זוכרים ששיחקנו בחבל? בגולות? כמה המשחק אז היה במסגרת שפויה, אפילו התחרות שבו. כמה שיתפנו פעולה, פעלנו כצוות, היינו תמימים ונהננו ממה שיש בצורה אמיתית ושמחה. מה שנראה לנו ברור מאליו תועד בסדרת סרטים תיעודית בשם: ״The Nature of the Game״ של פרנסיס אליס המייצג את הביתן הבלגי. 

זוהי תערוכה של וידאו ותמונות בהם רואים משחקי ילדים מכל העולם עם המון מכנה משותף בינהם. בסרטים קיימת חזרה לשורשים, לנאיביות, לפשטות ולאותנטיות, הקיימים במשחקי ילדי, גם אם הם לא תמיד מתקיימים על רקע של עולם טוב ומיטיב.

קיימים משחקים מוכרים אך שלא ראינו אותם במקומות בעולם כמו קפיצת חבל ביפן או משחק גולות ומנקלה בקונגו, לדוגמה קיסולו (Kisolo) הוא אחד מעשרות ואריאציות של המשחק הגלובלי – מנקלה. ויש משחקים לא מוכרים כמו משחק חגבים מוונצואלה או תחרות חלזונות בגשם שתכף אספר עליהם.

מאז 1999 אליס מצלם ילדים משחקים במרחבים ציבוריים במקומות כמו אפגניסטן, בלגיה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הונג קונג, מקסיקו ושוויץ. כל סרט מתחיל במחקר וגישוש ראשוני המבוסס התבוננות ותיעוד. כל סרט הוא דרך ליצור קשר עם מקום ולקבל הבנה ראשונית של הקודים החברתיים-תרבותיים שלו. סרטיו מתעדים (באופן אתנוגרפי) את כוחה של המסורת התרבותית ואת העמדות האוטונומיות של ילדים, אפילו במצבים המסוכסכים ביותר.

חמש אבנים, נפאל

תיעוד משחקים לפני שיאבדו בעולם דיגיטלי

כיום במעבר לעולם הדיגיטלי פרנסיס אליס והאוצרת הילדה טירלינק רצו ללכוד ולתעד משחקים אלו לפני שייעלמו.

משחק הוא משהו טבעי, משהו שאנו מגלים ולומדים באופן אינסטינקטיבי בילדותנו.  משחק הוא צורך אנושי חיוני בדיוק כמו לאכול או לישון. יש להבין את משחק הילדים כמערכת יחסים יצירתית עם העולם שבו הם חיים, החושפת ממד חברתי-פוליטי.

הרעיון לכך הגיע מהיצירה ״משחקי ילדים״ של ברוגל מהמאה ה-17 ומשיר פלמי מאת סופר אנונימי משנת 1530, שבו משווים את האנושות כולה לילדים שקועים לחלוטין במשחקיהם ובדאגותיהם הטיפשיות.

קפיצת חמור, אפגניסטן

מירוץ חלזונות - בלגיה

בתחרות החלזונות הילדים צובעים בצבעים שונים את גב החלזון ומעודדים אותם במירוץ לקראת קו הגמר. ברור כי זהו משחק של סיכויים לא שווים, במיוחד כאשר החלזונות שלך אינם אלופים מאומנים, אלא נקטפים באקראי מקיר ובכל זאת הילדים מאמינים שעם עידוד נכון וקריאות אהבה הם יגרמו לחלזון שלהם לנצח. בהמשך לאט לאט כולם נשטפים במי הגשם.

לצפייה בסרטון

מירוץ חלזונות - בלגיה

משחק החגבים - ונצואלה

בתוך עשב וסבך מחפשים בנות ובנים אחר חגבים שכמובן מוסווים היטב. כאשר הם מתארים אותם הם תולשים את רגליו האחוריות ומשאירים את כנפיו. כל ילד משליך את החגב שלו לאוויר, שם הוא מתנופף אל השמיים מעל פניהם ההפוכות של הילדים המדלגים והמסתובבים תחתיו. החגב מן הסתם,  לא מסוגל לעוף רחוק כך שהוא ייפול בקרוב וייתפס שוב. המנצח הוא השחקן שהחגב שלו נשאר הכי הרבה זמן באוויר.

לצפייה בסרטון

משחק הצמיגים של ילדי קונגו במכרות הקובלט

מעל העיר לובומבשי (Lubumbashi) מתנשאת ערימת הסיגים של מכרה הקובלט Étoile du Congo. המדרונות התחתונים שלו מסוננים היום על ידי ציידי ליתיום שמסכנים את חייהם כדי להאכיל את שוק הסוללות העולמי שלנו. הסרט נשען על ניגודים דרמטיים – דמויות בהירות זעירות על רקע חושך, ילד שבקושי רואה מעל הצמיג האדיר שהוא נלחם לדחוף במעלה הגבעה, ואז פרץ האדרנלין של התגלגלות בתוכו! שיר הילדים “דוחפים, דוחפים” שהם המציאו כדי לפתור בעיות פוסט-תעשייתיות, נותן בהם אמונה לעתיד של קונגו.

לצפייה בסרטון

"אני חושב שאנחנו, כמבוגרים, צריכים להיות נאמנים לילדים שהיינו"

קפיצה בחבל, סין

בעוד שחלק מהמשחקים קשורים למסורת ולטריטוריה מסוימת, ישנם הרבה משחקים אוניברסליים. מבחינתו לכאורה אין חוקים וגבולות במשחקי ילדים, גם במצבי קונפליקט. אליס עצמו מספר למעשה גם על המאבק האישי שלו, בין מה שניתן לייצוג ומה שלא. מבחינתו אומנות היא סוג של פעולה המכניסה משמעות במצב שהפסיק להיות הגיוני. וכמו שאליס הצהיר: “אני חושב שאנחנו, כמבוגרים, צריכים להיות נאמנים לילדים שהיינו”.

לצפייה בכל הסרטונים של משחקי הילדים של: Francis Alÿs

מחשבה ToGo

מה כדאי לנו ללמוד ממשחקי הילדים? היכן מתחילה ומסתיימת האחריות שלנו כהורים בסביבה שאותם ילדים משחקים? כמה אנחנו יכולים לשפוט אותם בעיניים לא של המקום והתרבות?  האם הם יעלמו ממש בקרוב בעולם הדיגיטלי?

שלכם בעיצובית מדוברת,
מינה פורטנוב

לחצו על אחת התמונות וגלו את הסיפור מאחוריה

2 Responses

  1. מאוד מעניין אני לקראת ביקור בביאנלה בוונציה ועשית לי הכנה מאין כמוה.
    תודה לך
    נורית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא

דילוג לתוכן