וונציה – אהבה ממבט שני בעיר הסמויה מעין

הגעתי. וזה לא היה פשוט. 5 שעות לפני השעה המיועדת לטיסה הודעת ווטסאפ של אל על בישרה על ביטולה. חילופי הודעות עם בנות נוספות בווסטאפ של סיור האומנות של חגית פלד רותם לוונציה (הסבר בהמשך), לא הניבו תוצאות. 

חוסר וודאות זה שם המשחק. הסתערתי על המחשב בנסיון לאתר טיסה חלופית. הזמנתי. שעה אחר כך קיבלתי הודעה ״מצטערים לא נותרו מקומות״. נכנסתי שוב. על אדי אמונה אחרונים של ״יהיה טוב״ לחצתי אנטר על טיסה לרומא ומשם קונקשין לוונציה. יש! חמש בבוקר אני שם. אוי זה שתיים בלילה למעשה. טוב אז לא נישן.  העיקר שנגיע. 

בנתיים , בצד השני, בוונציה, מחכה לי נדב, בני.  נדב, משוחרר צבא טרי מצטרף אלי במסע אמנות באטליה. זמן אם ובנה נדיר לפני שהוא ממשיך לטיול הגדול ואחר כך צולל ללימודים. סה״כ  12 יום שהפכו ל-11. חלום נכון? עכשיו רק צריך להפגש.

מה שאמור היה להיות קצת פחות מ-4 שעות, ישיר לוונציה, הפך לאינסוף (גם ברומא כמעט פספסתי את הטיסה כי היה איחור לשם והמרחק בין הירידה של טיסה אחת לעליה של טיסה שניה היה 3.6 ק״מ (!) בתוך שדה התעופה. מזל שלא עצרתי לקפה או שירותים). נחתנו. 

המסע מתחיל – הנקודה הראשונה וונציה – 5 ימים בביאנלה ה-59 לאמנות. על הביאנלה אכתוב לחוד. כאן אספר ובעיקר אראה טעימות מוונציה.