סלוניקי – 4 ימים של חופש פשוט. פשוט. פשוט.
סלוניקי היא עיר שאם מאד רוצים, אפשר לתמצת אותה ב-2 משפטים וטיול של יומיים: טיילת אינסופית, שדרה שחוצה אותה ממזרח למערב, עיר תחתית ועיר עליונה, מגדל לבן ופסל מטריות. היא מיקס מוזר של חיפה פלוס אלנבי ויפו.
אם מעמיקים ומאיטים מתחילים לראות עוד: שרידים ארכיאולוגיים מתגלים סתם כך באמצע מדרכות, תחומים בגדר כאילו רק עכשיו התגלו. כנסיות מפוזרות בשפע. הבניינים בה הם שילוב מוזר של ארכיטקטורה קלאסית דבוקה לבנייני משרדים מלאי מזגנים. על גגות הבתים שפע אנטנות, מה שאומר שלא כולם עברו לכבלים. הרבה מהעיר מרוססת בגרפיטיים אכזריים ומכוערים, סמל למשבר הכלכלי שעדין מורגש באוויר. זו עיר שמכורה למתוקים וקונדיטוריות וקפה. הים שלה שמסמל קו חוף אינסופי הוא בסיס להתפתלויות של רחובות קטנים, טברנות ואוכל יווני משובח וזול. יש לה גם מוזיאון לאומנות מודרנית שלצערי היה סגור.
אז למה לי סלוניקי עכשיו?
כשעיר מתוארת בצורה כזו עולה השאלה למה לי לנסוע לשם בכלל. נכון? אז זהו. האין הזה. הפשוט הזה. זה גם סוד הקסם שלה. פשטות וחוסר רצון להצטייר כיפה ומתוחכמת. היופי בדברים הקטנים ובעיקר בשקט של הים שלא נגמר ובאוכל. האוכל, כמו אוכל, הדבר הכי מנחם שיש ובמקרה של סלוניקי גם הכי טעים שיש.
כשבארץ כל כך הרבה רעש והפגנות ושיח לא נעים ולא מכבד החלטתי לברוח ועכשיו. תוך שעתיים וחצי הגענו לאווירה שונה. רק שם הרגשנו כמה לא נשמנו. רק שם קלטנו שמרוב שרצינו לברוח לא שמנו לב שנפלנו על הפסחא האורותודוקסית. ובמילים של תייר – הכל, אבל ה-כ-ל, סגור. היוונים בעיר נסעו הרחק ממנה לחופש והעיר התרוקנה. מספיק מסעדות כן נותרו פתוחות אבל מעט – למעשה נותר לנו להנות ביום אחד בלבד מהכל לפני החזרה לארץ. לנו זה לא הפריע. המצב הגדיר את אופי הגיחה שגם ככה תוכננה במהירות. נסענו לנשום.
קצת היסטוריה על סלוניקי
סלוניקי Thessaloniki היא עיר נמל והשנייה בגודלה ביוון. אתונה ראשונה. היא נקראת על שם אחותו של אלכסנדר הגדול וקיבלה את שמה מאביה שחזר מנצחון על הפוקים בקרב בתסליה. כך שסלוניקי – Thessaloniki זה צירוף של תסליה + ניקה (נצחון).
עד מלחמת העולם השניה היתה בה קהילה יהודית גדולה של כ- 50,000 יהודים שהרבה מהם הגיעו אליה מגירוש ספרד. רבים מהם נשלחו למחנות השמדה וניספו בשואה. כיום הקהילה מונה כמה מאות בלבד. עם זאת קיים בעיר מוזיאון יהודי ו-2 בתי כנסת בעיר.
על הטיילת פסל לזכר יהדות סלוניקי. פסל הבנוי מאנשים היוצרים צורת להבה. על הלוחית מצויין: ״לזכרם של 50,000 יהודי סאלוניקי קורבנות השואה. קארולוס פפוליאס, נשיא הרפובליקה ההלנית. משה קצב, נשיא מדינת ישראל. לרגל הביקור הממלכתי הראשון של נשיא מדינת ישראל ביוון. 16 בפברואר, 2006.״ מצאנו עצמנו עומדים בשעה 10:00 כאלו אנו בצפירה בארץ.
יוון חוותה משבר כלכלי קשה ב- 2008 כשבשיא המשבר הכלכלי העולמי ב- 2010, הייתה על סף פשיטת רגל והתקשתה להתאושש. לאחר שקיבלה סיוע בכ- 300 מילאירד יורו החלה להנהיג תוכינות צנע ורפורמות עם קיצוצים חדים בתקציבי רווחה, בתנאי פנסיה והעסקה במגזר הציבורי. אלו הביאו אותה להשלכות חברתיות קשות עד כדי כך ששליש מאזרחי יוון הוגדרו בסכנה לעוני.
כיום יש לה עוד 15 שנה להחזיר את החובות לאירופה אבל המאמצים והרפורמות שלה משתלמים, והעולם חושב שהיא המנצחת הכלכלית של 2022. הדימוי של האיש החולה באירופה מתחיל להתפוגג. ועדיין – שיעורי האבטלה במדינה גבוהים, כוח הקנייה נמוך ומחירי האנרגיה והנדל״ן לא עוצרים. (עוד ניתן לקרוא בגלובס).
נהג המונית סיפר לנו שהממשלה השתדלה להשאיר את הכסף של אלו שכן היה להם בעיר ועודדה שיפוץ מלונות ומסעדות כך שגם הם ירוויחו וגם האנשים והתיירים יוכלו להנות ממחירים שפויים של אוכל ולגרום לעיר להתרומם. כמות הבתי קפה והמסעדות לא נתפסת.
המלון: THE MODERNIST
על המלון הזה בניתי כבר כשהיינו במלון Ergon המושלם באתונה (עליו כתבתי כאן). הבעלים של ארגון שותף בזה של המודרניסט וזה ניכר בתפיסה, בפילוסופיה, במוצרים שנמכרים במלון ובאופי ארוחת הבוקר. בכאלו גבינות וסלטים טריים לא נתקלתי בכל מקום.
הפקידים בקבלה היו סופר נחמדים, שלפו מפה, ציינו מקומות שכדאי לבקר, המליצו על מסעדות וקשקשו איתנו על מצב יוון לעומת מה שקורה בישראל. כולם יודעים מה קורה בישראל.
הגענו מוקדם ולמרות זאת הכינו לנו את החדר תוך שעה, שעה שהלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדת ERGON שנמצאת ממש ליד. על אוכל ארחיב בהמשך.
כתובת: Thessaloniki 32 Ermou str
אתר: https://www.themodernisthotels.com/thessaloniki/
האטרקציות בסלוניקי
הטיילת
טיילת ארוכה ואינסופית. צד אחד הים האגאי. צד שני עשרות בתי קפה. בדרך ניתן לפגוש אונית פירטים, מוכרי בלונים וזמרים יוונים.
המגדל הלבן
במגדל שנראה כמבצר נתקל כל מי שהולך מספיק על הטיילת. הוא נבנה על ידי השלטון העותמאני במאה ה-13 ושימש כהגנה על החזית הימית של האזור. עם הזמן הפך לכלא וב-1826 קיבל את הכינוי ״מגדל הדמים״ על שם הטבח שבוצע בו בהוראת מחמוד השני.
לאחר הכרזת העצמאות של יוון סויד המגדל כסמל למחיקת השלטון הטורקי ומכאן שמו ״המגדל הלבן״. סייד אותו אסיר יהודי תמורת שחרורו. כיום המבצר נותר לא מסוייד והפך למוזיאון קטן לתרבות ביזנטית.
פסלו של אלכסנדר מוקדון רכוב על סוס
הכלבים למרגלות הפסל הם סיפור בפני עצמו בסוף:)
המטריות של סלוניקי
אחרי שנתקלנו במגדל הלבן אנו ממשיכים דרומה ומגיעים לפסל גבוה, 13 מטר, של מטריות שקופות.
האמן שיצר את פסל המטריות הוא אמן יווני מפורסם בשם ג’ורג’ זונגולופולוס ז״ל שיצר את הפסל כשהוא בן 92. הוא הציג את היצירה לראשונה בביאנלה ה-45 בוונציה ואחר כך הוחלט להעבירה לסלוניקי. הפסל הוצב על קו המיים בשנת 1997 כשסלוניקי נבחרה לבירת התרבות של אירופה כמיצג זמני אבל כל כך התלהבו ממנו שהוא נותר במקום והפך לאחד מהמקומות הכי מצטלמים של סלוניקי.
הרבה משמעויות הוצמדו למטריות והן שמשו לפרסום מסרים שונים. פעם אחת הן הוארו באור וורוד ושימשו כמודעות לסרטן השד. חלק מהתושבים רואים בהם מגן והגנה על העיר. תושבים אחרים רואים בהם תמרור המסמל את האופק בימי ערפל. משמעות עמוקה נוספת הוצמדה להם בשל העובדה שמי שפיסל אותם היה בן 92.
אין ספק שזהו אחד הפסלים הכי מצולמים בעולם וכך הפך לאטרקציה המזוהה עם סלוניקי.
הנמל
הטיילת הארוכה מתחילה למעשה ברצועה שפולשת למיים שהיא הנמל ומסתיימת אחרי פסל המטריות בצדה השני.
בנמל גם מסעדות שונות, מוזיאון קולנוע ומיטות שיזוף להתבונן על הנוף. עוד מקום נפלא לעצור ולשתות קפה ולצפות במיים.
העיר העליונה - אנו פולי
כל ההתרשויות עד כה היו בעיר התחתית – הטיילת, המגדל הלבן, הנמל, המטריות. לסלוניקי יש עיר שלמה במעלה ההר וזה חתיכת הר. מומלץ לקחת מונית למעלה ולרדת חזרה ברגל, זה מה שאנחנו עשינו. למעלה הנוף פשוט עוצר נשימה. כמה קיטשי ככה נכון. העיר נפרסת במלוא הדרה ווהירידה חזרה מטה מלאה סמטאות של בתים מכל הסוגים.
שווקים
שוק קפני – נמצא במרכז סלוניקי והוא מעין שוק הכרמל בקטנצ׳יק. אפשר למצוא בו ירקות, פירות, בשרים ודגים.
שוק אוכל מקורה – מודאני – שוק תחום של חנויות. בעיקר חנויות אוכל ובעיקר לתיירים אבל מאד יפה.
שוק הפרחים
אומנים קוראים לזה שוק אבל זה מסתכם בכמה חנויות בודדות. באמסטרדם זה שוק פרחים. פה זה חנויות פרחים. בכל מקרה היה מאד כיף להתקל בהם.
שכונת Ladadika
זו שכונה מלאה סמטאות ואוכל. הרבה אוכל. מכל הסוגים והמינים. נראה לגמרי מסעדות בשוק הכרמל. על מסעדות ספציפיות בהמשך.
אוכל, קדימה אוכל
מסעדת ΤροΦή | Syn Trofi+
השף של מסעדת סינטרופי הוא ג’יאניס לוקאקיס, שף יווני ידוע. האוכל הוא חוויה קולינרית הכוללת מרכיבים אורגניים, טכניקות מעודנות יותר ומנות בשריות מיוחדות. מטבח המסעדה פתוח. ניתן לאכול על בר חיצוני או באחד מהשולחנות המוצבים על המדרכה.
בפינה ניצב הסמל של אגיוס אופרוסינוס, הפטרון של הטבחים. התפריט משתנה מדי יום, ולפעמים אפילו במהלך היום.
המנות מסוגננות ומיוחדות ברמה שעמית, שמזהה כמעט כל מרכיב בבישולים, לא הצליח לפענח מה היה בכמה מהם.
על המסעדה קראתי בבלוג של מיכל מנור – רואים עולם (ראו לינקים בסוף).
כתובת: Doxis 7, Thessaloniki 546 25, Greece
מסעדת Loupino
מסעדת בשרים ודגים טעימה ביותר.
כתובת: Katouni 4, Thessaloniki 546 25, Greece
אינסטגרם: www.loupino.gr
Mezedolatreía
מסעדת בשרים ודגים מומלצת עם מנות ענקיות.
כתובת: Ionos Dragoumi 50, Thessaloniki 546 31, Greece
Blé
בית קפה וקונדיטוריה מפוארת. התלהבנו מהניראות. פחות מהטעם. בהמשך גילינו עשרות קונדיטוריות בכל מטר. מה שכן הבנין עשוי מלבה שהתקררה ולכן יכול לפעול בה תנור רב עוצמה האחראי על איכות המוצרים האגדיים.
כתובת: Agias Sofias 19, Thessaloniki
ERGON AGORA
בית קפה ומסעדה עם מנות מיוחדות ממוצרים טריים מכל יוון. וריאציה קטנה של המקום העצום שהיינו באתונה.
על כל החנויות שלהם ניתן לקרוא כאן
סלוניקי - עיר של כלבים ושל חתולים
מסתבר שסלוניקי היא עיר של מטה ועיר של מעלה. העיר של מטה – העיר התחתית היא עיר הכלבים. אלו רובצים בכל מקום אפשרי, עייפים מהחיים ומאדישות האנשים (כנראה). לא מזיז להם שעוברים ושבים חולפים על פניהם. הם לא קמים ולא נובחים. במקרה הטוב נועצים בך עיני עגל, סליחה כלב. גם אז נדמה שזה מבט נטול ציפיות.
בהתחלה נקרע לנו הלב ומאד ריחמנו עליהם. לא יכלנו לחשוב על לוקה שלנו שנזרקה ונאספה אלינו מהרחוב. במקרה של סלוניקי הבנו מהר שהם חלק מהנוף והתרבות. אף אחד לא מתרגש מהם ואנשי החנויות לא רואים בהם מסכנים. כשירד גשם, כי כבר אין 4 עונות בשנה אלא יש שמש יוקדת וגשם לסירוגין, מכניסים בעלי החנויות את הכלבים פנימה. בשעת פתיחת שוק הבשר והדגים הם מגיעים למנת הבשר היומית שלהם וכך מתנהלים בחירות וחופש מוחלט כשביתם זו כל העיר. למרות ההסברים עדין היה לנו קשה לקבל את זה.
מי שמביט לכיוון מזרח רואה מלא מלא בתים צפופים, המטפסים להם עד השמיים. בקצה ההר ניצבת טירה עתיקה וחומות מבצר המקיפות את כל העיר. הנוף משם עוצר נשימה וניתן לראות את כל גגות סלוניקי עד הים. חלק זה של העיר שייך לחתולים.
אם בסלוניקי של מטה מתגוררים הכלבים אז בסלוניקי של מעלה מתגוררים להם על אותו עקרון החתולים. הטבע עשה את שלו וחילק ביניהם. החתולים שמנמנים ומדושני עונג. מתחרדנים בשמש, צופים על הנוף או מתחככים בתיירים לקבלת ליטוף. הם לא מהזן הבורח והמתחבא. הצטרפנו אליהם וצפינו בנוף.
אחרי שוטטות קצרה למעלה התחלנו את המסע לרדת למטה. בדרך למטה עוברים במלא סמטאות ובתים מסוגים ומינים שונים עד שחוזרים לכיכר רחבת הידיים. הנה כמה מהבתים בדרך.
עד כאן 4 ימים בסלוניקי. עיר מתוקה לשקט ולזמן קצוב. התאמת לנו בול לנפש ולגוף.
המפה המצורפת מציינת מקומות מומלצים לאכול ונקודות לביקור בעיר. פוסטים נוספים על סלוניקי:
רואה עולם של מיכל מנור
אוספת אוצרות של רבקה קופלר
שלכם, בעיצובית מדוברת
מינה
מחשבה ToGo
בחזרה מכל מקום שאני נוסעת אליו אני תמיד תוהה האם אחזור אליו שוב. האם הוא היה מספיק מעניין כדי לחקור אותו עוד או כדאי לי לנסוע למקומות שלא הייתי בהם עדיין. אני חושבת שלמטרות שקט, מנוחה ואוכל טוב היא עיר מושלמת הן מבחינת המקום, עלות הכרטיס והתמורה. נראה לי שאעבור בה ולו בשביל לטייל ביוון של הטבע. ומה אתכם? מתי אתם חוזרים למקום כזה או אחר?
