אז מה היה לנו עד כה? הבנו כי חשיבה עיצובית היא תהליך חשיבה יצירתי המשתמש במתודולוגיה מעולם העיצוב ומיושם בעולמות תוכן אחרים כגון העולם העסקי או העולם החברתי בעיקר לשם פתירת בעיות. פוסט ראשון סיפר כיצד נולדה החשיבה העיצובית ומהי בעצם (כאן). פוסט נוסף סקר את המאפיינים של החשיבה העיצובית, ומה מבדל אותה מהחשיבה העסקית (כאן). כעת על מנת להשלים את התמונה נותר לנו להבין איך זה תכל׳ס עובד?
מאי וודאות למיקוד
הכאוס המופיע בתחילתה של כל בעיה הוא מצב מוכר ומשותף לכולנו. תחושה שאנו מנסים להתיר פלונטר, סבך של מחשבות, צרכים, נסיבות, אנשים ומה לא. בדרך כלל אנו שוכחים את היכולות הטבעיות שלנו לפתרון בעיות, ונוטים להשתמש בצד הרציונאלי בלבד כדי לפתור אותה. כל שאר הכישורים שלנו לא באים לידי ביטוי. בדיוק פה נכנס לתמונה כלי החשיבה העיצובית. הוא מאפשר לנו להשתמש בשני צידי המוח ולהשתמש ביכולות שיש לכולנו לזיהוי דפוסים, ליצירת משמעויות ולשימוש במילים ובתמונות, במקום לבחור בדרך השמרנית – שימוש בצד אחד של המוח.
תהליך החשיבה העיצובית מורכב מחמישה שלבים. ניתן למצוא גם תיאור שלו כשלושה מרחבים: מרחב ההשראה, מרחב ההמשגה ומרחב היישום. אני נוטה לחלק אותו לארבעה שלבים: גילוי, הגדרה, פיתוח ויישום. דרך העבודה או פיתרון הבעיות לא חייב להעשות על פי רצף כרונולוגי. ניתן לדלג בינהם, לחזור ולבדוק שנית. אישית, לבוחרים בשימוש בכלי זה בפעם הראשונה כן הייתי מציעה להתחיל לפי הסדר, ורק אחר כך להתחיל לשבור את הרצף.
מודל תהליך חשיבה עיצובית
חמשת השלבים של תהליך חשיבה עיצובית מתואר במקור בשימוש בפעלים. אנחנו תמיד בהלך רוח של עשייה. מאחר ובעברית חלקם מתרגמים מוזר לדעתי הם מופיעים בדרך הזו. והם:
1. אמפתיה –
הבנת הצרכים של המשתמש. כניסה לנעליו. הדרך לעשות זאת היא או לחקות את מעשיו וכך ללמוד עליו, או להתבונן במשתמש בסביבתו הטבעית ולראות מה הוא עושה, לשוחח איתו, כל דבר שיגרום לנו לברר עליו כמה שיותר פרטים, להכירו ולהגדיר את הבעיה או הצורך. על אמפתיה אתם יכולים לקרוא בהרחבה כאן.
2. הגדרה –
הפיכת כל האינפורמציה והממצאים לתובנה ברורה עליה אנו הולכים להתמקד. בשלב זה אנו ממלאים משוואה שאומרת מטרת המשתמש היא x כי הצורך שלו הוא y. אנו מצרפים גם את סיבת המוטיבציה מאחורי צורך זה.
3. רעיונות –
סיעור מוחות עם הצמדות לחוקים הבאים: בלי ביקורת או סוג של שיפוטיות. הולכים על כמות – כמה שיותר רעיונות מהירים – כמות ולא איכות רעיונות. רק אחד מדבר כל פעם, משתדלים להיות כמה שיותר ויזואליים. הרעיונות מוצגים בצורת כותרות. כמה שיותר רעיונות משוגעים כך טוב יותר. רק בסוף בוחרים להמשיך עם רעיון מסוים אחד.
4. אב טיפוס –
יצירת אב טיפוס של הרעיון במינימום השקעה. הסיבה לכך שככל שנשקיע פחות ברעיון כך נהיה יותר פתוחים לקבל פידבקים, נהיה פתוחים יותר לשנות אותו במידת הצורך. נרגיש בנוח לקבל ביקורת וכמובן לא נרגיש חלילה כישלון.
5. בדיקה –
אנו בוחנים את המוצר שעשינו. המשתמש חווה את השימוש באב טיפוס. אנו צופים בו ולבסוף מקבלים ממנו פידבק.
דרך העבודה על שלבים אלו אינה ליניארית כמו שציינתי בהתחלה. אנו יכולים להתחיל לעבוד על כמה שלבים ואז לקפוץ לאחור או להתקדם הלאה. הרבה פעמים התהליך מרגיש מבולגן ולא נוח, במיוחד לאנשים שאינם מתחום העיצוב אך יש לבטוח בתהליך. לבסוף כל החלקים בונים את הפתרון לתמונה אחת שלמה. אם אתם מרגישים אבודים חיזרו לשלב האמפתיה.
כיצד נראית בעיה?
הבנו מתחילת הפוסט שבעיה היא מעין ייצור קטן, שעיר ומפותל. בעיה היא גם משהו שמאד מטעה. הרבה פעמים הבעיה נראית כמשהו מסויים על פני השטח או במודע שלנו ולמעשה בתת מודע מתרחשים מלא נושאים, סיפורים, גורמים שאנו לא מודעים אליהם. על הדרך לאתר את הבעיה האמיתית אדון בפוסט נפרד. בשלב זה רק רציתי להסב את תשומת לבכם לנושא זה ולהבין שכל בעיה טומנת בחובה הרבה ממה שניגלה לעין ובדיוק בגלל כך אנו צריכים לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהרחיב בשלב הגילוי וההגדרה לפני שאנו בכלל מגדירים מה הבעיה האמיתית.
דמיינו רופא. כעת אתם באים אליו ומתלוננים שכואבת לכם הרגל. על הרופא להיות מספיק ערני, לשאול את כל השאלות הנכונות, לערוך את כל הבדיקות המקיפות ולבסוף לאבחן את מקור הבעיה כדי לעקור אותה מהשורש. לפעמים מתברר שאומנם כואבת לכם הרגל אך למעשה זה כאב המוקרן מהגב והגב הוא מקור הבעיה העיקרי אותו יש לפתור.
כיצד מודל החשיבה העיצובית פותר לנו בעיות?
כדי לענות על שאלה זאת אנו צריכים לעצור לרגע ולהבין מודל נוסף – ה״יהלום הכפול״, The Double Diamond. מודל זה מתאר כיצד עובדת החשיבה העיצובית. המודל פותח במועצה לעיצוב שבלונדון ומהווה בסיס מוכח לפיתוח פתרונות מבוססי עיצוב. המודל הפך למזוהה בשימוש של חשיבה עיצובית.
אנו מתחילים את החשיבה לקראת פתרון בנקודת מוצא ממנה אנו מתחילים לסתעף לשני כיווינם שונים.זהו השלב הראשון בו אנו מחפשים כמה שיותר רעיונות ולא בודקים אותם כלל. העיקר זו הכמות. החשיבה מסתעפת כדי לאסוף רעיונות רבים. כאן אנו מתחילים לסנן את הרעינות ולהגדירם. אנו מתחילים להתמקד, להתכנס פנימה. בוחרים רעיון אחד ואז חוזרים להסתעף בשנית. אנו מתפרסים משום ששוב עלינו להרחיב את יריעת הרעיונות אחרי שהגדרנו מה הבעיה. ברגע שעלינו על פתרון אנו חוזרים להתכנס. אנו מתמקדים כדי להפוך את הרעיון ליישים.
למעשה מתרחש לו מעבר איטי בו החשיבה עוברת ומוצאת פיתרון לבעיה. אם בהתחלה הגדרנו שאלה, חזון או סתם הצהרנו על כוונה מסויימת והתחלנו לחקור, גילינו בדרך צרכים שעבורם התחלנו לחפש פתרונות, בנינו בריף לגבי הרעיון העקרי, והתחלנו לפתח אותו לכיוון הפתרון. סיימנו במיקוד מלא לקראת בניית קונספט יישים ומוכח. נותר לנו רק לצאת לדרך.
אבל איך זה קשור אלי? אולי זה רק למעצבים?
אז זהו שלא. אם אני אנסה לשכנע אתכם זה לא ממש יצליח. בדיוק בשביל זה מצאתי סרט שיספר סיפור של מורה שהתחילה להשתמש בחשיבה עיצובית בדרך שלה. באותה דרך כל הורה/ עובד/ אדם המחפש אחר פתרונות, יכול לקחת את החלקים ולהרכיב לו דרך חשיבה שתתאים לצרכיו ולדרכו ממש כמו רובין בסרט.
קחו לכם מה שמתאים. את כל התהליך, חלקים מסויימים, משהו אחד. כל דבר ונסו. תמיד שווה לנסות מקסימום זה יצליח. תחשבו על זה.
תודה. תיאור התהליך נהדר. אני מלמדת עיצוב ומעצבת כבר שנים ותמיד נהנית ללמוד מאחרים. אהבתי מאד את הסרטון.
הי אורה ונעים להכיר. שמחה מאד לשמוע שאהבת ועוד ממשהי שמלמדת עיצוב. מוזמנת להמשיך ולקרוא את הפוסטים הבאים בסדרה ובתוך הפוסטים מאינהובן יש פוסט על פיליפס שאני מראיינת שם משהי (בוידאו) שמספרת איך הם מיישמים חשיבה עיצובית בעולמם. יום מקסים. שמחתי אותי מאד.
פוסט מרתק מינה. למרות שאני מכירה את התהליך העיצובי זה עדיין מאיר ומעיר, מרענן ומחדש. זה נושא ש"לא נס ליחו", ואת מתארת את זה פה בצורה בהירה ומעניינת. אהבתי את "היכולת הטבעית שלנו לפתרון בעיות" – זו מחשבה ממש כיפית ונעימה!
תודה יקריתי תמיד נדמה לי שאני פונה רק לכמה ספורים שטורחים לקרוא את כל הסיפור 🙂 הכול בסוף מתנקז ליכולות טבעיות ואינטואיציות בריאות.