שבוע העיצוב ההולנדי - איינדהובן 2022 - הגענו ומיד מתחילים...

הטיסות הסתבכו השנה. לא הייתי בטוחה שאסע עד שבועיים לפני. בפעם האחרונה שנסעתי, ב-2019 – שניה לפני הקורונה, עוד הייתה טיסה ישירה לשדה התעופה באיינדהובן, בעלות שפויה. השנה בוטלו הטיסות והיה צורך לעבור באמסטרדם. שלא תבינו לא נכון. לקפוץ לאמסטרדם זה תמיד כיף אבל הפעם זה סיבך, האריך וייקר את התוכנית אז קצת חששתי.

אבל ככל שהתקרב התאריך רציתי לנסוע יותר ויותר. ככל שהתקרב התאריך חיפשתי סיבות והזדמנות למה אני צריכה לנסוע. אחת מהן צצה כשחברתי משכבר הימים, ניקול, שהכרתי באמסטרדם בכנס חשיבה עיצובית לפני 6 שנים ומאז גם הספקנו להיפגש בארץ ואצלה, החליטה שהיא מצטרפת אלי לסופ״ש הראשון ואח״כ לעוד אחד באמסטרדם עצמה. כרטיסים נרכשו במחיר מופקע (לזכור לפעם הבאה לא לחכות לדקה 90!). איינדהובן, היר איי קם!

נפגשנו בתחנת הרכבת באמסטרדם ומשם ליעד הראשון – למלון!

איינדהובן, עיר שנמצאת כשעה ורבע נסיעה ברכבת מאמסטרדם היא עיר שפשוט המציאה עצמה מחדש. לאחר שפיליפס ומפעליו, שכל העיר התבססה עליהם עזב לאמסטרדם, העיר ניצבה מול שוקת שבורה. בהחלטה אסטרטגית ותוכנית פעולה מדויקת היא הצליחה, תוך זמן קצר יחסית, למצב עצמה כמרכז חדשני של עיצוב וטכנולוגיה. בעשיה ומחשבה מעוררות השראה ואומץ היא הפכה לעיר סטודנטים בינלאומית ואבן שואבת למעצבים ואנשי טכנולוגיה. על הכל פה.

לא סתם הסלוגן של העיר הוא ״Share the Vibe״, תחושת האנרגיה מורגשת בכל פינה ובאנשים הנדיבים והמחבקים. העיצוב שהפך למהות, למטרה וךחזון של העיר מורגש בכל מקום.

לרב אני מגיעה למקומות חדשים ומתמלאת סקרנות לגלות הפתעות. פה היה פשוט אושר לחזור לבית קפה, לאוכל הסיני, לנדנדות ולסמטה עם תיבות הדואר. בית. זמני אבל בית. אותה עיר אבל קצת אחרת. יש מקומות שנסגרו ואחרים תפסו נוכחות. וביננו, גם אני, אותה מינה אבל קצת אחרת – 3 שנים מפרידות בין שתינו. החידושים היו בתערוכות האינסופיות.

איינדהובן קלה להתמצאות. חפשו את ה- The Blob – אותו מבנה שפירושו ״חפץ בינארי גדול״ ותדעו שאתם במרכז – בקצה המדרחובים, מפה אפשר להגיע לכל מקום בעיר בקלות.

I want to ride my Bicycle

הגילוי והחידוש הפעם היה שימוש בכלי תחבורה – האופניים. הולנד זה אופניים. עד היום שכרתי אופניים בדרך כלל בטיולי משפחות ורכבתי כשעה שעתיים ביום באיזה פארק ירוק. הפעם התנהגתי כבת המקום ושכרתי לי אותם למספר ימים.

מצויידת באופניים, מנעול ותשלום של 10 יורו ליום יצאתי לרכב. איזה אושר. מי היה מאמין שרכיבה בחורף, בין סמטאות, במסלולי אופניים באמצע כבישים של עיר, בגשם, גורמת לי להרגיש כאילו אני עפה. גורמת לי שמחה ואנרגיה טובה בכל הגוף. וכל זה עוד לפני התערוכות והאנשים ושבוע העיצוב עצמו.

מקבץ תמונות מההגעה. ארוחת בוקר, המלון והחנות המופלאה ממולו

אוכל

בעיר, מאחר והיא בינלאומית ויש פה סטודנטים מכל העולם יש גם מגוון מסעדות וטעמים בהתאם. אני חייבת להודות שאני מצאתי עצמי רוב הזמן באותם מקומות- בבוקר בית הקפה שצמוד למלון עם ארוחת הבוקר הבייתית, לאורך היום עם הקפה ועוגת התפוחים הכי טובים בבית הקפה של חנות הספרים העצומה, ובערב במסעדת הנודלס הכי טובה שאכלתי. שאר הפעמים היו צמוד לאיזורי התערוכות בן אם זה במסעדת פיטר ואן הייק, במסעדות ב- Strip S או בפיצות באיזור הקניות.