מחברת מחשבות

חמישה ימים ביוון. פעם ראשונה ביוון והתאהבתי. באנשים, בפשטות, ברוחב הלב, בסמטאות האינסופיות שרוח עוברת בהן, בהסטוריה ובאוכל. מסע של יופי.

Ergon House - גן עדן של אוכל, מקדש של מיתוג, חוויה לכל החושים. הכל מתחיל מהכניסה אבל מה שכתוב על הכוס מתמצת את החוויה: ״Ergon״ היא מילה יוונית שפירושה ״שליחות״ (Vocation) תהליך של עבודה מלאת תשוקה ותחושת הישג שמגיעה בעקבותיה. בחרנו במילה זו כדי להמחיש מי אנחנו באמת. אנחנו רשת של אומני מזון ישרים, קטנים ועצמאיים." . מלון שבזכותו התאהבתי ביוון.

29 משוררות ו-29 מאיירות בתערוכה בשם ״יוצאות מהשורה״ מציפות את נושא הבטחון של נשים במרחב הציבורי. פגשתי אותן בסימטת ח׳טיב - שירת רחוב בחיפה

לחיצה על זמזם פותחת לך שער ברזל לתוך חצר פנימית של גן פתוח וקסום. ברוכים הבאים למלון שומאכר, מלון בוטיק בין הגנים הבאהיים לנמל חיפה, כשבינהם אומנות, גרפיטי, אוכל ותרבות. מוזמנים לגלות מה אפשר לעשות בחיפה ב-24 שעות.

אני פשוט אוהבת גרפיטי ושמחתי לגלות המון ממנו בחיפה. במרחק קצרצר, בין העיר התחתית ברחוב הנמל ועד רחוב שיבת ציון, שרחוב של מדרגות מובילות אליו מהכרמלית נגלה עולם שלב של צבע וסיפור. משאירה מקום לדמיון...

הפוסט הזה נולד כי חיפה התגלתה כמעצמה קולינרית שונה. 2 ביקורים בה גרמו לי להתאהב בה מחדש. משהו בעירוב העמים, הריחות והטעמים מרגיש אחרת מעוד מסעדה טובה בתל אביב. ואולי זה בכלל המוסיקה הנהדרת שמלווה את בלוטות הטעם באחת המסעדות?

״תזמיני לנו כבר לילה במלון עם מסאז׳, בריכה ואוכל טוב. הקורונה גמרה אותנו והגיע הזמן שניסע ונפנק את עצמנו. לא היה צריך יותר מזה כדי שאזמין. שבועיים אחר כך טלפון לנייד: ״יאללה רדי, אני פה מתחת לבניין, זזים״. על מלון מהנה ומרגיע, עיר מפתיעה ומה 2 חברות יכולות לעשות ב-24 שעות בחיפה

איחולי שנה טובה 2021 עם שאלות חדשות ישנות על מראש ועד זנב

כל השנים לא ידעתי שסבי השתתף במלחמה. אף אחד לא דיבר אז לא שאלתי. יום אחד גיליתי מדליות וניירות. אח״כ הגיע לינק ברוסית. הפוסט הזה הוא רק התחלה המבוססת על דברים וויזואלים שגרמו לי לחקור. על סטוריטלינג חזותי.

שהאביב יתערבב עם האקלים שבפנים, שכל אחד ימצא את המצרים שלו ושנעבור לצמיחה מהדרך שעברנו. פסח 2021 שמח.

כמה דקות לפני השעה היעודה, איתן, נהג המונית שהחליף את גדעון הקבוע, שלח הודעה שהוא מחכה כבר למטה. שמחה על הדיוק נכנסתי למונית ויצאנו לדרך. הדרך לבית החולים שערי צדק בירושלים תמיד משמחת. סוג של שבירת שיגרה. עד היום הקרדיט הגיע לגדעון, הנהג הקבוע שבא לאסוף אותי. הפעם בשל גילו, הקורונה מנעה ממנו למלא את תפקידו.

יש לך זמן בשבילי? שאלה אותי לקוחה. השנים לימדו אותי שככל שאין לי זמן - יש לי יותר זמן. והיום? ברור. כל כך הרבה נחסך בנסיעות, בחניה, במעלית לפגישה, בהחלפת

שבתי אך לא ממש. קראתי על שבוע העיצוב ההולנדי לראשונה בפוסט של יובל סער ב- 2012 (פה) ובהמשך במגזין פורטפוליו הנהדר. מאז פזלתי לעברה מדי שנה. שנה שעברה קראתי על איינדהובן במסגרת סמינריון שעשיתי על תיירות יצירתית ותרבותית, כך שהכרתי תיאוריות של ערים יצירתיות והיא, העיר, אחת כזו. כאשר מיכל בן-ארי מנור כתבה על ההיסטוריה שלה וכיצד מיתגה את עצמה מחדש  (פה ופה) ידעתי שהגיע הזמן. לשגיא שלי נותר שבוע ללימודים ולמרות שלא ממש תכננתי מראש, החלטתי שעדיף לחגוג שם את שמחת העיצוב מאשר בארץ את שמחת התורה. ארזתי ילד אחד - את שגיא, בני מהנדס חשמל שהתלהב מהיעד, את עצמי - מעצבת שמזמן כבר לא רק מעצבת תקשורת חזותית אלא מעצבת וחוקרת עיצוב שינוי בעולמות קיימות ובריאות, והרבה סקרנות והופ תוך כמה שעות אנחנו שם (אחלה טיסה טרנסבניה). נחתנו בשבוע העיצוב ההולנדי של איינדהובן 2019!

יין יש. ספרים יש. נייד. מטען. פרינטים של ההרצאה. שגיא - יש. עמית - יש. אני - יש. נדבי נשאר בבסיס לצערי. נכנסים לרכב ונוסעים שעה קודם. מספר הודעות אחרונות בנייד למחפשי ח

חברים וחברות יקרים, זה אשכרה הולך לקרות (חמסה, חמסה, שום, בצל). אין לכם מושג כמה אני מתרגשת. אני מתרגשת להזמין אתכם לערב בו אדבר על מאחורי הקלעים של הספר. על עיצוב שמניע שינוי. על מילים שמשפיעות, על ערכים, על משפחה, על החיים. הכל עם הרבה ריח קפה באוויר, כיבוד ויין. מתי: ב- 10 לספטמבר (יום שלישי – פעמים כי טוב) ב- 19:00. איפה: תולעת ספרים מזאה 7, תל אביב.  

פעם ראשונה שקראתי עליה, על וויליאמסבורג היה בספר: ״שבע שעות אחורה - מדריך לאוהבי ניו יורק״ של חן אנני דודקביץ. ספר מקסים ומומלץ ביותר. אחר כך הכרתי את הבלוג המיוחד של א

[caption id="attachment_15172" align="aligncenter" width="1771"] "One of Chuck Close's installation, "Subway Portraits[/caption] אני כל כך אוהבת את הרכבת התחתית של ניו

Each one Teach one. You spread love and I’m going to spread your story and teach my family. אמר לי ריימונד גרין, איש הבטחון במפלס העליון של ה- 9/11. הוא החזיק בידו את

יום שישי. חום איימים. תשע בבוקר. ממהרים לרכב כדי להספיק לתפוס חניה בתל אביב. מצעד הגאווה של העיר תל אביב ה-9 ביוני 2017 בסימן הקהילה הביסקסואלית -"Let it B". אין כמו תל אביב הסובלנית ולהוביל מצעד שכזה. אני והכוס קפה יוצאים לטיול. פגשתי כמה אנשים מדהימים. למה לא כל יום גאים? כנסו כנסו

אוסף אנשים טובים באמצע הדרך, שצילמתי בניו יורק. אנשים שהסתקרנו לרגע. עצרו. הקשיבו למישהי שמסתובבת עם ״כוס שניים הפוך, בבקשה״ ביד ושואלת אותם שאלה אחת. לפעמים נדמה שקל יותר ליצור אינטימיות עם משהו זר שלא תראה מחר.

לניו יורק יצאתי בגלל חלום וברוח פרוייקט שהתחלתי. לשם שינוי לא התחלתי בבניית אסטרטגיות. הבנתי שהאסטרטגיה היחידה היא של ד״ר סוס: ״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״. אז יצאתי. לניו יורק. הכוס הראשונה היתה עם איירין - החלום וסיפורו כאן. הכוס השניה היתה לתמי בן שחר. פוסט על חציית גשרים, כנפיים, נשים, סרטנים וכמובן חלומות.