מסע אם ובנה -11 יום ברכבות באיטליה

נסענו אחרי שנתיים של קורונה. שנתיים בהם נדב היה חובש קרבי שבקושי ראיתי (גם בגלל הקרבי אבל בעיקר בגלל הקורונה). אמא לילד קרבי יודעת בדיוק על מה אני מדברת.

המסע היה שונה כי ילד שלך אחרי צבא, רגע לפני הטיול למזרח, שונה מהילד שלך לפני הגיוס. וגם את לא בדיוק מי שהיית. התקופה שהוא היה חובש צבאי העמיקו כמה קמטים פה ושם.

פתאום היה זמן להתבונן. להתבונן בשקט בילד שלך ולראות את עצמך דרכו. את רואה את הסקרנות, העיניים המתבוננות, את הניסיון להבין את העולם, לתת לדברים פרשנות. אם בגיל ההתבגרות הסתכלנו עליהם וראינו את עצמנו דרכם וניסינו לתקן את אותם חלקים שחשבנו שדורשים תיקון, כשלמעשה היו אלו חלקים בנו שלא הרגישו לנו טוב, כעת ההתבוננות בו שונה. התבוננות של פליאה וגאווה. הוא שלי אך לא אני. הוא צמח כעץ השדה ובחר לקחת מאיתנו רק את מה שמתאים לו.

הזמן באיטליה שונה אף הוא. זו מדינה בה לזמן – זמן וקצב משלו. זמן שלוקח זמן להסתגל אליו. בעיקר אחת כמוני שרגילה לדהור על 100 קמ״ש. פתאום הכל מאט ואת מתרגלת הקשבה רגועה. התנהלות סובלנית ונשימות איטיות. פתאום יש זמן לראות גם את השניות.

ויש את עושר האמנות וההיסטוריה במדינה אחת. אמנות והיסטוריה מביאים איתם אינסוף צבעים ותמונות וגם שאלות וסקרנות. כל אלו מהווים כר טבעי ופורה לשיחות, דיאלוגים, ויכוחים ומחקר. את אלו מלוות מחשבות שממשיכות איתך אחר כך לחלומות ובכלל לדרך שאת מתבוננת על העולם. וכשילדך איתך זה משפיע על שניכם באופן שצריך לחוות בשביל להבין. 

והשיחות, אוי השיחות. Just name it. איזה אושר. ערבוב הכל בכל. ספרים וקולנוע, פמיניזם ושיויון, הכלה והדרה, אקלים ושינוי, מנהיגות ואקטיביזם. אוכל וטעמים, אופנה וניראות, שירה ופוליטיקה, רנסנס ו- NFT. מהי אומנות ומתי היא נחשבת לטובה, מהו קונספט ומתי הוא עובד ומתי לא? מה עדיף בטיול לזרום או לתכנן? ועוד ועוד ועוד.

את השיחות שקיימנו אשאיר לנו. אבל כן חשוב לי לספר את הרקע. להניח את הרעיון פה ולהמליץ לכם לאמץ אותו, בעיקר כי הרבה נכתב על טיולי אמהות ובנות פחות על אמהות ובנים.  וזה אחד הדברים הכי שווים שיש.