הביתן הפולני: ארמון טלאים המקסים מחדש את העולם
בית » מחברת מחשבות » נסעתי לטייל » הביתן הפולני: ארמון טלאים המקסים מחדש את העולם
אחד הביתנים המרשימים ביותר ושהילכו עלי קסם היה הביתן הפולני. ארמון עשוי רקמת טלאים עצום ומרהיב שנוצר בידי האמנית מלגורזאטה מירגה-טאס (Malgorzata Mirga-Tas).
מלגורזאטה היא ממוצא ״רומי״ – תת תרבות של משפחת הצוענים. היא ילידת פולין ולמדה אמנות בקרקוב. עיקר האג׳נדה שלה – עירעור סטריאוטיפים שליליים על הצוענים.
אתם צריכים להבין שבהקשר הצועני מדובר פה על מהפך – לראשונה מזה 120 שנה נבחרת אמנית צוענייה לייצג מדינה. עד היום הם פעלו תחת הדגל הרומני משום שנחשבו כאומה חסרת גבולות. השנה הצועניה מייצגת את פולין, בה נולדה.
הצוענים מונים, נכון להיום (2022) כ-12 מיליון איש ונחשבים למיעוט העתיק והגדול באירופה. 30,000 מהם בפולין.
כיצד בנוי ארמון הטלאים?
הארמון עשוי 12 חלקים כשכל חלק בנוי מ-3 חגורות. החגורה התחתונה זה חיי היום יום. האמצעית 12 החודשים שהם המזלות ונמצאים מאז ומתמיד והחלק העליון זה סיפור מסעם המיתולוגי של הצוענים לאירופה מהמאה ה-14. למרות שחלק מהדימויים מבוססים על הדפסים מהמאה ה-17 מלגורזאטה בוחרת להציגם קצת אחרת משום שמבחינתה היו מזלזלים. כולם בעלי נרטיב הגירה מתמשכת.
מלגורזאטה בנתה לנו ארמון. עשוי ממה שנזרק, נדחה, הושלך הצידה, הארמון שלה הוא תוצר של שתי ידיה ומשפחתה שעזרה לה – באחת התמונות רואים אותה, את דודתה ואמה רוקמות את התמונה המופיעה בחלק העליון של אותו קיר. כולם עזרו במלאכת רקמת הטלאים. למעשה קיימת פה פעולת מחזור של שנים – הבגדים הופכים לטלאים שמהם הם בונים את עולמם ובו זמנית הבגדים אוצרים בתוכם מסורת וסיפורי עבר של שנים.
במשך שנים נשים צועניות בנו בתים וארמונות בד עבור המשפחה והאהובים שלהם. דרך מקומות העצירה שלהם ותוך כדי תנועה, פנים האוהל בו התגוררו היה עשוי מטלאים, משטיחים ארוגים, שמיכות וכריות. זה היה הבית. הבית נבנה במו ידיהם. כחלק מהקיום הוא שימש אותם גם בזמנים קשים. זמנים בהם אבותיהם גורשו ונרדפו ממקום למקום, ותוייגו כאנשים כופרים וככאלו שאסור לשהות במחיצתם. מבחינת מלגורזאט כל האלימות התרחשה כי לא טרחו להכיר ולהבין אותם. עכשיו יש במלאכתה סוג של סיפור לעולם מי הם ומה המורשת שלהם.
תפיסת הבית והכרה בעבודת הנשים
תחושת הבית נבנתה על נחלת הכלל. הצוענים רואים בכך שמירה על גוף ונפש יחד. כל בן אנוש זקוק לקסם ולהיקסמות. לנו נדמה שהם באים ברגעים מיוחדים אבל מבחינת מלגורזאטה הם נמצאים בעבודות היומיום.
גם התבוננות בדימויים פרקטיים של עבודות הבית כבישול על אש וגידול הסוסים או בעבודות סטריאוטיפיות כגילוי עתידות מגלה לנו את הקסם. וקסם זה הוא הדרך בה הצוענים שמרו על עצמם – בחיבור כל העולמות. מי שהוביל את הרוב הן הנשים בקהילה.
כך שכל עבודת הטלאים למעשה מציגה את הפמיניזם הצועני במשפחה – רב-דורית, מכל המינים והגילאים, עובדים יחד כדי ליצור בית, להביא קסם גם בעבודה יומיומית, עם קשרים אנושיים ולא-אנושיים בין הסוסים, הכלבים והתרנגול.
מחט לא הורסת. מחט מתקנת
עבודת הטלאים של הארמון של מאלגורזאטה מירגה-טאס היא תרומתה לעולם, זה סוג התיקון שלה. היא נותנת לנו בית. לדברי סילביה פדריצי, האוצרת, הקסם המחודש נוצר על ידי הפיכת העבודה הפרודוקטיבית לניראית, החזרת האנשים לפוקוס, החיים המשותפים כפמיניסטיות וכקהילה.
בשיחה עם האוצרת, היא אומרת משהו מאד חזק: ״מחט לא הורסת היא מתקנת. חלקים ובדים שנראים לא קשורים, בדים וטקסטורות שנדמה שאין ולא יהיה קשר בינהם יכולים להתחבר יחד לכדי תמונה צבעונית שלמה והרמונית״. והיא מוסיפה שיש פה רבדים על רבדים משום שגם הבדים בהם מאלגורזאטה משתמשת עברו גילגולים ונושאים עמם עשרות סיפורים מבנגלדש ועוד, לפני שבכלל הגיעו לידי היצירה.
הביתן הזה, ועבודת הקסם מחדש, הם דימוי נגד לנוכח הדרות חדשות, אלימות חדשה ומגיפה מתמשכת. אנו זקוקים לקסם המחודש שהביתן מציע, שנעשה על ידי נשים, על ידי צוענים, לכולם. עכשיו יותר מתמיד. עבודה זו מייצגת אפשרות, פתיחות ועתיד שפולין מציעה לעולם באמצעות עבודתה של מאלגורזאטה מירגה-טאס והביתן היפהפה הזה שיצרה.
שם התערוכה והספר
שם התערוכה ״להקסים מחדש את העולם״ מתבסס על ספרה של סילביה פדריצ׳י מ- 2018 בשם:
Re-enchanting the World: Feminism and the Politics of the Commons , ספר בו לנשים יש מקום מרכזי ביצירת עולם טוב יותר ועל כך בהרחבה בספר שאני מצטערת שלא רכשתי. מהרבה נושאים בספר עולה אופטימיות נחוצה בימים אלו:
- אנו גורמים לפרחים לפרוח.
- אנו עושים קסם.
- אנו יוצרים את העתיד.
- אנו חונים ביערות שנמנעו מאיתנו במשך מאות שנות קיומנו
- אנו בונים ארמונות בכל מקום שאנחנו נמצאים
- אנו מביאים יופי לעולם הישן
- אנו יוצרים אותו מחדש, הופכים אותו לקסם מחודש, למען כולם
ועוד קצת על האמנית וכיצד נראה הביתן בביאנלה
מחשבה ToGo
מחט לא הורסת. מחט מתקנת. חיבור חלקי בד, טלאים עם טקסטורות שונות שנדמה שלא יתחברו לעולם יכולים ליצור תמונה, סיפור, מיוחד עם הד עצום מעבר לכל מחשבה. ואם זה קורה בבדים, תחשבו מה יכול לקרות עם אנשים?
שלכם בעיצובית מדוברת,
מינה פורטנוב