חלפו שנתיים מאז שחזרתי מהמסע לפולין עם בני הבכור שגיא ושכבת י״א, אורט גבעתיים. נדמה שדבר לא השתנה. הדיון הטעון אודות המסעות לפולין נותר כשהיה, רק הפך קולני יותר, ממש כמו מדינתנו. יותר מ-70 שנה חלפו מאז קריסת הרייך השלישי ואנו עדיין מנסים להבין, לזכור לנסות להרגיש את ההסטוריה, חלק מזה גם בעזרת מסעות לפולין.
בעד או נגד?
כשחזרתי נפגשתי עם חברים ולקוחות, ובהתלהבות שיתפתי אותם בסיפורים מהמסע. להפתעתי רבים הביעו התנגדות: ״זו שטיפת מוח״, ״מספיק גדלנו על כל סיפורי השואה״, ״זה מסע לאומני מדי – הכול כדי שיתגייסו ליחידות צבאיות״ ועוד שכאלה. הופתעתי. ידעתי שהנושא טעון ושלא כולם בעד, אך תמיד תליתי את הסיבות בעלויות הכספיות. לא תארתי מה תהיה עוצמת ההתנגדות.
הבנתי כי חלק מההורים לא באמת ידעו מה מתרחש במסע. חלקם לא יצאו למסע כזה, חלקם שמעו חלקי סיפורים או נחשפו לחלק קטן מהתמונה הכוללת. הרבה היו מפוחדים מהלא נודע. גיליתי גם כי חלק מבתי הספר כלל לא מרשים להורים להצטרף. אלו שכן מרשים מנהלים דיון מהו תפקיד ההורים המלווים במסע.
מי יזכור את הזוכרים?
כולנו מחוייבים להעביר את הזכרון לילדינו כדי שיעבירו את זה הלאה ובדרך המתאימה להיום.
כיום, בעולם בו הכול אינטראקטיבי, עולם בו הנוער יכול לעשות מספר פעולות בו זמנית- לצפות בסרט בטלוויזיה, לשלוח הודעה ולפתור תרגיל במתמטיקה – אין סיבה שלא יקשיב להיסטוריה של העם היהודי ומיד אחר כך יערוך קניות. אין השני מפחית מחשיבות הראשון. אין מה לעשות, שום מוזיאון בארץ, ושום טיול בין אובייקטים תלויים על קיר, לא עושים את זה. עושה את זה הביחד, הקור החודר עצמות, המראות הקשים, החברים והחוויה. שום מקום אחר לא מעורר שאלות על מיהו אדם טוב, והיכן עובר הגבול בין טוב לרע. שום מקום אחר לא מעורר בצורה טבעית דיון על דילמות אנושיות.
קיימים טיעונים נגד המסע כגון העלות הגבוהה וכמות הילדים. יתכן שאין להוציא את כל השיכבה משום שיש המתנהגים בצורה מחפירה וזה נהפך לטיול שנתי (תודה לאל שאורט גבעתיים היו נפלאים). כיצד המדריכים הטובים שמורים להדרכות בחו״ל? מישהי אף אמרה כי עדיף לקחת את הכסף ולעזור לניצולי שואה במקום המסע. אינני מנסה לשכנע אף אחד, אלא רק לסכם את שחוויתי, לתעד ולהביע דעה אישית. ברור שגם כיום, המסע אינו מושלם. מה שאני מנסה לומר הוא, שיש המון כוח ועוצמה במסה של נוער שעומד שם, הרבה יותר מקומץ נבחרים, ומוכיח כי אכן ״עם ישראל חי״.
כהורה מלווה רציתי להודות לאורט גבעתיים שמברך הצטרפות הורים. ההצטרפות שלנו מאפשרת שיח ודיאלוג בקרב קהלים רבים, שקיפות מירבית, וחינוך לקהילה הבנויה נכון: הורה – תלמיד – מורה. הורה שנחשף למסע הוא עוד סיפור שעובר הלאה.
עבורי לעמוד מעל בורות ההריגה, לצפות בילדינו מחובקים עם חברים, לשמוע עדות ומנגינה, ולהיות איתם ביחד, כשכולנו צועקים מכל הלב ״עם ישראל חי״, ושרים בגאווה את התקווה, היתה חוויה מטלטלת. הרגשתי גאווה בכל בליבי. הרגשתי צמרמורת בכל עצמותי ממילים אלו. לראשונה מזה זמן היתה משמעות למילים. חזר הרגש. הם שידרו משהו אמיתי, אותנטי, ערכי ובעל משמעות. ואיך שהילדים צעקו שם מכל הלב והנשמה – רק מי שעמד שם חש בהבדל.
מעצבים היסטוריה וויזואלית – יצירת האלבום
שבוע אחרי החזרה לארץ החלטתי שעשרות התמונות לא יקברו בתיקיית מחשב אלא יאספו לאלבום מסודר. בהתחלה חיפשתי אלבומים באינטרנט. לקבל השראה ולראות מה כבר עשו בנושא. האלבומים שמצאתי היו שטנץ של מסעות. אותן תמונות קבוצתיות (כאלו שחייבים להראות, כי אחרת יגידו שלא היינו שם ). פתיח של המנהלים וקצת מאד על המקומות וההיסטוריה.לא כך דמיינתי את האלבום. רציתי משהו שיספר את כל מה שסיפרו לנו. כתבתי על האדריכלים של האנדרטאות, על משלים וסיפורים של מקומות, צילמתי את סעודת השבת, את ימי ההולדת לילדים שיום הולדתם חל במסע ועוד ועוד. חיפשתי השלמות לדברים שלא זכרתי או לא הייתי בטוחה בהם ותוך כדי שיטוט באינטרנט נסחפתי והוספתי חומר נוסף שנראה לי רלוונטי. כל החומרים אוגדו לאלבום מקיף שסודר בסדר כרונולוגי, עם אפשרות לעבור מיום ליום וחזרה על ידי לינקים. צרפתי מפות על מנת לתת תחושה של מיקום בתוך פולין. למעשה מי שירצה לערוך את המסע בעצמו יוכל להתנייד עם אלבום זה. שום תמונת ילד לא נותרה בתיקיה. כדי שכל אחד יוכל למצוא את עצמו שם. לבסוף העלתי את הקובץ בצירוף מספר סרטים לרשות כולם כדוגמת הסרט הבא מיער הילדים (הסרט בכוונה מתחיל ללא קול).
האלבום
אלבום זה הוא סיפור המסע שלי לפולין כהורה מלווה עם תלמידי י״א, אורט גבעתיים. זהו אלבום של כ-700 עמודי תמונות, מפות, הסברים ועשרות סיפורים היסטוריים, המספר את סיפור המסע. סיפור על ימיה המפוארים של הקהילה היהודית, על תרבותה העשירה לפני המלחמה ועל פולין. זהו סיפור על החסידות, על הציונות ועל העם היהודי, המעלה סוגיות לגבי עתידנו. זהו מסע של פרטים ושל קבוצה, מסע של זכרון והנצחה ומסע אל האנושיות וגבולותיה.
כוונת האלבום לתעד ולספר על המקומות שהיינו, על הביחד של הילדים ועל הדברים שנחשפנו אליהם, הכול במטרה להעביר את חשיבות המסע. להעביר הלאה את ההיסטוריה העשירה שלנו. שלא נשכח. סוג של סיפור מדור לדור.
כיצד רואים את האלבום?
לחיצה על הלינק PolandJourney2014 תפעיל את המצגת. המצגת תעלה בחלון נפרד כקובץ PDF ואם תרצו תולכו לשמור אותה במקומה. צפייה מהנה.
שימו לב כי האלבום בפורמט PDF עם לינקים אינטראקטיבים. במידה ולא מותקנת על מחשבכם תוכנת Acrobat Reader עליכם להתקין אותה (התוכנה חינמית) על ידי לחיצה על הקישור הבא: https://acrobat.adobe.com/il/en/products/pdf-reader.html ורק אז יעבדו כל הנילקים הפנימיים.
אני מאמינה
אחרי שצעדתי במחנות, צפיתי במראות קורעי הלב ודמעתי עם הילדים, חזרתי משם חדורת אמונה בחשיבות המסע, בנוער הנהדר שלנו, ובידיעה הברורה כי הביטוי ״אין לנו ארץ אחרת״ כבר לא ישמע כבעבר. אני רוצה להאמין שהסיפור הוויזואלי שסופר באלבום והשיח שהתעורר בעקבותיו יהוו סוג של סיפור שמעבירים הלאה. אני גם מקווה שכשיראו – יבינו. יבינו כי ההצטרפות שלנו, כהורים מלווים, מאפשרת דיאלוג בקרב קהלים רבים יותר, שקיפות מירבית, וחינוך לקהילה הבנויה נכון: הורה – תלמיד – מורה. הורה שנחשף למסע הוא דף בספר העם היהודי. אני מדמיינת הורה וילד שיעצרו ויתעכבו על תמונה או על הסבר וימשיכו לספר את ההסטוריה מדור לדור – הדרך הטובה לשמר את הזכרון האנושי. אז תעבירו את זה הלאה…
אין בכלל ויכוח על חששיבות המסע לבני נוער.
כבת ליוצאי שואה אני חושבת שזה מסע הכרחי ומה שכתבת הוא מסמך תיעודי חשוב!! כל הכבוד על ההשקעה.
אני רציתי לנסוע..לא הורשיתי וכמה אני מצרה על כך.יש לי עוד 2 הזדמנויות עם הקטנים..
ליאתוש, עוד 2 זו הזדמנות נהדרת לסוע 🙂
וואו מינה, כזה עוד לא ראיתי! איזה אלבום יפה, מושקע, מקיף, מרגש! יוצא מן הכלל. תודה רבה ששיתפת.
אני חייבת להגיד שאני יצאתי למסע כנערה וכבר אז היו קולות נגד. המסע זכור לי כחווייה מכוננת ומעצימה שלא הייתי מוותרת עליה. כולם התנהגו למופת וכן, היו גם צחוקים של שחרור ורגעים מהנים, שזורים לצד העצב והזעזוע. ובעלי שהוא בין היתר גם מחנך בתיכון, יצא למסע בפעם הראשונה בתחילת השנה הזו, עם נוער הסלפי, והרגיש אותו דבר. אני חושבת שהעניין של העלות הוא אכן בעייתי, ומצד שני קשה להוריד מחשיבות המסע וערכו.
מסכימה עם כל מילה. תודה יקירה.
מינה כתבת יפה , מעורר מחשבה, כשבתי נסעה לפני שנה לא חשבתי בכלל להצטרף עכשיו אחרי שקראתי את מה שכתבת אני מתחילה לחשוב אחרת. והאלבום שלך אני לא חושבת שיש לי מילים לתאר את ההערכה שלי להשקעה שלך לטובת כולם בנושא הכל כך חשוב הזה.
תודה רבה. היה חשוב לי להסביר שהמסע לפולין הוא מעבר ל״סיור מחנות״ . עם הצוות הנכון הוא נוגע בהרבה מהתרבות היהודית ומדיון בשאלות מוסריות שהופכות אותנו לאנשים.
כמו תמיד – אוהבת לשמוע אותך ואת דעתך. פוסט חשוב מאד
תודה יקריתי.
תודה על זווית הראייה שלך, גם אני לא הצלחתי לגמרי לגבש דיה על המסעות, אם הם תורמים או מזיקים. אני שמחה לשמוע על החוויה העוצמתית שהיתה לך ואני מרווה לזכור את זה כשיגיע הזמן של מעיין לנסוע.
תודה נועה. אני מקווה שאת שמעיין שלך תגדל כבר יסיקו את כל המסקנות המתבקשות ורק מורים ראויים יעבירו את המסעות האלו.
מעניין. מרגש. מלמד. אסתטי וייחודי.
ממש כמוך.
תודה שלי. הסמקתי.
מינה יקרה – כתבת כל כך יפה ואני כל כך מסכימה איתך. הייתי בפולין במשלחת נוער לפני 24 שנים – המסע הזה השאיר בי חותם ועיצב את השקפת עולמי כמבוגרת. אין קשר בינו ובין תהליכי ההקצנה והלאומנות – אלו מגיעים ממקומות אחרים.
תודה שאת כותבת את הדברים. כל כך הרבה התלהמויות יש בנושא הזה שזה פשוט מזעזע ולא קשור ולכן כה חשוב להציג גם את הצד הזה בסיפור.
איזה אלבום מינה, מושקע, עשיר מעמיק. כל האיכויות שלך
תודה שלי. רק הארתי את הדברים
מינה, האלבום מאד מיוחד ומאד מושקע. רואים דרכו כיצד המסע השפיע עליך. אני מסכימה איתך שנוכחות של מבוגרים/הורים במסעות הללו היא חיונית.
תודה מיכל. אכן וכתבתי גם לנויה חייבים להגדיר גם את תפקיד ההורים כי ראיתי כיצד אני ועוד הורים כמוני פועלים שם לעומת הורים אחרים וגם זה בעייתי אבל נפתור פרה פרה.
תודה ששיתפת והארת . בשבוע הבא הוזמנתי לבית הספר של בתי תלמידת יא לקבלת מידע אודות נסיעתם לפולין. חיזקת נושא שאכן שנוי במחלוקת אך עם האופן שאת תיארת את המסע המשותף הרי שמרגישים בברור שאת המשא הזה נכון ומדוייק לשאת. גם לתחושתי אין לנו מדינה אחרת ומסעות מעין זה מעלים תהיות איך ליצור אצלנו בארץ היום, כשיגרה, חיים טובים ובטוחים.
בהצלחה. ואם את רוצה שאאיר את הנושא מכיוון ההורים המלווים אשמח להגיע. זה מאד מאד חשוב ! גם זה משרד החינוך לא פתר עד הסוף והכול תלוי באופי ההורים המצטרפים למסע.
מרתק מינה, בתור מי שהיתה שם גם בבגרותי אני יודעת כמה יקר ערך להיות שם כנער. לחוות ולגדול עם המראות והידע הזה שאולי אצלי היה חסר, אחלה יומן מסע. כל הכבוד
מלוש. כל כך התרגשתי מהפוסט שלך גם. כמה נכון מה שכתבת. תודה.
מינה כל כך ריגשת אותי עם הפוסט הזה. צריך להפיץ אותו כדי שכולם יבינו איך זה מרגיש משם.
לכי על זה ותפיצי. אני קוראת תגובות שבעד הביטול ומתפלצת. אנשים שוגים אפילו בעובדות היסטוריות!
את משהו מיוחד מינה. מדהים לראות איך כשמשהו נוגע בך, את דואגת שכל הסובבים ירגישיו ויתרגשו כמוך.
זכיתי שאני חלק מסובביך.
רותם איזו מקסימה שאת. ריגשת אותי במחמאותייך. נשיקות
מינה, אלבום מקיף ויפה שנותן הצצה למסע שעברתם ומצליח להעביר את הרגש ואת התהליך שנוצר שם ביחד וכל אחד לחוד.
חשוב שהעלאת את זה שוב , אל מול הסרט מחנה משותף כדי שתיהיה עוד נקודת מבט והפעם מצידו השלישי של המשולש , של ההורה, וכיצד המסע פותח את הנוער בפני שאלות שעוסקות בקיום שלהם, בטיב האדם ובמה שמובן ואינו מובן מאליו.
תודה על המילים והתמונות.
דנה
דנהלה, תודה לך שקראת שהגבת זה כל כך חשוב. כל כך הרבה מתנגדים למסע מהטעמים הלא נכונים. צריך לשנות חלק מהמורים וההדרכה ולא את המסע. לנו היו מדריכים פרטיים!
נזכרת עכשיו שהראית לי את זה לפני שנה כשישבנו לשתות קפה. כבר אז הערצתי אותך על זה. מדהים. מרתק. מחנך. מלמד. מרשים ומרגש ביותר. את עשויה מחומר מיוחד..
תודה יקרתי. כשהוצאי את זה הייתי בטירוף ללמד את כולם אך זה די נזנח עד הערב עם הסרט על המסעות שפשוט הייתי חייבת להוציא את זה לאור/ לבלוג