שלנו.

לורן המציאה כד שהוא סימביוטי העשוי מסקובי. סקובי זו חומר תרבית של חיידקים ושמרים. ניתן לשזור בו חומרים חיים כמו דם, שיער או DNA. לורן הזריקה פנימה DNA.

כל רעיון הכד גישר על תחושת ההחמצה שלה והניתוק מלהחזיק סתם כד בידה. וכך בתהליך עיצוב זה נוצר כד שהוא למעשה חומר מיובש הדומה במרקמו לעור, דק וקצת שקוף, המכיל את הדנא של סבה. הכד עצמו אמור להתפרק לאחר זמן מה.

עיצוב זה יצר למעשה סוג של תהליך התקשרות ולא רק תהליך אבל של ריחוק מהנפטר ולטענתה הוא עזר לה מאד להתמודד עם האבל. בעשייה זו היא מעלה שאלות רבות על הדימויים והסמליות של האבל והמוות, על רגשות, שאלות אתיות ושפה חזותית למוות.

Test phase - wet scoby with DNA Picture Credits: Lauren Raaijmakers
Test phase - miniature urn. Picture Credits: Lauren Raaijmakers

על המעצבת:

לורן Raaijmakers היא אמנית רב תחומית המתמחה בצילום, תרבות חזותית וביו-אמנות. היא עובדת עם נושאים מורכבים כמו ארעיות, סבל והצגת רגשות מורכבים. השאלות האתיות העולות מהשפה החזותית בה אנו משתמשים הן מרכזיות במחקרה. המחקר הזה הוא הבסיס ל’דימויים’ של, דימויים שבעזרתם היא מעמתת את הקהל עם נושאים סבוכים אלו.

 פרטים נוספים באתר שלה: https://laurenraaijmakers.onuniverse.com/ או באינסטגרם: @lauren.raaijmakers.

מחשבה ToGo

מוות ואבל אלו דברים שחוויתי אישית. ההקשבה להרצאות האלו היתה קשה אך מרתקת. היא העלתה המון שאלות, ואולי לא סתם כבתי עליה רק כעת. האם אנחנו שבויים בטקסים ואמונות שלא מותאמות לטכנולוגיה ולמצב כדור הארץ כיום? כמה אומץ נדרש כדי לערער עליהם  ולחשוב אחרת? כמה עוד יותר קשר לא רק לחשוב אלא גם לפעול בדרך שונה? אני חייבת להודות שיצאתי מהורהרת ומעורערת. מה איתכם?

שלכם בעיצובית מדוברת
מינה פורטנוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא