צ׳ינקווה טרה - Cinque Terre - היעד הרביעי במסע

צ׳ינקווה טרה הם חמישה כפריים, או בתרגום מאיטלקית – חמש האדמות. זוהי קבוצה של חמישה כפרים: Riomaggiore, Manarola, Corniglia, Vernazza, Monterosso לאורך הים הליגורי במחוז ליגוריה והם הכורזו על ידי אונסק״ו כאתר מורשת עולמית (מאז 1997).

לא ניתן להגיע אליהם עם רכב ולכן ישנו בלה-ספאציה, העיר הקרובה ממנה יוצאת הרכבת לכפרים. (ראו פוסט על לה-ספאציה).

ניתן לקפוץ בין כפר לכפר על ידי עליה וירידה מהרכבת או לסירוגין לבחון את הכושר שלכם ולעבור ביניהם בטיפוס על ההרים בין מטעים זייתים, טרסות ונוף לא מהעולם הזה. אנחנו שילבנו את שניהם. יש לבדוק קודם איזה שבילים פתוחים. הם משמרים ומשפצים שם הרבה.

הכפרים בנויים בחוסר סדר ונראים כאילו הולכים לזלוג לים. כשחושבים עליהם זו הרמוניה של האדם והטבע בדרך מעוררת פליאה.

 

המסלול, שריר הירך ה-4 ראשי, החוויה והאוכל

היום התחיל בבאסה מסויימת כי השמיים היו מעוננים וקולות רעמים נשמעו מלמעלה. בדיעבד זה היה מזל גדול ותכף תבינו מדוע.

רכשנו יום קודם כרטיס רכבת לצ׳נקווה טרה כולל כניסה לפארק הלאומי. שניהם אונליין באתר כאן. החלטנו שאנו נוסעים ברכבת עד הכפר האחרון (מונטרוסו), מטיילים בו ואז מתחילים את הטרק לכפר לידו. משם נתקדם כפר כפר לכיוון לחזור ללה ספאצ׳יה. הרכבת לכפר עוצרת ממש מול הירידה לחוף או לסירוגין ניתן לבחור לפנות לתוך הכפר. התחלנו עם הכפר.

לאחר סיור בכפר התחלנו לטפס בשביל רגיל. מהר מאד הוא הפך לשביל אפשר שמתחיל לעלות בצורה תלולה על גב ההר. את כרטיס הכניסה לשמורה צריך להציג בביתן שצץ משום מקום לאחר איזה רבע שעת הליכה. מומלץ להגיע עם כרטיס שנרכש מראש.

ואז מתחילה העליה. מי שלא עלה כזו עליה – לא עלה עלייה מימיו. יש איזורים בהם גובה המדרגה כגובה הברך. מדי פעם נחנו בצד. מזל שנדב סחב את המים. ואתם צריכים הרבה מים!

כל מנוחה בצד הדרך חייכנו בהתעלפות לזוג אחר שחלף על פנינו. את הזוג הזה ראינו קודם יושבים כשאנו חלפנו על פניהם. וכך שוב ושוב.

אני חייבת לציין שהמסלול הוא רק 2.5 ק״מ. הקושי שבעליות וכמות האנשים הופכת אותו למסלול של 3 שעות עד הכפר הסמוך. משם תקחו בחשבון עוד זמן שיטוט, נסיעה ברכבת לכפר הקרוב ושוב שיטוט וכך הלאה.

הנופים בדרך היו הדלק. כל התקדמות ומבט לכחול הים והנקודות הלבנות השטות בו, או לשמאל לטרסות וריח המטעים היו שווים כל כאב בשריר הירך ה-4 ראשי. והיה כאב. זוכרים את נושא מזג האוויר אז אמרנו מהר תודה לאלוהים שהתחשב בנו. המים שהיינו היו הופכים לגאלונים לו מזג האוויר היה חם.

בנקודה מסויימת בטיפוס, לפתע פתאום, מתגלות נקודות צבע ורוד פסטל, צהוב, ירוק ותכלת. לאט לאט הן הופכות לבתים הנאחזים בגב ההר, בערבוביה כאילו היו כתמים בציור. כל כך כל כך יפה.

אם חשבתם שהעליה היתה קשה אז נכונה לכם הפתעה בירידה. הברכיים. הברכיים. אבל היי, אני עושה טיול עם הבן שלי אחרי הצבא. חיוך גדול והכל אפשרי.

הצטלמנו בדרך, צחקנו, פגשנו אנשים מכל העולם ובסוף הגענו לכפר הראשון – לורנאצה – Vernazza.

הצטלמנו בדרך, צחקנו, פגשנו אנשים מכל העולם ובסוף הגענו לכפר הראשון – לורנאצה – Vernazza.

פסגת האושר היתה בביס הראשון מהמטבח המקומי בורנאצה. אוכל ים מטוגן בגביע נייר שנאכל אחרי מאמץ פיסי כזה – זה הדבר הכי אלוהי שאפשר לאכול, למרות התור. כך טיילנו באיזי בין כל הכפרים עצרנו לקפה פה ושם. נשנשנו עוד ועוד מאכלי ים מטוגנים ובדקנו סימטאות. 

נוסעים לכפר הבא. פשוט עולים על הרכבת ברגע שיש לנו כרטיס מלא לכל הכפרים.

מחשבה ToGo

כמה כוח יש לטבע, מאמץ, הליכה וחוויה משותפת עם הילד שלך. להוקיר ולהודות על כל רגע. לזכור לעשות יותר.

שלכם בעיצובית מדוברת,
מינה פורטנוב

לחצו על אחת התמונות וצאו למסע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן