יין יש. ספרים יש. נייד. מטען. פרינטים של ההרצאה. שגיא – יש. עמית – יש. אני – יש. נדבי נשאר בבסיס לצערי. נכנסים לרכב ונוסעים שעה קודם. מספר הודעות אחרונות בנייד למחפשי חנייה בתל אביב ועוד כמה מילות תודה לבאים מרחוק. שוב. כי זה לא ברור מאליו. נסענו. למתבונן מהצד זה יכול היה להיראות כעוד […] קרא עוד
חברים וחברות יקרים, זה אשכרה הולך לקרות (חמסה, חמסה, שום, בצל). אין לכם מושג כמה אני מתרגשת. אני מתרגשת להזמין אתכם לערב בו אדבר על מאחורי הקלעים של הספר. על עיצוב שמניע שינוי. על מילים שמשפיעות, על ערכים, על משפחה, על החיים. הכל עם הרבה ריח קפה באוויר, כיבוד ויין. מתי: ב- 10 לספטמבר (יום שלישי – פעמים כי טוב) ב- 19:00. איפה: תולעת ספרים מזאה 7, תל אביב. קרא עוד
יום שישי. חום איימים. תשע בבוקר. ממהרים לרכב כדי להספיק לתפוס חניה בתל אביב. מצעד הגאווה של העיר תל אביב ה-9 ביוני 2017 בסימן הקהילה הביסקסואלית -"Let it B". אין כמו תל אביב הסובלנית ולהוביל מצעד שכזה. אני והכוס קפה יוצאים לטיול. פגשתי כמה אנשים מדהימים. למה לא כל יום גאים? כנסו כנסו קרא עוד
הספר חולק בהתחלה ונמכר בהמשך. אנשים טובים העבירו אותו הלאה. הספלים נולדו כי חשבתי שיהיו נגישים ומניעי פעולה יותר. ייצרתי כוסות שניים הפוך, בבקשה וקראתי לאנשים להזמין את יקירהם לקפה. עכשיו. לא אח״כ. על המטרה, החזון ואיך אתם לוקחים חלק. קרא עוד
שיחת קפה, למעשה תה, עם ורד מוסנזון (בלי י׳). שיחה אסוציאטיבית שפותחת וסוגרת עשרות נושאים שחוט דק מקשר בינהם, ובינהם המון ידע, שפה וזהות. קרא עוד
כשהיינו צריכים לפנות את הבית של אמי, הספרים שלה נדחסו ל-22 ארגזי קולה ועמדו וחיכו שמישהו ייקח אותם. התקשרנו לעשרות חנויות יד שנייה. אף אחד לא היה מעוניין בהם. לבסוף בא איש נחמד מעין הוד. לאיש קראו זאב ורכובסקי. קרא עוד
בספר אני משרטטת במילים ובדימויים את דיוקן אמי, אבי ומשפחתי. ברגישות ובנימה מפוקחת, שיש בה כאב עמוק לצד אופטימיות ותקווה, אני כותבת על יחסי אם-בת, אהבה, ערכים, כאב, גאווה וגעגוע. אני מאמינה שהספר יגרום לכם להתבונן במבט אחר על יחסיכם עם הוריכם, על יחסיכם עם האנשים הקרובים לכם ועל עצמכם. אולי לפני שיהיה מאוחר מדי. קרא עוד
על מה ואיך הולכות להיות שיחות על קפה בבלוג קרא עוד
חגיגות תחילת שנה מרגישות עבורי קצת אחרת. אבא שלי נפטר מדום לב בשנה האזרחית החדשה, 2002. בשנה האחרונה כתבתי ספר כשהדרייב לכך היה מצבה של אמי. כתבתי גם על אבי. קרא עוד
הרבה אנשים נגעו בספר והוא נגע בהם. ואז הגיעה הרוסית. שפת ילדותי. השפה של הורי. על הגהות בשפה שאינני יודעת לקרוא ומה קול באוזניה יכול לחולל לנבכי הנשמה. קרא עוד
נדמה כי השבעה היתה אתמול כשחלקתי למנחמים את הספר שכתבתי, בעברית כמובן. כמה שבועות אחר כך המילים: ״את מוכנה שאתרגם את הספר שלך לאנגלית?״ הפכו לדיו. אמא שלי שלא הפסיקה לקרוא ספרות באנגלית היתה לבטח מאושרת. הספר שלי באנגלית! קרא עוד