״ארכיאולוגיה של השתקה״ – קהינדה וויילי בביאנלה לאמנות ה- 59 בוונציה

לפעמים את נכנסת לתערוכה ונדמה לך ששום דבר לא התחדש. דימויים הירואיים ראית כבר בתולדות האמנות ואת מזהה בהרבה מקרים מאיפה הם נלקחו. אבל אז את קולטת – הגיבורים הם אפרו-אמריקאים. חתיכת חידוש. לפתע התבוננות בפרטים קטנים כמו סוג נעל, מה יש לה ביד, איזה בגדים אותה דמות לובשת חושפת שאולי התנוחה הסטורית אבל כל השאר כאן ועכשיו. זה מותג של נייקי ונעל של אדידס (או הפוך). זה אייפון ועקב של פומה. ואז את מחילה לחשוב. לחשוב זהות, הסטוריה, תולדות ההסטוריה, מידור והאדרה, גיבורים ונרטיבים. מה זה אומר בעצם. למה לא ראיתי דמויות כמו אלו לאורך ההסטוריה? נושאים של ייצוג שהפכו טבועים בנו מתערערים וגורמים לנו להתבונן על העולם מחדש. והצבעוניות, אוי הצבעוניות מסנוורת בכל מבט.

Kehinde Wiley: An Archaeology of Silence

זוהי תערוכה של קהינדה וויילי. בתערוכה ווילי מדגיש את האכזריות של העבר הקולוניאלי, האמריקאי והעולמי, תוך שימוש בשפה הפיגורטיבית של הגיבור שנפל. התערוכה כוללת אוסף של ציורים ופסלים מונומנטליים על מותם של גברים שחורים בכל העולם וכיצד כעת בעידן הדיגיטלי ובטכנולוגיה הקיימת התקשורת העולמית חשפה את הזוועות הללו שפעם הושתקו. אומר ווילי: “זו הארכיאולוגיה שאני חושף. רוח הרפאים של אלימות משטרתית ושליטת המדינה על גופותיהם של צעירים שחורים וחומים בכל רחבי העולם”.

הדיוקנאות מציגים גברים ונשים שחורים צעירים בעמדות פגיעות ומספרים סיפור של הישרדות וחוסן. הם ניצבים כאנדרטה לסיבולת והתמדה מול הפראות. יש פה ניגודיות מאד חזקה של טרגדיה מול יופי הצומח ממנה.

הגיבור שנפל הוא אפרו-אמריקאי

מבחינה חזותית התערוכה משאירה רושם חזק מאד. שילוב הדמויות האפרו-אמריקאיות על רקע צבעוניות מהפנטת ומיוחדת והדרך בה הן מוצגות משאירות אותך פעור פה. הכניסה היא דרך חלל שחור ולוקח כמה רגעים להסדיר ראייה. במרכז כמה פסלים שמוארים מלמטה ומעצימים את היצירה. התמונות התלויות מסביב מוארות מלמעלה. הקונטרסט בין הדמויות האפרו-אמריקאיות לרקעים כל כך דרמטיים שהכל נראה גדול מהחיים.

מיהו קהינדה ויילי

קהינדה ווילי (Kehinde Wiley) הוא אמן אפרו-אמריקאי המפורסם בשל ציורי הדיוקנאות ההירואים המיוחדים שלו. הדיוקנאות האפרו-אמריקאים מצוירים בהשראת ציורים הירואיים הלקוחים מתולדות אמנות אירופאית ואמריקאית מהמאה ה-17-19 כאשר הוא מחקה את התנוחה של הדמות אך מוסיף לה רקעים בצבעוניות ססגונית ועזה, לצד שילובי פריטים עכשוויים, בעיקר מעולם הצריכה וההיפ פופ. אומנם יש לכל הציורים נוסחה זהה – התנוחה והרקעים, אך שילובי הצבעים שלו כל כך מיוחדים ורבים שהתחושה היא שאנו רק רוצים לראות עוד ועוד.

וויילי נולד ב- 1977 כצעיר במשפחה של שישה לאבא מניגריה ואם אפרו-אמריקאית שעבדה באקדמיה. אמו שגילתה בו כישרון אומנותי כבר בגיל צעיר, ובמקביל רצתה שלא יפריע לה בעבודתה שלחה אותו לחוגי אמנות. מה שהחל כחוג, התפתח ללימודים מגוונים מקורסים. הוא אפילו השתתף בגיל 12 בתוכנית של 6 שבועות ללימודי אמנות על ידי לנינרד בברית המועצות בחסות המרכז למיזמים של ארה״ב-רוסיה. בהמשך למד במכון לאמנות בסן פרניססקו וסיים תואר שני באמנות באוניברסיטת ייל. בשנת 2001 כשהיה אמן הבית של מוזיאון הסטודיו בהארלם פיתח את הקו של ההירואים.

עוצמה חזותית של דיוקנאות אפרו-אמריקאים

המודלים של ווילי נעים בין גברים אלמוניים בהארלם שפשוט הכניס לסטודיו לבין מפורסמים בעולם הבידור, האמנות והספורט. אחד הציורים המפורסמים והידועים שלו הוא של הנשיא אובמה.

הדרך שהוא עובד היא בהזמנת אדם שחלף ליד הסטודיו שלו, אותו הוא מכנה ״שחקן רחוב״, נותן לו לבחור את התנוחה מתוך ספר תולדות האמנות ומבקש שידגמן עבורו.

הרקעים והתוספות שהוא מצייר, בנוסף לתנוחה מתולדות האמנות, מייצגים חיבור מיוחד בין עבר הירואי להווה המושפע מעולם הצריכה, כולם בצבעוניות עזה ועוצמתית. הוא מחבר בין סגנונות שמרניים ועכשוויים. בין ציורי בדים ממערב אפריקה לאמנות היפ-הופ מודרנית. ניתן לראות דמויות הנועלות נעלי ספורט ממותגות, מחזיקות טלפון נייד ביד ובכל זאת שרועות בתנוחה דרמטית, הלקוחה מתולדות האמנות. הרקע שלהן נדמה שנלקח מעיצובי פנים של מרתה סטוארט.

דימוי היסטורי קונספטואלי

היצירה של וויילי לא רק אסתטית מבחינה חזותית. טמון בה קונפסט עמוק. בספר על העבודה שלו מדובר על ״פוליטיקה של ייצוג״, על כוחה של תמונה, על אמת, על זהות, על יחסי כוחות ועל הכוח של הדימויים לאורך כל ההיסטוריה. אפרו-אמריקאים לא הוצגו במשך תולדות האמנות כקדושים מעונים או בפוזות הירואיות עד כה. כעת הוא מצייר אותם בתנוחות כאלו בשימוש במושגים של האדרה והירואיות וגורם לנו להתבונן גם בהם וגם במושגים בדרך אחרת.

הדוגמנים מופיעים בבגדים מהיומיום בעלי סגנון מערבי אבל בפוזה היסטורית קלאסית. השילוב הזה ישר גורם לך לחשוב על ישן וחדש, על משחקי כוח או כדבריו באתר שלו:

״הציורים והפסלים הפיגורטיביים של ווילי “מצטטים מקורות היסטוריים וממקמים צעירים שחורים בשדה הכוח”. ציוריו ההירואיים מעוררים סגנון מודרני המעניק צורה ייחודית ועכשווית, ומעלים סוגיות מורכבות מבלי להירתע מההיסטוריה הפוליטית-חברתית המסובכת הרלוונטית לעולם.״

את התערוכה אוצר כריסטוף לריבולט בשיתוף עם קרן Giorgio Cini כאירוע נלווה של הביאנלה ה-59 של ונציה.
התערוכה מתקיימת בסן ג׳ורג׳יו מאג׳ורה, אחד מהאיים של ונציה, ממזרח לג’ודקה ומדרום לקבוצת האיים הראשית.