בוחרים ממשלה חדשה

״אמא, לא ידעתי שאת כל כך לוקחת ללב ומתרגשת מהפוליטיקה הישראלית״ זרק לי נדב באמצע ההתארגנות לנסיעה שלו.

״אני פשוט מאושרת. זה אפילו לא פוליטיקה. זה להיות בן אדם. זה להקשיב למשהו עם דעה שונה משלך. זה לכבד את האחר. זה בייסיק. הולך להיות פה שינוי״, עניתי. אני חושבת שכבר הרבה זמן לא בערה בי כזו אש של אופטימיות ותקווה, חשבתי לעצמי.

מאטפורות באוויר

כמה סמלים התעופפו אתמול באוויר. ריח השריפה בירושלים סימלה את ריח השנאה והבוז שעלו מהממשלה היוצאת, תאר את זה להפליא ניר חסון בכתבה בהארץ. ״גובה הצעקות היו כגובה חוסר המשילות״ זרק בנט כשלא הפסיקו לקטוע אותו בזמן נאום שניסה לאחד ולא לפצל, להסתכל על הטוב ולא לקטול כפי שהיה נאום נתניהו אחריו – ״נאום שהיה זיקוק של הכהונה שלו: נרקסיסטי, מסית וחף מכל מודעות עצמית. "אני עומד כאן בשם מיליוני אזרחים שבחרו בדרך של זקיפות קומה", הוא פתח ברפרוף מדהים לנאום ההיסטורי של התובע גדעון האוזנר בפתח משפט אייכמן. אחר כך הגיעו כל האלמנטים הרגילים בנאומי נתניהו: איראן, שואה, סיירת מטכ"ל, חיסונים, הסכמי שלום ומעצמת גז…״ המשיך עוד ועוד.

כמה הרגשתי אתמול שסוף סוף אולי יהיה נורמלי פה. יהיו פה אנשים שפויים ואנושיים בשילטון. וזה לא משנה ימין או שמאל. משנה אנשים שמכבדים את האחר. מקשיבים לו. נותנים לו כבוד. לא צורחים וצווחים, לא מקללים. לא חסרי בושה. ואז נזכרתי בהרצאה של ג׳וליה דהר (Julia Dhar) בטד סלון:

כיצד לבנות שיחות בונות? השיחות שתפרו ממשלה

ג׳וליה דהר מדברת שם על שיחות בונות. יש שם כמה משפטים שנתפרו בול לבוקר זה. כי מה היה לנו פה בעצם? יאיר לפיד אחד שבכישרון ראוי להערצה תפר שיחות בונות בין אנשים שונים לחלוטין ברקע, בעקרונות ובתפיסה.

אני רוצה לחדד. הרבה מדברים על זניחת עקרונות, על שינוי דעות אבל אני רוצה לספר לכם על גמישות מחשבתית. על אומץ ואמפתיה והקשבה. על פשרה מתוך הליכה למטרה משותפת כי מה שחשוב זה המטרה לא להגיד שאיש אחד ניצח. מה שחשוב זה לייצר התקדמות לכיוון מכנה משותף.

ג׳וליה היא אחת ששוחה בשיחות קשות ואלופה בדיבייטים, אבל היה לה צורך להתבונן באביה, כפי שהיא מספרת, כדי לומר ״אנחנו צריכים להבין איך אנחנו נכנסים לשיחות. לא בחיפוש אחר הניצחון, אלא ברצון לייצר התקדמות״.

היא מדברת שם על כך שלשיחות בונות שממש מקדמות את הדיאלוג יש שלוש תכונות חיוניות:

א. לפחות צד אחד בשיחה מוכן לבחור בסקרנות על פני התנגשות.
ב. הצדדים פתוחים לכך שדיון הוא קיר טיפוס ולא מאבק בכלוב.
ג. נכנסים לשיחה בונה עם תחושת עוגן של מטרה משותפת.

והיא מסבירה: ״שיחות בונות אינן עסקה אחת. אם אתה נכנס למפגש ומצפה שכולם ייצאו באותה נקודת מבט שאיתה נכנסת, אין באמת סיכוי להתקדם.״ אומרת ג׳וליה. והיא ממשיכה להסביר מהי שיחת סקרנות:

״העניין של שיחת סקרנות הוא להבין את נקודת המבט של האדם האחר, לראות מה נמצא בצד של הגדר״.
וכך בפעם הבאה שמישהו אומר משהו שאתה אינסטינקטיבי אינך מסכים איתו, שאתה מגיב אליו באלימות, אתה צריך רק משפט אחד ושאלה אחת:
מעולם לא חשבתי על זה בדיוק ככה. מה אתה יכול לשתף שיעזור לי לראות את מה שאתה רואה? "
מה שמדהים בשיחות סקרנות הוא שהאנשים שאתה סקרן לגביהם נוטים להיות סקרנים לגביך. בין אם זה ג'נטלמן אוסטרלי ידידותי, אויב פוליטי או יריב ארגוני, הם מתחילים לתהות מה אתה רואה והאם הם יכלו לראות זאת.״

היא גם עבדה עם ממשלת ניו זילנד ששיטת הבחירות בה מיועדת לחבר גופים בלתי אפשריים והם הצליחו לא רק לרב את הקבוצה אלא גם להחזיק אותה יחד. כששאלה משהו מהמפלגה הירוקה איך עשו זאת הוא ענה: "מישהו, אתה, צריך לקחת אחריות להזכיר להם את מטרתם המשותפת: טיפול באנשים." אם אנו ממוקדים יותר במה שעושה אותנו שונים מאותו דבר, אזי כל דיון הוא מאבק. אם אנו מציבים את האתגרים והבעיות שלנו לפנינו, אז כל מתנגד הופך בעל ברית פוטנציאלי״

מתחילים מהתמונה הגדולה ולתמונה הגדולה קוראים חזון

וזה מה שקרה פה עם יאיר לפיד, בנט וכל האנשים שמובילים את הממשלה החדשה.

אין פה ויתור על עקרונות יש פה גמישות מחשבתית! כל אחד בא עם דעותיו הוא אבל מקשיב לאחר. בנט לא הפך שמאלי כמו שמיכאלי לא בחרה בראש ממשלה עם כיפה על הראש. אבל לכולם מטרה משותפת שפעולתם מעוגנת בה. כולם רוצים להפוך את הארץ שלנו למקום טוב לחיות, לגדל ילדים ולגור בה. לכולם תמונה אחת גדולה – קוראים לזה חזון. ג׳וליה מסבירה זאת בהרצאה כך:

״כשאנשים שיתפו את אבי את תקוותיהם לאמריקה, הם התחילו עם התמונה הגדולה, לא עם אישיות או פוליטיקה או מדיניות… אולי אתה גר באותו איזור או בית עם אחרים אבל זה מרגיש לך שלא קיים יותר מכנה משותף. אז אתה יכול לשקול גרסה של מסע בזמן בו אתם לא מסכימים, ולבקש מעמיתך לבטא איזה סוג של שכונה, מדינה, עולם, קהילה, הם רוצים בעוד שנה ועשור מהיום. מפתה מאוד להתעכב במתחים בהווה ולהיתקע במעשיות. הזמנת אנשים לקחת חלק באפשרות עתידית פותחת את הסיכוי לשיחה בונה עם מטרה משותפת.״

אני מאחלת לכולנו לבנות מדינה עם חזון ומטרה משותפת בדרך של שיחות בונות ומקדמות. שיחות המתרכזות במציאת הדומה ולא השונה. 

מחשבה ToGo

מה אם היינו מלמדים את ילדנו בבתי ספר מגיל צעיר לחשוב, להתנהל ולחפש אחר מכנה משותף.
מה אם ילדנו היו לומדים לראות מה נמצא בצד השני של הגדר?
מה אם הם היו מנהלים שיחות של סקרנות ולא של ניצחון בויכוח?
מה אם היינו יכולים להתחיל עם זה כבר עכשיו והופכים כל מתנד לבעל ברית פוטנציאלי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן