נסעתי לטייל

חמישה ימים ביוון. פעם ראשונה ביוון והתאהבתי. באנשים, בפשטות, ברוחב הלב, בסמטאות האינסופיות שרוח עוברת בהן, בהסטוריה ובאוכל. מסע של יופי.

Ergon House - גן עדן של אוכל, מקדש של מיתוג, חוויה לכל החושים. הכל מתחיל מהכניסה אבל מה שכתוב על הכוס מתמצת את החוויה: ״Ergon״ היא מילה יוונית שפירושה ״שליחות״ (Vocation) תהליך של עבודה מלאת תשוקה ותחושת הישג שמגיעה בעקבותיה. בחרנו במילה זו כדי להמחיש מי אנחנו באמת. אנחנו רשת של אומני מזון ישרים, קטנים ועצמאיים." . מלון שבזכותו התאהבתי ביוון.

29 משוררות ו-29 מאיירות בתערוכה בשם ״יוצאות מהשורה״ מציפות את נושא הבטחון של נשים במרחב הציבורי. פגשתי אותן בסימטת ח׳טיב - שירת רחוב בחיפה

לחיצה על זמזם פותחת לך שער ברזל לתוך חצר פנימית של גן פתוח וקסום. ברוכים הבאים למלון שומאכר, מלון בוטיק בין הגנים הבאהיים לנמל חיפה, כשבינהם אומנות, גרפיטי, אוכל ותרבות. מוזמנים לגלות מה אפשר לעשות בחיפה ב-24 שעות.

אני פשוט אוהבת גרפיטי ושמחתי לגלות המון ממנו בחיפה. במרחק קצרצר, בין העיר התחתית ברחוב הנמל ועד רחוב שיבת ציון, שרחוב של מדרגות מובילות אליו מהכרמלית נגלה עולם שלב של צבע וסיפור. משאירה מקום לדמיון...

הפוסט הזה נולד כי חיפה התגלתה כמעצמה קולינרית שונה. 2 ביקורים בה גרמו לי להתאהב בה מחדש. משהו בעירוב העמים, הריחות והטעמים מרגיש אחרת מעוד מסעדה טובה בתל אביב. ואולי זה בכלל המוסיקה הנהדרת שמלווה את בלוטות הטעם באחת המסעדות?

״תזמיני לנו כבר לילה במלון עם מסאז׳, בריכה ואוכל טוב. הקורונה גמרה אותנו והגיע הזמן שניסע ונפנק את עצמנו. לא היה צריך יותר מזה כדי שאזמין. שבועיים אחר כך טלפון לנייד: ״יאללה רדי, אני פה מתחת לבניין, זזים״. על מלון מהנה ומרגיע, עיר מפתיעה ומה 2 חברות יכולות לעשות ב-24 שעות בחיפה

שבתי אך לא ממש. קראתי על שבוע העיצוב ההולנדי לראשונה בפוסט של יובל סער ב- 2012 (פה) ובהמשך במגזין פורטפוליו הנהדר. מאז פזלתי לעברה מדי שנה. שנה שעברה קראתי על איינדהובן במסגרת סמינריון שעשיתי על תיירות יצירתית ותרבותית, כך שהכרתי תיאוריות של ערים יצירתיות והיא, העיר, אחת כזו. כאשר מיכל בן-ארי מנור כתבה על ההיסטוריה שלה וכיצד מיתגה את עצמה מחדש  (פה ופה) ידעתי שהגיע הזמן. לשגיא שלי נותר שבוע ללימודים ולמרות שלא ממש תכננתי מראש, החלטתי שעדיף לחגוג שם את שמחת העיצוב מאשר בארץ את שמחת התורה. ארזתי ילד אחד - את שגיא, בני מהנדס חשמל שהתלהב מהיעד, את עצמי - מעצבת שמזמן כבר לא רק מעצבת תקשורת חזותית אלא מעצבת וחוקרת עיצוב שינוי בעולמות קיימות ובריאות, והרבה סקרנות והופ תוך כמה שעות אנחנו שם (אחלה טיסה טרנסבניה). נחתנו בשבוע העיצוב ההולנדי של איינדהובן 2019!

פעם ראשונה שקראתי עליה, על וויליאמסבורג היה בספר: ״שבע שעות אחורה - מדריך לאוהבי ניו יורק״ של חן אנני דודקביץ. ספר מקסים ומומלץ ביותר. אחר כך הכרתי את הבלוג המיוחד של א

[caption id="attachment_15172" align="aligncenter" width="1771"] "One of Chuck Close's installation, "Subway Portraits[/caption] אני כל כך אוהבת את הרכבת התחתית של ניו

Each one Teach one. You spread love and I’m going to spread your story and teach my family. אמר לי ריימונד גרין, איש הבטחון במפלס העליון של ה- 9/11. הוא החזיק בידו את

לניו יורק יצאתי בגלל חלום וברוח פרוייקט שהתחלתי. לשם שינוי לא התחלתי בבניית אסטרטגיות. הבנתי שהאסטרטגיה היחידה היא של ד״ר סוס: ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״. אז יצאתי. לניו יורק. הכוס הראשונה היתה עם איירין - החלום וסיפורו כאן. הכוס השניה היתה לתמי בן שחר. פוסט על חציית גשרים, כנפיים, נשים, סרטנים וכמובן חלומות.

התעוררתי מחלום. דודתי איירין ואני שותות קפה אצלה בדירה. במנהטן. ״שניים הפוך, בבקשה״ פלשו לחלומות והסרט מתרחש בניו יורק. ההיה או חלמתי חלום?

מצאתי עצמי, ממש כמו באליס בארץ הפלאות, משוטטת ברחובות של יצורים מיוחדים ותמונות חסרות היגיון או שילובים של דימויים מנוגדים בטירוף. במקום נפילה לבור נפלה לה חומת ברלין, ואנחנו עקבנו אחר האיש ברמזור.