מפה חדשה ודיגיטלית לסאבווי של ניו יורק: טכנולוגיה המגשרת בין פישוט למציאות
כשהבן שלי חזר מניו יורק והניח על המקלדת שלי את כרטיס המטרו של NY רציתי לעשות במקום רילוקיישן לשם, כזה של שבועיים, רק כדי לנסוע ברכבת התחתית קצת. במקום, התיישבתי לכתוב על המהפכה שעברה המפה שלה ממש לפני שנה בשיא הקורונה, במיוחד כשלפני כמה ימים ראיתי שהמפה הוכרזה בתור מאסטרפיס עיצובי על ידי Fast Company.
לפני שנה, בשיא הקורונה, כשאנשים רצו להגיע ליעדם כמה שיותר מהר מבלי להתעכב ברכבת התחתית של ניו יורק הומה האדם, הושקה לראשונה מפה דיגיטלית של הסאבווי על ידי חברת הדיגיטל Work & Co בעבודה צמודה עם אגף החדשנות של חברת התחבורה MTA. בעולם שהפך דיגיטלי יותר ויותר הגיעה שעתה של המפה להפוך לכזו. במקום מפה בדו מימד נוצרה מפה חיה. מפה שמתעדכנת בשינויים, עיכובים וזמנים בזמן אמת ללא צורך בחיפוש אחר שלטים שמתריעים משינויים.
היסטוריה במילה
קו הרכבת הראשון של הרכבת התחתית נפתח ב-27 באוקטובר 1904, כ-35 שנים לאחר פתיחת הקו הראשון של הרכבת העילית של ניו יורק. ב-1939 כשהעירייה החלה לבנות קו רכבת משלה היא הצליחה להשתלט על כל מערכת התחבורה שהיתה מורכבת מ-2 חברות רכבות ה- IRT וה- BMT ואיחדה את כולם. כיצד הם הצליחו לעשות זאת תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי כשחזרתי מסיור אומנות ברכבת התחתית ב-2019. כעת אני רוצה להתרכז בעיצוב המפה החדשה.
עיצוב מפות – מה יותר חשוב בחווית משתמש ניראות או דיוק של השטח?
נושא עיצוב מפות תמיד היה נושא דיון מרתק בעולם הגרפי. האם כשאנו מעצבים מפות צריך להישאר נאמן לפני השטח? לגיאוגרפיה? או לוותר עליה לטובת הבנה וניראות?
2 המפות שהכי מאפיינות תפיסות מנוגדות אלו הן המפות המפורסמות בהיסטוריה – מפות הסאבווי של ניו יורק – המפות של מאסימו וינלי (Masisimo Vignelli) מ- 1972 והמפה של מיכאל הרץ וג׳ון טוראנאו (Michael Hertz & John Tauranao) משנת 1979.
מאסימו וינלי פישט לחלוטין את המפה ללא התחשבות בפני השטח לטובת בהירות ופשטות. הוא השתמש במראה גיאומטרי שדילג על המבנה בשטח והשתמש רק בקווים ישרים וזוויות של 90 ו-45 מעלות.
מיכאל הרץ וג׳ון טוראנאו הוסיפו מידע, השתמשו בפינות עגולות וזרמו יותר עם הגיאוגרפיה תוך שימוש בקווים מעוגלים, נוסף לגירסה של מאסימו וינלי.
מפה חדשה ודיגיטלית
המפה החדשה, הדיגיטלית, משלבת את הטוב משתי המפות ומציגה גם את תנועת הרכבות הנוסעות, מה שמדגיש את התלת מימד והתנועתיות. הייחוד שבה הוא השכבות. המפה בנויה ממספר שכבות של אינפורמציה על ידי שימוש בזום אין. כל פעולת זום אין חושפת לנו אינפורמציה נוספת מהקווים, לשכונות ולרחובות. בנוסף אנו יכולים לסנן בה דברים על פי צורך כגון קו בודד, נתונים על אותו קו באותו יום או בסופשבוע, ניתן לראות כמה זמן הקו מתעכב והכי חשוב באילו קווים והיכן ממוקמת רמפה עבור בעלי מוגבלויות. התנסות בה תראה לכם שהיא לא כמו Google Map אלא ייעודית ונוחה ביותר.
הסרט - The Map
בסרט הבא, שיצר גארי האסטוויט, ניתן לראות ולהבין את תהליך החשיבה והיצירה מאחורי המיפוי החדש של מפת הסאבווי. צפיה נעימה.
מחשבה ToGo
כשאתם צריכים להסביר למישהו כיצד להגיע לאן שהוא, כיצד אתם בוחרים איזו אינפורמציה להשאיר ואיזו להשמיט? האם אתם עוצרים לחשוב על היררכיית המידע בשעה שאתם רוצים להעביר מסר או חשוב לכם לומר הכל?
האם הסינון הוא על פי עיקר וטפל? של מי? האם הסינון הוא על פי היצמדות למציאות או למה שאנו מסוגלים לזכור על מנת להבין בגדול?
ומחשבה אחרונה – האם ההגיון הזה תקף גם לחיים עצמם?
שלכם בעיצובית מדוברת,
מינה פורטנוב
מינוש איך פספסתי את הפוסט הזה על מפת הסאבווי…
פשוט מרתק! איזה תהליך מדהים עברה המפה לאורך השנים וכמה הטכנולוגיה של היום איפשרה חשיבה מחודשת על המגשת מידע חי ועל חוויה, תודה שהנגשת לנו את הסיפור והמידע, כמי שחיה בניו יורק 3 שנים כסטודנטית אי שם בסוף שנות השמונים, זה מפעים ומרגש אותי במיוחד, תודה אהובה
לא פיספסת יקרתי. לפעמים אני כותבת ולא מפרסמת לעולם שכתבתי. כל אחד ומטרות הבלוג של עצמו. בכל מקרה זה באמת מרתק ומעניין וגורם לי לרצות להיות בניו יורק כבר.
פשוט מדהים! אני מניחה שעכשיו מהר מאוד יעבור גם לשאר חלקי העולם ונוכל להתנסות. תודה על ההצצה.
נכון מגניב? הם ממש השקיעו. בכלל אני מסוקרנת מהתמודדות עם מפות וזו של ניו יורק מרתקת במיוחד. תודה שקראת יקרתי
די זה לא פייר! עכשיו אני רוצה ניו יורק!!!!
זה מרתק תודה.
ריבוש, איזה כיף שגילת את זה. עוד לא פירסמתי בכלל:) מאחלת לכולנו שנחזור לבלות בכל מקום בתחושת בטחון והנאה לצד הטכנולוגיה שמשתכללת.