איפה למדתי אמפתיה ומה הקשר לעיצוב?

מעצבים לא נתפסים כאמפתיים. הדבר האחרון שחושבים עליו בהקשר של מעצבים זה אמפתיה. תחשבו רגע על דמות של מעצב. עכשיו דמיינו אותו. איך הוא נראה? מה הוא לובש? כיצד הוא מדבר? הוא כריזמתי? ביישן? סמפטי? מרשים? מוחצן או נחבא אל הכלים?

רוב האנשים מתארים דמות לבושה שחור, לרוב גם המשקפים, חליפה מחוייטת. לפעמים ההפך הגמור – המראה המאד צבעוני על סף הזרוק. פריט חובה בכל מקרה – נעליים אופנתיות. אומרים על מעצבים שהם אנשים שרצו להיות אומנים, אך הבינו שקשה להתפרנס מכך ופנו לאומנות שימושית – לעיצוב, במילים אחרות. לא אומרים עליו שהוא אמפתי.

אבל מעצב טוב הוא כן אדם אמפתי, ולא רק זאת – אמפתיה היא אחד הכלים החשובים בתהליך חשיבה עיצובית. אותו תהליך שמעצבים משתמשים בו על מנת להיות יצירתיים, לפתח רעיונות, לפתור בעיות וליצור ערך.

מה זו אמפתיה?

אמפתיה זה תהליך רגשי כלפי הזולת, המבטא את המוכנות שלך להיכנס לתוך נעליו, לתוך עורו. היכולת להבין, להרגיש, לשים לב, להיות רגיש ולחוות את מחשבותיו, רגשותיו וסבלותיו של האחר. להזדהות עם מצבו הנפשי מנקודת מבטו.

בסרט ״ברנה בראון על אמפתיה״ ברנה מסבירה בצורה נפלאה מה זה ומה ההבדל בין אמפתיה לסימפטיה.

אמפתיה מתחילה בהקשבה

פתרון מוצלח ויצירתי מתחיל בהקשבה. הקשבה אמפתית. אנו צריכים להקשיב ללקוח. לצרכים, לתקוות ולשאיפות שלו. אנו רוצים לחוות את הקשיים שלו כדי להבין על איזה צורך אנו צריכים לענות. אנו רוצים להבין מה במערכות יחסים שהוא מנהל עובד או גורע. כיצד הסביבה הטבעית שלו משפיעה עליו.

אנו צריכים להבין באיזו סיטואציה הוא כרגע, ובו זמנית לחשוב כיצד הוא רואה את העתיד. המטרה שלנו ליצור שינוי חיובי מהקיים, ולנסות לגשר על הפער בין הקיים לעתיד הרצוי. בשלב התחלתי זה אנו צריכים להחליט:

א. עם מי מדברים.
ב. איך בונים אמפתיה.
ג. איך תופסים את המהות המיוחדת שבסיפורים, כדי שיהפכו בסיס לרעיונות אותנטיים ורלוונטים.

איפה למדתי הכי טוב להיות אמפתית ?

אמא שלי היתה 6 שנים בבית סיעודי (כתבתי על כך כאן). כשאתה מסתובב במקומות שחולי וזיקנה השתלטו עליהם, אתה מוצא עצמך מול אנשים חשופים. אתה מיד מפסיק לשפוט אותם לפי הבגדים שלהם או המדים שלהם – כולם נראים לרגע זהים עד שאתה מתחיל להקשיב. ואז אתה מוצא שטון הדיבור שונה, הדברים שהם בוחרים לדבר עליהם אחרים, הבחירה מתי לעצור ולנשום או להאנח ולסיים משפט אינם דומים. וכל בחירה כזו מרמזת על משהו אחר. הרבה פעמים אתה צריך למצוא את השאלות הנכונות. הרבה פעמים אתה מבין שמה שנתפס בעיניהם כבעיה זו לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית חבוייה מתחת למילים. ואתה מוצא עצמך מוקף בהרבה בעיות ומרב חשק להיות חלק מהפתרון, אתה משתדל בכל מאודך להאחז במילים שיהוו את האור. האור בקצה המנהרה. התקווה לעתיד טוב יותר. האור שיעזור לך לעזור להם.

אז איך אמפתיה קשורה לעיצוב?

עיצוב צריך לענות ולתרגם צורך של האדם עבורו אנו מעצבים. על מנת להבין באמת אותו אדם רוצה, אנו נעזרים באמפתיה. אנו נכנסים לנעליו. ללא אמפתיה לא ניתן לעצב. עיצוב לא יכול להיבנות מתוך מחשבה מה לנו נראה מתאים.  על מנת למצוא פתרון אמיתי עלינו להכנס לעורו. אנו צריכים להקשיב ולהבין מה באמת מציק לאותו אדם, איזה חוסר רגשי קיים בו שמחפש מימוש. כשאנו מדמיינים עצמנו בסיטואציה, בהלך הרוח, בנסיבות שאותו אדם נמצא ומתנהל, רק אז אנו מסוגלים להגיע לתובנות מקוריות על העולם.

האמפתיה מנפחת את מזרון האוויר

לא משנה איפה אתה ומי אתה – כולנו זהים. לכולנו רגשות, בעיות, צרכים וחלומות. כולם יודעים את זה. מעט משתמשים בזה כנקודת מוצא לפתרונות. חברה אחת שבחרה להקשיב ולהשתמש באמפתיה ככלי לפתירת בעיות היא חברת Airbnb.

Airbnb – הסטארט-אפ, שהפך את תעשיית המלונאות על פיה וששווה היום 20 מיליארד דולר, לא תמיד היה כזה. החברה, בראשותם של בריאן צ’סקי וג’ו גבי בסן פרנסיסקו, החל בהשכרת מזרון אוויר בסלון התקדמו להשכרת חדרים בכנס ועדת גרפיקאים ענק בעיר ואז נתקלו בקשיים.  בכתבה של Fast Company מסופר מה קרה כשתכנות ושיווק רגיל לא עבדו. ג׳ו גבי, אחד המקימים, מספר: לפתע אתה מוצא עצמך בלי מספיק לקוחות, אתה מבין שכל מה שחשבת שידעת שגוי, כולם חושבים שהרעיון שלך מטורף. אתה מגיע למה שנקרא במחזור החיים של סארטאפ "שוקת הצער". זהו זמן עגום ואתה רק חושב איך להתרומם מהקרקע.

איך הם יצאו מזה? בעזרת אמפתיה. ״התארחנו אצל הלקוחות שלנו, היינו כל כך קרוב לאנשים שהיינו צריכים לעצב עבורם שהיה זה ממש רגע הארה של אמפתיה. הם לימדו אותנו כל כך הרבה ששום סקר מקוון לא היה עושה. על ידי קרבה כה גדולה ללקוחות שלנו היינו מסוגלים להקשיב לצרכים שלהם ולאחר מכן לעצב עבורם מוצר שהם אוהבים”.

בעיצוב כמו בחיים

אמפתיה היא אבן יסוד בבניית מערכות יחסים טובות בחיים. בתהליך העיצוב פי כמה. אמפתיה היא רכיב חשוב בתהליך החשיבה העיצובית – המתודולגיה שמעצבים עובדים איתה. אם לא באמת ננסה להכנס לנעלי האחר, מעבר לרק להקשיב למה הוא אומר, אם לא ננסה להבין מה באמת מציק לו – לא נוכל לעצב פתרון הולם, לא נוכל להפעיל רגש, ולא נגרום לשינוי המיוחל. בואו ננסה לחזק את שריר האמפתיה. מקסימום יצליח.